פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-05-30

לפעמים אני מסתכלת בכיוון שלכם- 
במצודות הפלדה והזכוכית.
פעם התחפשתם לציפורים אדומות,
לפרחים כחולים, ועכשיו לעורכי דין
ולרופאים.
אתם מנסים לרפא את האדמה, ושוכחים
את העולם בו החכמה- ולפעמים אני
מביטה בכיוון שלכם, ואני בוכה.

אני מעניקה קרירות ממעוז למעוז,
מודיעה על סוף הסתיו ותחילת הקור-
אוהבת אתכם, מלטפת אתכם, מתענגת על חיים חדשים-
לכל תקופה יש היופי שלה,
ימים מרים ומתוקים.

לפעמים אפזר חרוזי כפור יפים, כספירים אשר עמוקים מחקר.
לפעמים ימי שרב יבריחו אותי, ולשום ענן אין שבר.
לפעמים אנוח על ראש גבעה, ושם תהיה אישה חכמה שתקשיב לשירי ההולך ונמשך ומצפין בתוכו את סודות העולם. כל צרי ומרפא שנלחש בדממה,
יקבל בקולי, בכוחי תאוצה, אבל שכחו כוחי מימי יובל. ורק מעטי סגולה זוכרים את סודות תבל, ששייכים להם כי אני מחזורית, לוקחת ומעניקה מראשית לאחרית.

לפעמים אני מסתכלת בכיוון שלכם-
במצודות הפלדה והזכוכית.
פעם התחפשתם לציפורים אדומות,
לפרחים כחולים, ועכשיו לעורכי דין
ולרופאים.
אתם מנסים לרפא את האדמה, ושוכחים
את העולם בו החכמה- ולפעמים אני
מביטה בכיוון שלכם, ואני בוכה.

לפעמים צוחקת אני דווקא, כשאראה שרביטי צמיחה חדשים, ולידה.

ארדן.