פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-09-25

הרשומה המאה שלי. אני לא יודע אם זה הרבה מאוד או מעט מאוד- יחסית לאלו שקוראים בהן. לעיתים אני מקבל מסר, או מסרים מאנשים שקוראים בבלוג שלי. כולם יפים וחיוביים- בלי מילה אחת רעה. אלו שבעדינות דוחים את הקריאה בבלוג שלי זה בגלל שאני מדבר על משהו שהוא לא הנישה שלהם, בכל זאת שיר שלי או סיפור שיצרתי מנבכי מוחי האיר את יומם לפחות פעם אחת.

אני עומד על המרפסת שלי- היא פונה לכינרת דרך מטע של עצי מנגו והדרים. אני שולח את ידי לדיסק התכול והמנצנץ מול עיני. הנפש שלי יוצאת יחד איתי ידי השלוחה קודם לכן החוצה, אני עומד לאבד שליטה על גופי שנכנס לתרדמה בגלל שנפשי יוצאת, אבל משאיר רק שביב ממנה בפנים. אבל רק לרגע עפתי דרך שמים צלולים מעל המטעים, מעל הכינרת, מעל האנשים כשרוח הסתיו הקרירה מלטפת את גופי.

אולי זה החופש האמיתי, לא להיות כבול לפיסיקה של הגוף והעולם הזה. לרחף בעולם של חלום שהוא מציאות רק אם אבחר בכך. ולחזור לאדמה ולחיים האלו מתי שאבחר. אם אבחר. וכמובן שיש לזה את המחיר שלו. לא להיות שייך לפה או לשם אלא להיות שניהם- ואף אחד מהם.

אני מסתכל אל המראה הרבועה של העולם האחר- מסך המחשב ורואה משהו שמזעזע אותי עד עמקי נשמתי. תמונה של בקבוק ארלמייר כחול עם פרסומת ל”איש המאגיה.” וכמובן ההבטחה לפורמולות קלות להחזרת אהבה ולאושר. שמעתי בפורום ובמקומות אחרים את השם המפרסם. כמובן אדם יהודי שרוצה למסחר את המאגיה- וזה כל-כך לא נכון בכה הרבה מובנים. באיזה זכות האדם הזה לוקח את התואר “איש המאגיה?” מי חנך אותו? סביר להניח שהוא ישליך כל מיני דברים כמו למשל קשר משפחתי (שיכול להיות רק קלוש בהקשר המאגי עצמו) או דברים אחרים על “זכותו” על המאגיה. ואז כמובן יש תמונה של בקבוק חרוטי ומדעי שימש אותי אפילו במעבדה בכימיה בזמן בית הספר התיכון (נוסטלגיה)- שילוב של מאגיה ומדע הוא בעייתי בהמון מובנים. פיליפ קופר בספרו Basic Magick מתאר את מקדשי העתיד כמקומות שבהם המאגיה היא מדע. אני לא יכול לראות את שני הנושאים הללו משתלבים. אולי זו הראייה הצרה שלי אבל ברגע שמוציאים מהמאגיה את המיסתורין והקסם החבוי שבה לכלים מדעיים הורסים אותה. המאגיה נועדה להצית את הדמיון. המדע שהוא הדת החדשה של המילניום אומר “בואו ניקח את אלוהים ונפרק אותו על מגש.” זה ממש לא הולך ביחד. אבל זה רק ניסיון שלי. אבל אולי מה שהכי מכעיס אותי זה העובדה שהוא מציע את מאווי האנשים וחושב שזה מה שיעשה אותם מאושרים- לתת להם מה שהם רוצים. הוא בוודאי יזמין אדם שרוצה להחזיר אהובה לביתו, יקח אלפי שקלים ויטיל לחש שבלוני עם אלמנטיים “קבליים” כביכול. אותו לחש לכל אדם שיבקש את אותה מטרה, למרות שמכשפה אמיתית תראה מעבר למטרה עצמה. מכשפה אמיתית לא תיתן לאדם מה שהוא רוצה אלא מה שהוא צריך. אישה מבקשת שאהובה יחזור אליה? היא תקבל אהבה עצמית שהיא לא תוכל לקבל משום קשר רומנטי. גבר מבקש הצלחה כלכלית? הוא יקבל את הביטחון להסתפק במועט ויהיה מאושר עם מה שיש לו ויפנה את המאמצים לאהבה ותחומים אחרים שהוא מזניח בחיפוש אחרי הכסף. עזבו לרגע את הצד המוסרי (שאולי הכי רלוונטי לאחרים אבל לא כאן) אבל לכפות על אדם לחזור לאהובתו בלי רצונו האמיתי? רק בגלל ש”איש המאגיה” קיבל על זה כסף והאישה רוצה אותו? איפה הרצון החופשי פה? איפה האהבה האמיתית פה? כל מה שאני רואה זה שהעולם מלא באינטרס, ואני לא רוצה לראות את הסיוטים הכי גדולים שלי לגבי המאגיה מתגשמים מול עיני. מלבד זאת כמו שהאנשים שונים מכשפה בונה את הלחש בצורה שונה. מקור כוח שונה אולי, או לחזק אלמנט באהבה עצמה או לשנות אותו לחלוטין. הרי אהבה היא שונה כמו האנשים בה היא שוכנת, ולא ייתכן שאותו לחש בדיוק יעזור באותה בצורה לאנשים שונים. מעולם לא הטלתי את אותו הלחש פעמיים. תמיד היה משהו שונה. אני יודע למה אני משתמש באיזה חומר- שוקל את הידע בראשי ומחליט מה יעיל יותר או פחות ללחש מסויים. גם אם אני מחליט לתת לאנשים את מאווייהם האמיתיים, אני בקשר טיפולי רצוף. אני לא משליך לחש לכיוונם אוסף מהם כסף והולך לעיסוקי. אני דורש לדבר איתם. לדון איתם, לעזור להם. אולי צריך לחזק משהו בלחש? או להחליש משהו?

מאגיה זו לא מדע, מאגיה זו אמנות ודרך חיים. “מסחרה” זה לא משהו שעוסקים אמיתיים צריכים כי המאגיה עצמה ממלאה את חייהם באור ונותנת להם את כל הצרכים שלהם.

ארדן.