פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-05-11

חבר`ה, הרשומה הבאה לא שגרתית (אם אפשר לומר שיש רשומה שגרתית אצלי). היא אינה מתארת את חיי שלי, אלא את חיי שאמנית צעירה שאני מכיר. היא רק בתחילת דרכה אז אין היום גנים מעופפים, רשומות מהורהרות על מאגיה או התעמרות בחברה מסביב באופן כללי. היום דנים על דובים, דורבנים (יאמי) עבודה ומה שבינהם. ובעיקר מה שאני מקווה שיהיה ביניהם http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/images/Emo123.gif

…במשעולי היער האפלים ישנו השביל, ועל השביל היא עומדת שם, זקנה, אינדיאנית, שיערה קלוע והיא מתופפת באיטיות על תוף מעור צבי. מצוייר עליו בכחול הדוב שלה והיא אומרת מילים שנשמעות כמו גשם בשפה רחוקה… של עולם אחר… של מקום אחר… עיניה בוהקות לרגע מוכנות להעביר את השביל החדש אל החכמה העתיקה שיש ללמוד….

והשעון מצלצל. חרא. אני גוררת את עצמי מהמיטה הקטנה שלי. הדובון שלי קם מהשטיח. אני מנסה ללכת לשירותים והוא מניף את ראשו ומציע לשחק. בואי יעלי אל תהיי רעה… בואי לשחק… ואני סובלת מכאבי גב, ושונאת בוקר מתקרבת לדוב ונוהמת. ככה? אין בעיה. הדובון שלי נהם חזרה, יותר חזק. מגרונו עלה צחנת דגים… ופטל. הוא היה שוב בגן של המכשפה ההיא אתמול. רק שהיא לא תבכה שהוא הרס לה איזה ערמת בגוניות הפעם. הפעם אני נוהמת יותר חזק, מוציאה את התסיכולים שאני משאירה בפנים עמוק… התיסכולים על זה שאני לא מתקדמת, התיסכולים של העבודה וכל השאר. הנהמה שלי הרבה יותר חזקה, נהמה של דרקון. ואז הדוב נעלב קצת. “טוב דובון שלי, אל תבכה, אימא פשוט עייפה מהטיול שהיא עשתה בלילה”. הוא ישר קופץ וזוקף את זנבו הקטן אז תשחקי איתי עכשיו?? “לא חמוד אני צריכה ללכת לעבודה.”

ההליכה לעבודה שיגרתית, לבוס שלי שוב יש דרישות הדוניסטיות של דני שוביניסט. אני צריכה לעשות דברים שלאחרונה אין לי כוח לעשות. אני מרגישה אחוזת תזזית משהו בנוגע לדברים שקורים לי… כאילו אני יושבת על משהו לא נוח במיוחד. פתאום אני שומעת מילה אחת- הברה שמתפוגגת אל תוך החשיכה

הברה של גשם, ואז פתאום אני מבינה. מעבר לטון המונוטוני של הבוס שלי אני מבינה למה היא התכוון… פתאום בהבזק של אור ובצבע הזקנה חזרה, וגם השביל ואני מבינה על מה עלי לוותר כדי להיות היא…

לפתע הבוס שלי מפסיק לדבר. אני פותחת עיניים ודרכן נשקף הדוב שלי. הבוס שלי נרעד. הכוח שעובר בעורקי כרגע והביטחון מדאיגים אותו. הוא נותן לי יום חופש בתשלום ומפטיר שאני עובדת קשה מידי. אני יוצאת החוצה, בורחת מהעיר לטבע. ושם, העור הופך לפרווה, ציפורני וטופרים ואני דובה שרצה ומשתובבת ביער. ואני חופשיה. ואני חופשיה.

מוקדש באהבה ליעלי שהפריעו לה לישון! מסכנונת. מי יתן והטבע יברך אותך באור ובאהבה הראויים לך.

המכשפה שלך-

ארדן.