פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-02-04

המון דברים קרו לי מאז, אבל אתמול היה אימבולק, החג של שחר האביב. לא האביב עצמו, אלא ההבטחה החיצונית שלו. דווקא בארץ רואים את זה הכי טוב- השדות נעשים ירוקים אפילו כאן בחורף. אני מחכה לפרחים, ולימי השמש ולאדמה הלא כלכך בוצית לפני שאני אצא למסע שבו אני אאסוף צמחי מרפא. המטרה של השנה זה להשיג דודאים. אני פשוט הייתי בהלם שקראתי על דודאים מספרים מחוץ לארץ- אלף יכולות מאגיות, תיאור של מלך הצמחים והם מוכרים דודא אמיתי ולא זיוף אמריקאי (תפוח מאי) במשהו כמו 100 דולר לאונקייה. זה חבל. בארץ יש בשדות בור את הצמחים האלו חינם ואף אחד לא הולך לבקש ממני שקל עליהם. שלושה שורשים יכולים להחזיק אותי שנתיים. השורש נראה כמו אדם וזו הסיבה שהוא כל כך מאגי. קמיע פוריות שאין שני לו. ושלא לדבר על שאר קסם סימפטטי. אני מתענג על הזכרון של הטבע בפריחתה כל השנה. בקיץ הלוהט ובחורף האפל. את גווני המרווה המשולשת שהיא פורחת בלהבה סגולה-כחולה. ומרוות אחרות שבוערות בגונים של שנהב, כמו אלומות אור בכפות ידי. על האזוב- והקורנית- והלבנדר, והזוטה והארכובית והכרכום, הורד הפראי, והלוטם. הכל יפה יותר מאבני חן. שברירי. ואימבולק מכיל את ההבטחה לדברים האלו. חג אהוב. אני באמת אגרור את א”מ לטיול בטבע עם סלים, להביא מהאור הזה אלינו הבייתה.

שלשום בבוקר היה לי חלום מזעזע בצורה סוראליסטית. פשוט קמתי והלכתי למחשב ב-5 בבוקר אחרי שעתים של אי-שינה. אז הלכתי למחשב, וכשחזרתי לחדר היה ריח יחודי. לא בלתי נעים, אבל מתקתק מריר שמוכר לי כפי שהוא מוכר להמוני שאמנים בעולם (לא שאני שאמן בעצמי, אבל בתור מכשפה לומדים לזהות דברים כאלו) מדיסין. רפואה. החלום שינה בי משהו פנימי. למרות שהוא היה מזעזע, אני רוצה לראות מעבר לסמליות של מה שראיתי, או פשוט מה שחוויתי. אני הרבה יותר שלו אחרי החלום הזה, קיבלתי מספיק סמלים מהעולם לא לחקור את הנושא, ואני מכבד אותם. כשיגיע היום אני אדע את זה כמו כל דבר אחר.

ארדן.