פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-04-28
הביטו בידי: זרעי כוכבים. הקשיבו- כיצד הם יבשים ורוחשים. לפתע, על קרקע קיץ- יפלו, יתפזרו, ישברו- ראו אורם הכסוף צורב בחום ליל הערב. מתחת כנפיים לא שלי אשא אותם. כנפי עורב, כנפי עקעק, כנפי שכינה... כנפי אלה נשכחה- נרקבה. ההיו אלו כרובים שנופצו? או שמא בגידה בחדש? האם מלכת לילה נשכחה? האם איש מקש? התבואה נאספה חבילות, חבילות... בדם נשטפו השדות. דם השקה את זרעי הכוכב, ביחד יתערבבו ארגמן כסף וזהב- כל וכול חוזר לאדמה, ובקרוב, כן, בקרוב, תתנפץ גם הדממה.