לחבוש את הכובע של… כרמית.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-11-30

עיצוב חדש- פינה חדשה. מפעם לפעם אני אכתוב את דעותי על המרכיבים של הקהילה הפאגנית בארץ. אולי בדברי תהיינה ביקורת או שבחים, או סתם איך שאני רואה את האדם. מאיפה זה הגיע? כשקראתי את ספרו של פרצ`ט “A hat full of sky” היה איזכור לנערה שעשתה מעשה מרשים וקיבלה את כובעה של המכשפה המוצלחת ביותר בעולם הדיסק. בסוף הספר הנערה מחזירה את הכובע, כובע שכל מכשפה אחרת הייתה שומרת כפרס היקר ביותר, בהודעה שהנערה צריכה למצוא את הכובע שלה. כדי למצוא את הנישה שלי אני מרגיש צורך לחקור את ההכרות שלי עם מקומם של אחרים.

היום אני רוצה לדבר על כרמית- בעלת האתר www.witchcraft.co.il. כרמית עבורי היא קרן אור בקהילה הפאגנית. היא הורידה את מחרוזת הענבר והשחרון ונטלה את האת והאקליפטוסים ויצרה אתר. היא ניהלה בזמנו את הפורום בוואלה, והפנינים שלה עדיין מתנוססות על דפיו. דיפדוף אחורנית בפורום מגלה את אוצר דעותיה. היא עברה ביקורת קשה(http://www.witchcraft.co.il/sixteen.htm) והיוותה בשר תותחים ראשוני לקבלה של הפאגניזם בארץ. היא עמדה בפרצים של השינאה, הבורות ובעיקר הדרישות לכישופים ושטויות אחרות שאחרים ניסו להטיח בה. אני והיא לא תמיד ראינו עין בעין (מי שזוכר את המקרה בפורום “יעוץ פסיכולוגי”- חיפשתי קישור בפורום פאגניזם לדיון שלנו אבל הייתה בעיה בחיפוש המתקדם). אבל בכל זאת אני חייב לה הרבה. היא זאת במאמר אחד גילתה לי את שמה של הזקנה שביקרה אותי לילה לילה כאשר הייתי ילד חולה (חפשו את מאמרה המצויין על הקטה). היא זאת שנטעה בי מוטיבציה ללמוד ולקרוא ולחקור… להטיל ספק. אחד מאמריה המפורסמים- http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=337&msgid=18087148 כאן. בסך הכל אם יש לי דבר אחד שלילי לומר… זה שהכתיבה שלה- המאמרים שלה באתר שלה אקדמאים. קשה לי לראות את התשוקה שלה לנושא בין כל מראי המקום המילים הגבוהות. המאמר על האל בעל לדוגמא מלא עובדות מפורשות וברורות לקורא- זה נהדר ושייך לטקסט אקדמאי מקצועי, אבל חסרים לי הפרשנות *שלה* לנושא. התחושות *שלה* לגבי משמעות אותם טקסטים ומידע לגבי איך זה מתקשר לחיינו בזמן זה ועכשיו. בזמנו כאשר עזרתי לאימי להבין את “יוסף ואחיו” של תומס מאן, הייתי צריך ללמוד קצת על המיתולוגיה הבבלית והכנענית. תומס מאן עשה מזה שירה הוא נתן לי את התחושה של שורשי העצים דרך המילים שלו. אולי הוא לא סיפר בדיוק מתי ענת עטתה על חגורתה כפות ידיים וקרקפות, אבל יכולתי להרגיש את אותה קדמוניות פרועה מפעמת דרך המילים והדם של התיאורים. אני חושש ש חלק מן המאמרים המדעיים כמו שכרמית כותבת ניתן למצוא במקומות אחרים (ומי שיחפש ימצא) ובאמת מה שחסר לי אלו תובנותיה והרגש שאחרי הכתיבה שלה.

אתרה שופע באמנות פאגנית- שירה ותמונות. גם מראי מקום לאותה אמנות- ואני שמח על כך, זה הרחיב את אופקיי. דבר אחד שהייתי “קונה” מכרמית כל יום הוא הסבלנות שלה והאנרגיה שלה. ברור לחלוטין שהקריאה והמחקר שלה היה מעמיק. אני לא מוצא את האנרגיה לקרוא דברים כמוה, אני שרואה את הכרך העבה של three books of occult philosophy (אגריפה, קורניליוס) ונכנס לחרדה שמונעת ממני אפילו לקרוא את הספר. היא לעומת זאת מראה תושיה גדולה הרבה יותר ממני- היא קראה כתבים קלאסיים שנמנעתי מהם מחשש שאאבד את שפיותי.

אני חש גאווה שהיא אחות לאמונה בהקטה, ואחת הוויקאנים הרציניים שפגשתי ברחבי הרשת בימי חיי. למרות שלא פגשתי אותה פנים מול פנים (ג`סטין אנג`ל טען שפגש אותה אבל אני מתקשה להאמין לו) אני אשמח לראותה בעתיד. אני חושב שבמקום מסויים שהיא מסתגרת ונמנעת מהקהילה הפאגנית, אבל כמו זקנת שבט חכמה שגרה בקצה היער, היא תמיד פה, מבלי להיות פה- נוכחותה תמיד מורגשת.

ארדן

של הגן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.