הגן בין העולמות פרק חמישה עשר: זוג החרמשים.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-01-19

העולם האסטראלי- מישור הסלדרין- מושב האלה דורנא.

כל העגורים של האלה דורנא מתו. דמם השחיר את האגם. דמות שקופה למחצה ספק ריחפה וספק הלכה על המים. דורנא שלחה את השומרים שלה, כלאיים של עלף ועגור. שישה מהם התממשו כשהיא פרסה את ידיה מסביב לדמות, חוסמים את דרכה.

דורנא הופתעה מאוד, זה שנים שאף אחד לא ניסה לערער את אלוהותה. היא יושבת על כס הקסם העלפי כבר כמה אלפי שנים, אז נכון שהיא עכשיו זקנה עבת בשר ומשועממת, אבל כל מכשף עלפי שואב כוחו ממנה וממנה בלבד. היא אפילו דאגה לתת כוח נוסף לעיר הבירה אורת` שנאדלר שבמערב. כשהמכשף האהוב שלה וולנדריוס ביקש מתכון לרעל שהורג כוח מאגי היא בשמחה נעטרה לו. וחתיכת רעל זה היה. חבל שוולנדריוס מת. נו מילא, הוא לפחות הפך להיות אחד העגורים הקדושים שלי כמו שהובטח לו…

הדמות האפלה נראתה כאילו רקדה. היא החזיקה שני חרמשים אפלים. האחד זרח באור ברקת, והשני בנוגה אחלמה סגול. השומר הראשון קפץ עליה ציפורניו וטופריו שלופים. בואי נראה אותך מתמודדת עם זה! מגע השומרים שלי הורג כל חי. הדמות התחמקה מהמכה בזריזות והחדירה חרמש אחד תחת צלעות שומר העגור. דם כחול השפיץ והמכה ביקעה את השומר לשניים. חמישה נותרו. כולם ביחד התקיפו. הדמות פרסה את זרועותיה לרווחה כשהלהבים שלופים כלפי חוץ. הסיבוב שלה פצע את כל העגורים קשות וכרת לאחד מהם את שני ידיו. לבסוף היא נותרה לבד במערכה. המיקסם נמוג ממנה ודורנא הביטה בה בזוועה גוברת….

העולם האסטראלי- פונדק העץ הישנוני.

אנבל לגמה מן המשקה שלה וחייכה. הוא היה במרקם שמנת ובטעם מתקתק מריר וצבעו זהוב דבש חיוור. “מה זה?” היא שאלה את אלזבת`. “זה ארס עכבישים מעורב בשורש לענה. מאוד פופלארי עם המכשפות הצעירות היום. אני עדיין אומרת שאין כמו יין עלפי…” היא מלמלה והמשיכה לעבוד מתעלמת מאנבל.

“אז אני רוצה להבין”, אנבל אמרה לסינטדריה, סוחרת העבדים שמולה “שי… סליחה, שיוס הוא הרכוש החוקי שלך.” סינטדריה הנהנה בשיעמום והביטה לתוך המשקה שלה. “ואם אני רוצה אותו אני צריכה לשלם עליו?” סינטדריה תקעה באנבל מבט בוחן. “בהחלט.” אנבל שתקה לשתי דקות. “ואם אני לא אשלם עליו בקרוב הוא ימכר כרכיבים לשיקויים?” היא חייכה בצורה זאבית. הפעם אלזבת` שניקתה את העץ הזהוב ממנו הפונדק והדלפק היו עשויים ענתה “מדיאה לא לימדה אותך כמה כבדי אבירים יעילים בתור מעוררי תשוקה למינהם?” אראמיס- הזאב הלבן שלרגלי אנבל קם וזקף את אוזניו בעיניין. “אני יכול לקבל את השאריות?” “לא!” נזעקו אנבל וסינטדריה ביחד משתי סיבות שונות. אנבל אהבה את שי וסינטדריה לא רצתה להוריד את ערך העבד שבין כה וכה לא יכלה לעשות איתו דבר. ארגוט שלח מבט אומלל אל עידן. “מכשפות!” הוא שיהק. “רק על הלחשים שלהן הן חושבות ועל איך לספק את היצר הזה שלהם לקסם. והכל אשמתנו אתה יודע…” החיוך של אלזבת` לא נרעד אפילו כשהיא הסבה את תשומת ליבה אליו. שריעת ודיינהיר גם הן הפסיקו את השיחה בניהן להקשיב. “ואיך זה בדיוק שהבחירה שלי ללימודים המאגיים קשורה למין הגברי?”

“אה, והתשובה לזה טמונה בעבודה שלא נתנו לך מספיק כוח. בין אם זה בשילטון או במשפחה. היית צריכה להוכיח את עצמך ובגלל זה נדחפת לאמנויות האפלות.” השיער הנחושתי של אלזבת` כמעט רשף כשהיא ענתה בקרירות של נציב קרח. “מאגיה היא לא כאן בשביל כוח או נוחות. הגברים תמיד חושבים בתצורות של כסף, חופש וכדומה. אני תמיד חשתי את האש האפלה בוערת בתוכי. זה היה צורך שהייתי צריכה לממש ומימשתי אותו.” שריעת פנתה אליה בחיוך ירח צר: “ואני מניחה שהאהבה שלך לתפוחים מורעלים והשימוש הלא יאות שלך במראה מאגית נבעו מצורך אחר?” כולם צחקו. אפילו קולה המתובל קלות במבטא של סינטדריה הצטרף לצחוק הקולקטיבי הזה.

אחרי הפוגת הצחוק עידן חשב על רעיון. “סינטדריה, אני מציע סחר-חליפין.”

סינטדריה חבשה בין רגע את הפנים העיסקיות שלה. “ומה תרצה להחליף בעבד המוצלח הזה?” עידן פשפש בכיסיו והוציא מגילה ממשי עליה מצוייר אורן שדרכו זורח הירח, שמצא ביער הזכוכית. העין העיסקית של סינטדריה לא הטעתה אותה. זו יצירת אמנות מן המעלה הראשונה. היא שווה פי שלושים לפחות משווי העבד. “אני לא יודעת…” היא אמרה כשהיא מנסה להוציא כמה אגורות נוספות מעידן. “טוב נו שיכנעת אותי, אבל שתדע שאני עוד אפרוש מן העסקים האלו עם לב כזה רך!”

כמובן שאבוני לא שמעה את כל זה. אבוני הייתה טרודה בעיניינים משל עצמה. מולה עמד גמד נאה, בעל עור כהה ועיניים כהות הוא היה שמנמן בצורה מושכת אבל מוזנח מהדרך הארוכה שהוא עבר להגיע לפונדק הזה. זה הזכיר לה את מנוסתה שלה- היא הייתה רעבה ומיובשת, בעלת בגדים קרועים ובלי שום אגורה. כשאלזבת` לקחה אותה לעזרה בפונדק. היה להן כמה דברים במשותף, שתיהן מלכות שגורשו, ויום אחד אלזבת` שמעה את אבוני שרה כאשר קירצפה את הדלפק… אבל אין זמן לזה. היא חייבת להתמקד בעכשיו ולא בעבר.

הוא היה נאה מאוד ונדמה לה הייתה שהיא זיהתה אותו מאחד הנשפים שהמלך דוהא ערך. היא פישפשה בזיכרונה לנסות להצמיד שם לפנים שמולה עד שהוא עלה כמו באוב… דבון.

“הוד מעלתך, גבירתי את חייבת לבוא עימי חזרה!”

אבוני שלחה בצורה מוכנית את ידה אל הגרזן שהיא מחביאה בתוך בגדיה….

העולם האסטראלי- מישור הסלדרין- מושב האלה דורנא.

“לא הכל אבוד דורנא.” אמרה הדמות בקול קיסרי. הדמות לבשה שמלה משיית ושחורה ושיערה היה קלוע לצמות זעירות ומורם לאחור. “אני עדיין יכולה להשיב כל מה שאת איבדת כאן. דעי שזה המחיר שאת משלמת על כך שהיה לך יד בהרעלת הבת שלי.”

הקטה הרימה גופה של אחד השומרים ודורנא פרצה בבכי. “כן, אני יודעת איך זה מרגיש כשהילדים שלך נלקחים ממך. אבל את צריכה לזכור שאני אלת הלידה מחדש בנוסף להכל. אם נסדר את ה..קונפליקט פה כראוי את עשויה לקבל חלק מהם בחזרה.” בכייה של דורנא גבר.

“את יודעת שבעולם האנשים בעבר צדו את הבנות שלי?” הקטה כרעה והתיישבה באלגנטיות על האגם לצד דורנא. “בתחילה זה היה עידן של זהב. הבנות שלי הביאו ריפוי לאנשים ושמרו על איזון כה עדין שהיה אפשר לחרוט את הסוד שלו על טבלאת אמרלד אחת ויחידה, ולשנות את העולם רק מלדעת את אותן מילים. ואז הם באו, בשריונות ברזל ושינאה. הם אלו שהבריחו את העלפים מעולם האנשים. זה היה טוב ורע לאנשים… אולי… אני לא יכולה לדעת מה היה יכול להיות, אבל זה קרה ואי אפשר לשנות את הגורל. אותם אנשים הרגו את המכשפות שלי. הפכתי להיות מאלה עדינה שאחראית על ההרמוניה למגנה אכזרית. לא הייתה לי ברירה. עד היום אני מנחילה לילדות שלי את העיקרון הזה, לפעמים כל הכוח שבעולם לא ישנה את מה שצריך להיות.”

דורנא הנהנה וניגבה את הדמעות שלה.

“אני צריכה את הנוגדן לרעל.” דורנא הנהנה בהסכמה. הפעם בצורה יותר חדה. תיבה שטוחה מעץ כהה הופיעה בברק כחול מהאוויר. משם שלפה דורנא מגילה דקה, אחת מבין רבות ושברה ממנה את החותם והגישה אותה להקטה.

הקטה בתנועה מלכותית וזורמת פרסה את המגילה שלפניה.

“קרן של חד-קרן, ניתן להשגה”. זה כנראה מה שמנטרל את האפקט היותר פיסי של הרעל…

“אבקת גביש אמברט כחול גם ניתן להשיג בהרים. ויש לי את זה קרוב אלי…” משחזר כוח מאגי די יעיל. איך אני לא חשבתי על זה קודם? והוא גם עוזר לתעל אנרגיה ולשבור חסימות.

“והרכיב השלישי הוא לא בעייתי כלל. דמעה של אדם שמאוהב בקורבן ההרעלה.” עידן ממש פה.

הקטה העלימה את המגילה לתוך האוויר בעשן אדמדם. “אני מחזירה לך את כל ילדיך מלבד שניים, זכר לעובדה שאין עליך להוות איום על ילדותיי.” דורנא התחננה. שניים מילדיה שאבדו לה הם אסון נורא מידי עבורה לשאת. הקטה שקלה את הבקשה שלה זמן רב.

“אני אקח רק אחד אם כך. אבל בתמורה לזה,

אני רוצה שתשחררי את ג`אדיס.”

דורנא שמה את כף ידה השמנה בעלת האצבעות הסדוקות על פיה.

“את מטורפת? בפעם האחרונה שג`אדיס הייתה חופשייה הבריאה כולה הייתה בסכנה… הקסם שלה בלבד הכה בארצות…”

המשך בפרק הבא…

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.