פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-07

“

אחת האורישות שעצוב לי שלא עברה במלואה את המעבר המערבי:(שמו של מקום בו ערכו לעבדים צעדת מוות עד מקום שיעבודם החדש). על יווה יש לי רק סיפור אחד. סיפור מצמרר, סיפור אהבה. סיפור של כאב ודמעות וטראומה. יווה הייתה אורישה יפיפיה בגנה של אולודומרה. היא הייתה בתולה וטהורה ותפקידה היה אך ורק להיות גננית ולשמור את הגנים יפים ובמצב טוב. בזמן שהיא מטפלת בגנים, בביתו של לגבה, התעלולן והנאה באורישות, שאנגו, שתו לשוכרה אל תוך הליל. שאנגו התהולל שהוא שכב עם כל האורישות בשלב זה או אחר, ואין בתולות יותר בעולם האורישות או האדם. לגבה, ציין שדווקא יש אחת. שאנגו הכה בשולחן וציווה על לגבה לקחת אותו מיד לאורישה הזאת כדי “”לתקן את המצב””,  ולגבה שיגר אותו ישירות לגנים המלכותיים של אולודומרה, בזמן שיווה גזמה שיח וורדים מטופח. שאנגו היישיר אליה מבט, ויווה העדינה וביישנית הביטה למטה. כאשר שאנגו הביט ישירות לעיניה בכל זאת, הוא כישף אותה בעיניו. יווה ושאנגו תינו אהבים בעוצמה ותשוקה על שיח הוורדים שיווה גזמה. לאחר האקט המיני שאנגו קם, הלך ולא דיבר על יווה יותר. חודשים עברו ויווה גילתה שהיא הרה. היא ידעה זאת על ידי בחילות הבוקר שהיא חשה. יווה ישבה על סלע, והחדירה לגופה את אצבעותיה ועקרה מעצמה את העובר המפותח. בעוצמת בושתה היא קברה אותו באותו מקום של שיח הוורדים שבו היא תינתה אהבה עם שאנגו. לעיתים קרובות אולודומרה שאלה על מצב הפרחים. לאחר כמה חודשים היא קראה ליווה ושאלה על הפרחים שוב: יווה סיפרה שחלקם פורחים ומטופחים, וחלקם מתו, אז היא נאלצה לעקור אותם כדי לפנות מקום לפרחים חדשים. “”ומה עשית עם הפרחים שעקרת?”” שאלה אולודומרה. “”זרקתי אותם”” ענתה יווה. אולודומרה שיודעת הכל שאלה “”ומה עם הפרח שפרח בתוכך””? היא שאלה ברכות. יווה פרצה בבכי, וביקשה סליחה שוב ושוב בזמן שהיא מרכינה את פניה על הריצפה ומכתימה את שמלתה הוורודה- ארגמנית. “”אני מבקשת להיות במקום שבו לא אצטרך להביט שוב על גבר חי!”” אמרה יווה. ולכן בעצב רב אולודומרה שמה אותה בבית הקברות עם אחיותיה אויה ואובה. יווה היא אורישת הריקבון, והיא האחרונה שנועדה להחזיר את הגוף חזרה לאדמה. החיות שלה הן תולעים, ובגלל שאינה רוצה שגברים יראו אותה, היא לוקחת את העיניים בראש ובראשונה. את יווה סוגדים בלבוש מלא, ללא רמיזה מינית קלה שבקלות. כל פרחי הנוי והוורדים שייכים לה. אותן תולעים שאוכלות רקמה חייתית, צמחית ואנושית הכרחית לגן הפורח שלנו לפיכך יווה היא גם אלת הקומפוסט, הריקבון המזין.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-07

“

אוצ’וסי היה בן תמותה, צייד שהיה חבר של אוגון ואוסיין. הוא התחבר עם האורישות בגלל שאביו אודה-דה לימד אותו את הכשפים והדרכים לצוד ביער, לרקוח רעלים, והוא הפך להיות הטוב שבציידים האנושיים.  באותה תקופה אולודומרה- הבוראת העליונה, תכננה מסיבה שאליה היא הזמינה את כל האורישות, ואורונמילה שמע כי הבוראת תשמח לקבל מתנה של ציפור טרופית יפיפיה ונדירה. אבל אורונמילה שהיה ידוע בכישוריו כחוזה עתידות לא היה לוחם וצייד. הוא הזמין את לגבה לביתו. “”מדוע שלא תביא לבוראת עוגה, פשוט?”” שאל לגבה שנהנה לאכול את הממתקים שאורונמילה הציע. “”בגלל שאתה פשוט תאכל אותה בדרך, לגבה.”” בסופו של דבר, לגבה היה מרוצה מן הכיבוד וסיפר לאורונמילה על אוצ’וסי הצייד. עבור חופן ממתקים נוסף לגבה שמח להזמין את אוצ’וסי לביתו של אורונמילה. אוצ’וסי שהיה צנוע הופתע לקבל הזמנה מאורישה כה נאדרה וארז דבריו והגיע ישירות לביתו של אורונמילה. לאחר העברת טקסי הנימוסין והכיבוד, הצורך של אורונמילה נאמר. אוצ’וסי הבטיח ציפור טרופית יפיפיה ונדירה באותו היום. אוצ’וסי אסף את המלכודות ורקח רעלים משתקים בקדירת הברזל השחורה. היציאה לציד הייתה מוצלחת, תוך פחות משעתיים כשרונו האדיר של אוצ’וסי הביא ללכידת ציפור טרופית יפיפיה. הוא כלא אותה בכלוב מנצרים ורץ לביתו של אורונמילה כדי לספר לו. אורונמילה שמח מאוד. שניהם יצאו לביתו של אוצ’וסי בלב היער. בזמן שאוצ’וסי הלך להביא את אורונמילה, אימו של אוצ’וסי באה לבקר את הביקתה בזמן שהוא היה בחוץ. היא ראתה את הציפור, תלשה את נוצותיה ובישלה אותה לארוחת הערב.

כאשר אורונמילה ואוצ’וסי חזרו לביקתה- הציפור לא הייתה שם. אורונמילה היה מבולבל. אוצ’וסי התנצל מספר פעמים והבטיח לצאת מיד לצוד ציפור נוספת. אורונמילה חיכה בבקתה. אוצ’וסי הצליח ללכוד ציפור נאה יותר מן הקודמת. יחדיו שניהם יצאו לארמון של אולודומרה. בארמון, אולודומרה הייתה מאושרת ממתנתה. הציפור עפה לקשט את הגנים המלכותיים של הארמון השמימי. “”מי הביא את המתנה הנפלאה הזו?”” שאלה אולודומרה. אורונמילה בצניעות הציג את אוצ’וסי שמיד זרח באור באלוהי כאשר אולודומרה הפכה אותו לאורישה. היא ציינה בפני כל הארמון את מעלותיו וכישוריו שנמצאים מעל האנושי הרגיל. חציו הפכו כסף. “” מעתה אתה אורישת הציד. האם יש לך משאלה ממני?”” שאלה אולודומרה. אוצ’וסי ביקש רק משאלה אחת: שהחץ הבא שהוא ירה, יפגע בליבו של מי שגנב את הציפור הראשונה. המשאלה הוענקה, והחץ אץ רץ ופגע בליבה של אימו של אוצ’וסי, והרג אותה “”אתה ביקשת זאת ממני, וקיבלת צדק. לפיכך אתה מהיום תהיה גם אורישת הצדק, שמבינה שהצדק צריך לבוא אל כולם, ללא הבדל של קרבה ודם.”” וכך היה. מאז ועד היום אוצ’וסי הוא אורישת הצדק והציד והוא נסגד עבור מטרות אלו.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-06

“

אוסיין הוא אורישת הצמחים. הוא אחראי לגדילה צמיחה וכוחות המאגיה של צמחים ביער. יש לו יד אחת, רגל אחת, אוזן ענקית וחירשת, ואוזן זעירה ששומעת כל צליל-  כגון נפילת סיכה על פני הירח. הוא האח הקטן של אורונמילה אורישת החכמה וחיזוי אורקל האיפה. כששניהם היו צעירים מאוד, שניהם התהלכו ביער והתענגו על כוחות המאגיה הטמונים בו. לרוב הם היו תחבולנים איומים, מטילים כשפים נוראים על ההולכים והשבים. אולודומרה ששמעה על שחיתותו של אורונמילה תיכננה להביא למותו. מיד אשו רץ לאורנומילה לספר לו על תכניותיו של אולודומרה. אורונמילה החליט לשנות את דרכו באופן מידי. הוא נטש את אוסיין ודרכיו, טיהר את עצמו והכריז על דרך של שלום. אולודומרה חס על אורונמילה והראה לו חסד. אוסיין הוא המכשף הזקן והמפחיד שגר לבדו ביער, המתבודד- יש לו מעט מאוד חברים. לרוב יש לו תלמידים למאגיה: אחד מהם היה למרבית האירוניה, שאנגו הפופולארי והמלכותי מהאורישות הזכריות. את שאנגו, אוסיין – מורה המאגיה לימד את כל מה שהוא ידע. אורונמילה, שספג קללות מעולם הצמחים לאחר פרידתו מאוסיין פנה לייעוץ משאנגו.שאנגו חזה את העתיד והמליץ על תרופה: על ידי שימוש בתריסר פתילים בוערים ותריסר “”אבני רעם”” (אבני צור), להטיל כישוף על אוסיין, אשר ברגעים אלו ממש מלקט צמחים ליצור רפואה רעה לאורונמילה. ברק אדיר ועבה פילח את השמיים ואת גופו של אוסיין. כך הוא איבד את ידו ורגלו ופניו עוותו.

אוסיין נבגד פעמיים על ידי שאנגו, אבל כה גדולה הייתה אהבתו אליו שהוא סלח לו כל פעם. הייתה תקופה שבה הידע והכוח של הצמחים היה של אוסיין לבדו. הוא שמר את כל הסודות והצמחים שלו בדלעת חלולה אותה או תלה על העץ הגבוה ביותר ביער. שאנגו ואויה חשקו בידע הנכסף- אז אויה יצרה רוח גדולה שנענעה את העץ, ושאנגו ירה ברק מאצבעותיו כדי לנתק את הדלעת. הדלעת נפתחה באוויר, וכל הצמחים עפו לשמיים:  אוסיין זעק Ewe O Ewe O- העלים שלי! העלים שלי! כל האורישות רצו מהר לאסוף את הצמחים בטרם הם נגעו באדמה- והצמחים הפכו למקודשים להן, ולכן עד היום הצמחים זוכרים את מגע האורישות בהם והם מכילים רפואה וכוח של כל האורישות, האלים והאלות.  אוסיין המציא גם את החרוזים, וכל החרוזים של העולם מקודשים לו, ולכן המחרוזות שלו עשויות מחרוזים מכל צבע וסוג אפשרי.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-05

“

בתחילת העולם ימיה לא הייתה האימא האוניברסלית שהיא היום. היא הייתה בעצם השמרטפית הרוחנית של כל הילדים שנולדו, אלו שמתחת למים ואלו של האדמה ולפיכך היא הייתה עסוקה מאוד. יום אחד ,הכוח הבורא של העולם שאין לו מגדר והוא אב ואם כל האורישות קראה למסיבה בארמונה. היא שלחה את לגבה השליח להזמין את כל האורישות למסיבה. לגבה היה מאושר, כי הוא ידע שהוא יקבל ממתקים, אלכוהול ודגים מעושנים עבור החדשות הללו בכל בית שבו הוא יעצור ויחלק את ההזמנות. הוא הביא את החדשות גם לימיה, שהייתה כה עסוקה בטיפול בילדיה מתחת למים- ובקושי הקשיבה למילותיו בהיסח הדעת. יום המסיבה התקרב והגיע, והאורישות כולן החלו להכין מתנות לאבא האוניברסלי. אובטלה יצר מטה מזהב לבן ופנינים, ואושון רקחה בשמים יוקרתיים לגופו של אותה ישות בוראת ששמה ביורבה נקראת אולודומרה. כשהזמן התקצר, לגבה ריגל אחרי המתנות, ושאל את ימיה לגבי מה שהיא מביאה לאולודומרה. ימיה ששכחה לחלוטין מן המסיבה נכנסה ללחץ. היא זימנה את אחד הדגים שלה שיקח אותה במהירות אל היבשה והשוק. הדג המהיר ביותר שלה הגיע, ונשא אותה אל השוק. בשוק ישבה אויה, אורישת הסערות והשינוי ומילאה סלים בפירות היפים והריחניים ביותר- כדי להזין את אולודומרה. “”כדאי לך למהר,”” היא צחקה וקולה היה כרעם- “”אחרת לא יהיה לך כבר מה לקנות.”” ימיה הסתובבה בשוק, אבל או שהחנויות היו סגורות או שלא היה דבר הראוי למלכה אולודומרה. בסופו של דבר, ימיה הגיעה למוכר האחרון שהיו לו בדיוק שלושה ראשי דגים ושום דבר מלבד זה. ימיה הביטה בחוסר סיפוק ולקחה אותם. עדיף להביא מתנה לא מרשימה מאשר לבוא ללא מתנה בכלל. המוכר עטף את שלושת הראשים עבור ימיה.

ימיה מיהרה חזרה לביתה ולבשה את שמלתה הכחולה היפה ביותר, ועיטרה את שיערה בפנינים וצדפים. היא ביקשה מאותו דג מהיר לקחת אותה לארמון של המלך אולודומרה. היא שמה את מתנתה בסל, וידעה שהיא עשתה כל שהיא יכלה לעשותו- ובמחשבותיה היא הייתה מאוד לא מרוצה מן המתנה שהיא השיגה עבור אולודומרה. הדג ביקע את פני המים והחל לרחף לכיוונו של הארמון כשימיה והוא מוקפים באור וקצף גלים. בכניסת הארמון המוסיקה השמימית הכריזה על הזמן שבו יש להעניק את המתנות לאולודומרה. כל האורישות יצרו תור מן הכניסה עד הכס ואחת אחת הביאו את המתנות לאולודומרה. ימיה עמדה אחרונה בתור- מתוך חרדה ועצבות בנוגע למתנה הלא-מרשימה שהיא עצמה הביאה. אולודומרה היה שמח, ומופתע מכל מתנה שקיבל ובירך את האורישות שנשאו אותן. זמנה של ימיה להעניק את מתנתה הגיע. אולודומרה שאל בקול רך, “”איזו מתנה הבאת?”” ימיה חשפה את שלושת ראשי הדגים. “”האם זו המתנה שהבאת?”” ימיה נשאלה. היא הנהנה והתחילה להסביר. אבל לפני ההסבר אולודמרה התחיל לצחוק.””האם זו מתנה ראויה למלכה?”” כל האורישות האחרות צחקו גם הן. ימיה הרכינה את ראשה בתחושת בושה. אולודומרה אמרה לימיה להרים את ראשה. “”אין זו מתנה רגילה”” היא הסבירה. “”כמו שאת הבאת לי ראשים, אני אשים אותך ראש על כל הימים. כל האורישות האחרות הביאו מתנות יפות וגאות, אבל את הבאת לי מתנות שנבעו ממאמץ ומשמעות.”” אולודומרה נעמד והחל ללכת לקראתה של ימיה. הוא לקח את צלחת שלושת הדגים ובידיו הם הפכו לשלושה כתרים של כסף ואבני חן.  היא הניחה כתר כסף אחד על ראשה של ימיה ואמרה שמעתה היא תהיה מלכת כל הימים. לאחר מכן, היא הניחה כתר כסף שני ואמר שהיא תהיה מלכת כל הארץ. לבסוף היא נטלה את הכתר השלישי ואמרה שימיה תהיה מלכת השמיים והעדן. שלושת הכתרים הפכו לכתר אחד גדול של אור. “”מעתה הכתר שלך יזוהה תמיד בכל לידה ובכל טקס שיש בו התחלת חיים”” הוא אמר לימיה.  צבעה הכחול תמיד יהיה בלידה הטקסית כי היא המלכה של הלידה. היא אורישה שאינה צריכה לענוד את כתרה כי הכתר שלה, כמו כוכב זוהר על מצחה יזוהה עימה ועם מלוכה לנצח.

ימיה השתחוותה לאולודומרה, וכל האורישות באו לברך את מלכת כל הימים, האדמה והמרום. טירה נבנתה עבורה באופן מידי בין העולמות, וכאשר ימיה ביקשה את ברכתה של אולודמרה היא ביקשה גם הסבר. “”אני רואה את לבבות האדם והאורישות. את זכית בשלושת הכתרים כי את תמיד דואגת לילדי האדם, האורישות והדגים. אני יודע מה עומד מאחורי המתנה, ימיה שלא מספיקה ליצור מתנה מפוארת בגלל שהיא עסוקה במלאכה שניתנה לה.”” ימיה זכתה בכבוד הזה בזכות עבודתה וליבה. לאחר ברכת אולודומרה ימיה התיישבה על כס אדיר ממדים, העשוי מזהב, כסף, פנינים ואלמוג כשכל דגי הים באו להשתחוות בפניה, המלכה החדשה של הים.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-04

“

בתקופה שבאה מיד אחרי בריאת העולם, אומצה בטעות הגישה- שמלאכת היצירה תשב בידי האורישות הגבריות, בזמן שהנשים, ובראשן אושון תהיינה לא יותר מאשר מבשלות, מנקות, מגישות ויולדות ילדים. אושון ובעלה אורונמילה- אל הידע, היו כמו חתול ועכבר, והריבים שלהם היו ממלאים את החלל בארמונו של אורונמילה עד הבוקר- אם כי, אושון תמיד הייתה שקטה צנועה ואלגנטית.  בזמן הזה, אושון החליטה לחבל במאמצים של בעלה- מכיוון שהיא לא הייתה פוריה בעצמה, היא גילתה על ידי כוחותיה העצומים כיצד למנוע פיריון מנשים אחרות, וכך, היא, נשות אורונמילה ולקוחותיו לא נשאו פרי בטן. אושון למעשה מנעה הריון לתקופה ארוכה מאוד כחלק מהמרד שלה במוסכמות.  בהתחלה, אורונמילה הלך לאובטלה יוצר הגוף האנושי והתלונן: “”מדוע זה שאינך יוצר אנשים חדשים?”” אובטלה הסביר לאורונמילה בסבלנות שהוא יצר את האנשים, ושלח אותם מן העדן אל האדמה. הם לא הגיעו, וכנראה הם אבדו בדרך. אורונמילה הבין שאין ברירה אלא להשתמש בכוחו, חיזוי באורקל Ifa- וזו התוצאה שהוא קיבל:

“”מכתש עם מטריצה עמוקה

קמין עם חור בצורת תיבה

חיזוי Ifa עבור אושון

השולטת על ילדים מתחת לשרפרפה…””

לאחר הבדיקות התבררה הצרה: אושון מצאה נקודה קסומה באדמה- שם היא נעצה היטב את רגלי השרפרף שלה, ומתחתיו מוסתרים כל הילדים. הדרך היחידה לשבור הקללה של אושון היא להסיר את השרפרף ממקומו. אורונמילה החליט ללכת ולבקר בבית אשתו. הוא מצא את אשתו ישובה על השרפרף, והיא נופפה לו בידה. הוא היה מופתע כי היא לא קמה לברכו לשלום כנהוג, והמשיכה במלאכתה. לאחר סיום הביקור, הוא עזב את ביתה, כשהיא עדיין ישובה. אורונמילה עשה לעצמו מנהג להמשיך לבקר אותה, אבל השרפרף היה נעוץ היטב באדמה. לעיתים הוא בא עם אדם נוסף, כי לפעמים כאשר היא ברכה אותו בברכות פרידה, היא קמה ללוותו לדלת, ואם היא תקום, אז האדם האחר יסיט את השרפרף ממקומו. אבל, כאשר בא אדם נוסף אושון פשוט לא קמה ממקומה אפילו פעם אחת. אורונמילה אל החכמה היה חסר אונים. ולבסוף הוא הגיע למסקנה חדשה: ככול האורישות לאושון יש את הדברים שנוגדים את האנרגיה שלה ואסורים עליה. אושון הייתה כה מחמירה שהיא לא רק שלא טעמה את המאכלים האסורים אלא גם לא הריחה אותם. האיסור הגדול ביותר שלה הייתה הדורה שהיא זרע נאכל שגדל באפריקה. אורונמילה הלך מיד לשוק לקנות כד גדול של בירת דורה, ושם אותו על ראשו.

אושון שראתה אותו מפתח ביתה, הזמינה אותו להיכנס, הוא נכנס והתנצל- הוא הסביר לה שהוא לא רצה להיכנס בגלל שהוא נושא על ראשו משהו שאסור עליה. הוא דיבר איתה בעמידה, ואז הוא הסתובב, ועשה עצמו כנזכר בדבר חשוב לומר לה, מעד, ושפך את הבירה בצורה כזו שיווצר נהר גדול שזורם לכיוונה של אושון, אושון קמה והשרפרף שלה נפל הצידה. זעמה היה שקט, וליגיון  שלם של משרתים עם אריגים ספגו את הנוזלים מכל מקום בזמן שאורונמילה התנצל ומילמל כינויי חיבה לאלה אושון. זמן קצר לאחר מכן, אושון, נשותיו של אורונמילה ולקוחותיו נכנסו להריון. הסיפור מסתיים בתפילה: אושון אורישה של הנהר, אל תנעצי את שרפרפך על ההזדמנויות שלי. אימנו, בבקשה, אל תשבי על ברכתנו…

“