פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-12-06

“

לפני הרבה הרבה שנים, חקלאי נשכב לנוח בצל עץ שקמה בשדה שלו. כאשר הוא התיישב על אבן גדולה, הוא שמע קול צועק “אוי, כואב לי!” הוא קם והרים את הסלע ומתחתיו שכב לו נחש. הנחש זחל משם הלאה. אבל כאשר האדם הלך לישון תחת השקמה הירוקה, הוא התעורר כאשר הנחש על צווארו. “מדוע אתה חונק אותי?!” שאל האדם את הנחש. “אני מתכוון להרוג אותך!” אמר  הנחש. האדם שאל “מדוע?” והתשובה הייתה- “כי אין שלום וצדק בעולם.” האדם הציע לנחש למצוא בעל חיים שישפוט בינהם. ואם האדם ישפט לחסד, הנחש ישחררו, אם לצדק, אז הנחש יהרגו. הנחש הסכים. שניהם הולכים בשדה ופוגשים כלב. “כלב! האם אתה מוכן לשפוט בינינו? הכלב הסכים. הנחש והאדם סיפרו את הצדדים והכלב אמר לנחש: “נו, למה אתה מחכה?! הרוג אותו! הרוג את האיש הזה!”  הנחש הידק לולאה על צוואר האיש. האיש פלט בבהלה: “אבל למה?” ואז הכלב סיפר. “כאשר הייתי גור ניתנתי במתנה לילד ששיחק איתי ונהנה ממני, ועזרתי גם לרעות את העדרים. אבל כאשר הזדקנתי, נזרקתי החוצה, ועכשיו אני מזה רעב, בודד, אומלל. האדם הוא מפלצת ויש להורגו!” האדם זעק במהירות “השופט הזה לא הוגן! הוא מוטה ואני רוצה שופט אחר!” הנחש הסכים. הם המשיכו לצעוד בשדה, ופגשו סוס. הם סיפרו לו את סיפורם והוא הסכים לשפוט בינהם. הסוס גם הוא אמר בצהלה- “הרוג אותו! הרוג את האדם הבזוי!” הנחש הידק לולאה נוספת סביר צוואר האדם ושוב לא נותר לאדם לשאול, מדוע? “כאשר הייתי סייח, האדם אהב אותי ונתן לי לאכול ואיפשר לי לגרור את עגלתו. עכשיו, כשאני זקן, הוא שלח אותי למפעל הדבק, אבל אני ברחתי! עתה לא נותר לי אלא לאכול חרולים וקוצים ולשרוד בצורה איומה שכזו! בני אדם נוראים, צריך להרוג את כולם!”, צהל. האדם כבר היה נואש. “עד כה שפטו אותנו חיות פגועות, כדי לקבל שופט ראוי אנחנו צריכים שחיית פרא תשפוט בינינו. האם אתה מסכים שזה יהיה השיפוט האחרון שיקבע את גורלי?” הנחש הסכים.

הנחש והאדם נכנסו ליער. שם הם מצאו שועל. “שועל, האם אתה מוכן לשפוט בינינו?” השועל הסכים. התחילו לספר כל אחד את גירסתו, אבל השועל קטע אותם ואמר שהוא רוצה לראות בדיוק היכן האירוע התרחש. השועל התלווה אליהם אל העץ. “נחש, תהיה במקום שבו היית טרם האדם שיחרר אותך, כדי שיקל עלי להבין את האירועים.” הנחש ירד מצווארו של האדם והזדחל לו מתחת לסלע. השועל אמר לאדם במהירות. “נו, למה אתה מחכה?! רוצץ את גולגלתו!” האדם עשה כן, והנחש מת. האדם צהל ושמח, חייו ניתנו לו במתנה. השועל ישב וליקק את כפותיו בחמדנות גלויה. “האם אתה לא חושב שמגיע לי משהו על זה?” שאל השועל. “כן! כל שתרצה!” אמר האדם. השועל שאל את האדם אם יש לו תרנגולות “חמישים בערך,” ענה האדם. השועל ביקש שכל ערב הוא יבוא, וינבח, והאדם ישחרר תרנגולת לכיוונו כדי שהשועל יוכל לאכול. האדם הסכים. וכך כל יום האכיל האדם את השועל בנדיבות. ארבעים ותשעה ימים לאחר מכן, אשתו של האדם אמרה לו שתרנגולותיו מדלדלות. “עוד מעט ונמות ברעב!” התלוננה. ושלחה אותו למשימתו. בלילה זה, האדם חיכה לשועל בצל העץ. כאשר הוא הגיע וקרא לאדם לשחרר לו תרנגולת, האדם זרק עליו אבן והרג אותו. אכן, אין שלום וצדק בעולם.

הערות:

* הסיפור הזה קיבל השראה מסויימת מסיפור גן עדן. האישה היא הגורמת הראשית לרשע האנושי, למרות שהנחש הוא האנטיגוניסט מעולם החי. הגירסא הזה מעניינת, כי בעצם אנחנו הצופים מקבלים את “תפקיד האלוהים” בבחירה האם מגיע לנו לשוב לגן עדן או לא. לפיכך אני מסיק שהסיפור הזה הוא ממקור נוצרי כלשהו.

* הסיפור הזה ממחיש היטב לדעתי מדוע יש שימוש במאגיה בעולם. בעולם הזה שבו אין צדק ובו אין שלום אמיתי יש צורך לייצר בועות של צדק ושלום באופן “מלאכותי”. איני טוען לרגע שמאגיה היא מלאכותית או סינטטית, אבל היא משמשת להביא לאותם סופים טובים שאנחנו מעוניינים בהם, שלפעמים אפילו אינם זמינים באגדות בגירסתן המקורית.

 

ארדן,

של הגן.

 

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-12-04

“

את הסלט הזה הכרתי אצל מורתי הנפלאה ניקול. בישראל, יש לנו את סלט אוליבייה (הידוע יותר בשם סלט מיונז, נו זה עם האפונה והגזר שבתוכו ובעצם נקרא על שם שף רוסי. הסלט המקורי מכיל חסילונים ואנחנו החלפנו אותם בגזר, נו שוין)- סלט זה אינו דומה כלל וכלל לסלט שאני מביא כאן. איני חושב שאני מגזים כשאני אומר, שזה סלט תפוחי האדמה הטעים ביותר בעולם כולו. אצל הערבים יש גירסא יותר פשוטה של סלט תפוחי אדמה עם חומץ ופלפלים, וגם הלזה אינו דומה לאותו סלט תפוחי אדמה אמריקאי, של העיר שארלוט בצפון קרוליינה. בנוסף, כאשר למדתי להכין את הסלט הזה, על רכיביו ותבליניו, לא יכולתי שלא לשים לב, לרכיבים המדוייקים שיש להם תכונות מאגיות של הגנה מעוני. אני תמה, האם זה מכוון או מקרה משמח? ניקול רומזת שזה מכוון, ואומרת שוב “מה, סלט תפוחי אדמה מכושף זה לא סטנדרט כאן?” לא, זה לא. אבל לגמרי ראוי שכן. אז הנה אני מציג את המתכון השלם בכל תפארתו:

רכיבים:

שישה תפוחי אדמה לבנים גדולים

ארבע ביצים קשות

שלושה מלפפונים בחומץ של חברת (Urbanec)

כוס מיונז אמריקאי טוב או איולי ביתי

חופן פטרוזיליה קצוצה

בצל סגול קטן קצוץ

מעט חרדל צהוב רגיל- לא דיז’ון

 

תבלינים:

שתי כפות אבקת מרק עוף רצוי מסוג מקסיקני או רוסי

שתי כפות גבישי שום

כף פפריקה מתוקה

כף זרעי סלרי (נמכר כתבלין, אבל אם לא, אז לגרד שורש סלרי לסלט עצמו. הכרחי)

חצי כפית פלפל שחור גרוס

כפית זרעי כוסברה טחונים (אם אין רגישות או את הגן המעצבן הזה שעושה מהם טעם של סבון).

 

הוראות הכנה:

את תפוחי האדמה יש לקרצף עם מים חמימים ואז לחתוך לגודל אחיד: מומלץ לחצי, ואת החצאים לרבעים ואת הרבעים לפרוסות אחידות פחות או יותר. לשים בסיר, להמליח ולהוסיף מים עד כיסוי ולבשל עד התרככות- אבל לא עד לרמה שהם כבר מחית. (לאחר שהמים רותחים טועמים כל כמה דקות פרוסה עד שהיא רכה וטעימה) בקערה גדולה, לחתוך את הביצים הקשות לקוביות קטנות, ולהוסיף את הבצל הקצוץ, מלפפונים בחומץ קצוצים, ואת הפטרוזיליה (ואת שורש הסלרי המגורד, אם אין זרעי סלרי כתבלין). כאשר תפוחי האדמה מוכנים, יש לשפוך אותם עם המים למסננת פסטה בכיור. לתת לתפוחי האדמה לפחות חצי שעה להתקרר- אנחנו הולכים לערבב את הסלט בידיים ואנחנו עלולים לקבל כוויות אם תפוחי האדמה עדיים חמים, וגם יש בו מיונז שאסור שיתבשל מחום תפוחי האדמה כי אז הוא יתפרק לשמן ויעשה סלט שמנוני ולא טעים. לאחר שהם התקררו, לשים בקערה עם שאר החומרים והתבלינים,ולערבב בידיים. תוך כדי ערבוב, יש להכניס לתערובת את האהבה השפע והברכות שאנחנו רוצים להכניס לבית שלנו- או לבית המיועד שאליו סלט תפוחי האדמה הזה מוכן עבורו. שיאו של סלט תפוחי האדמה הזה נמצא רק לאחר לילה במקרר.

הסבר מאגי:

תפוחי האדמה, הצילו את אירלנד מרעב, והם עדיין מכילים את האנרגיה הזו יחד עם החרדל והמיונז, שהם הרכיבים העיקריים פה, טובים מאוד בתור הגנה מעוני ולזימון שפע.המיונז נקרא “רוטב ספרדי” במשך שנים רבות ואז הוא הפך להיות זמין לכל בית, מסמל את טפטוף השפע מן האליטה החברתית אל האדם הפשוט. המלפפונים בחומץ והשום טובים לבריאות ולהגנה מחולי. הבצל והפלפל השחור מגרש אנרגיות רעות, הביצים הן לפיריון והתחלות חדשות, הפטרוזיליה עוזרת לגרש אנרגיות רגשיות רעות, מרק העוף מאפשר כריזמה ויכולת למצוא חן, הפפריקה המתוקה מוסיפה תשוקה, וזרעי הכוסבר עוזרים לייצר דעות חיוביות ולאפשר יכולת לימוד נכון של דברים, וזרעי או שורש הסלרי טובים למחשבה צלולה ובהירות ופותרים מריבות בייתיות- התערובת הזאת היא פשוט דבר טוב לבית ולמשפחה.

 

ארדן

של הגן

 

 

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-12-01

“

כנפיהן היו אפלות יותר משחור הלילה עצמו, הן עפו על פני אימן, הירח,  ונחתו על עץ האירוקו למפגש הלילי שלהן. נושא המפגש היה מרגיז במיוחד- צמח הכותנה. צמח הכותנה הגאוותני שפרחיו הצהובים מפיצים ריח עדין, שמשי זרעיו מלביש את האנשים ויוצר תרבויות ומסחר. אפילו בעודן עפות הצמח סונט בהן, זוקר פרחיו אליהן ומראה את תועלתו. המכשפות החליטו פה אחד: עלינו להשמיד את צמח הכותנה! לא רק עכשיו, אלא לנצח נצחים. הן עפו אל אימן הירח, וביקשו עזרה- הן תקבלנה אותה: סופות גשם עזות בלילה שיטביעו את שורשי הכותנה. הן פנו אל השמש, שהיה חייב להן טובות רבות, והוא יבשל באמצעות קרניו את שורשי הכותנה ביום. המכשפות לא היו מרוצות לחלוטין עדיין, הן פנו אל תולעי האדמה שיאכלו את השורשים המוצפים והנרקבים. המכשפות דמויות הציפור ירדו מן השמיים, עטו על הצמחים ואכלו את כל זרעי הכותנה- אלו שבצמחים ואלו שבאדמה כדי שכותנה לא תוכל להתרבות. כך, בעזרתם של ארבעת היסודות,  אש, אדמה, אוויר ומים התחילו לתקוף את כל צמחי הכותנה בעולם והקללת ההרס החלה לפעול פעולתה.

רוח צמח הכותנה חשה בזעזוע בכאב ילדיה והבינה כי היא מתקרבת לחידלון, מיד עזבה את צמחיה ורצה אצה בכאב רב לביתו של חוזה העתידות המוכשר מופה (Mofa). מופה ראה את מצבה העלוב של הכותנה ואמר לה “את במצב כזה בגלל שאת כזאת גאוותנית.” אבל לאחר זמן מה בעוד הוא מביט בה, רוחה של הכותנה החלה להתפרק, הוסיף, “אבל אסור לך להיכחד, את חשובה מידי לעולם.” רוח הכותנה ביקשה בתחינה שמופה יחזה את האופן שבו ניתן להציל אותה. מופה השליך את צדפי החיזוי על המגש מספר פעמים. פעמים אחדות הוא נראה עצבני, פעמים אחרות חייך ואמר: “עלייך להכין מנחה לאובטלה, מן החוטים שלך עלייך לארוג אריג, ומן האריג עלייך לתפור גלימה לבנה וחדשה.” בכאב עצום כותנה החלה לעבוד, לטוות חוט כותנה, ולארוג אריג, וכמעט תש כוחה, אבל לבסוף הגלימה הושלמה. “הניחי אותה על הסלע שעל ראש ההר.” אמר מופה. ורוחה של הכותנה בכוחות אחרונים עשתה את מסעה לפסגת ההר וחזרה לשדה ולילדיה הצמחים.

על ראש ההר, אובטלה ירד מן גני העדן של אולודומרה על גבי קשת בענן, ובו ברגע שרגליו נגעו באדמה, בוץ התיז על גלימתו הלבנה משלולית ובגדיו הוכתמו. הוא הביט קדימה וראה חבילה של בגדים לבנים ונקיים המחכים רק לו. “מי עשה זאת?” הוא שאל.  שום תשובה לא נשמעה. הוא לבש את הבגדים וירד מן ההר. בכפר הוא המשיך לשאול: “מי עשה זאת?” אבל הכפריים שפחדו מנקמת המכשפות פשוט לא אמרו דבר. לבסוף הגיע לבקתה של מופה. “מופה ידידי, האם אתה יודע מי עשה זאת עבורי?” מופה ענה בלי חשש, “זוהי מתנה מכותנה. היא צמח חשוב מאוד ואסור לו להיכחד, כי אם הוא יכחד אנחנו נחזור ללבוש עורות של חיות. כותנה עוררה את זעם המכשפות, אנא, עזור לה לשרוד.” אובטלה פנה אל שדה הכותנה ושאל “האם את עשית זאת?” והכותנה ענתה. “כן, אני עשיתי זאת.” אובטלה הרים את ידיו ואמר “בשם כל השמיים והאדמה, מעתה הכותנה שייכת לי, ואיש לא יפגע בה!” קללת המכשפות נשברה, הן איבדו את תמיכת השמש, הירח והתולעים בהרס הכותנה. מאז אותו יום כותנה חסינה לכוחות האופל והיא ממשיכה לשרת את האנושות עד עצם היום הזה.

 

 

 

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-11-29

“

את המתכונים הללו קשה למצוא בשלמותם במקומות אחרים. הם גם אלו המתכונים שנותנים למאגיה את השם הרע שלה: לא קללות איומות או זימוני שדים- אלא רק מתכונים שגורמים לאחרים לכפוף את עצמם לשליטתכם. מדוע? מכיוון שאין שלום או צדק בעולם, אין מקום שבו באמת אלו שאוחזים בכוח מסוגלים לנופף בו מבלי לרמוס את אלו שמתחתיהם ובשביל אלה המתכונים הללו נוצרו. השמנים הללו הם גם רכיבים שונים בלחשים כמו שיחזירו לכם כסף שנילווה מכם ולא הוחזר, ויורידו את הבוס מהגב שלכם, אלו המתכונים שיתנו לכם כוח בבית שלכם- אבל זיכרו- “זה הנמשך לכוח נמשך לשחיתות, זה הנמשך לכוח מוחלט נמשך לשחיתות מוחלטת”. את השימוש בשמנים הללו מומלץ לשקול פעמיים. או שלוש, או יותר. הרכיב המככב במתכונים הללו הוא קומרין. קומרין נמצא בצמחים רבים והוא משמש לשליטה בצמחים אחרים. הוא מפוזר באדמה ומלמד צמחים אחרים לא לגדול שם. הוא יכול לעצב את צמיחתם של צמחים בטבע, אבל המכשפה יכולה לכופף את הכוח הטבעי הזה ולהפוך אותו זמין ואפקטיבי גם לבני אדם. יש כאן שני מתכונים, הראשון הוא המתכון הנכון והמדוייק ביותר. אני ממליץ להשתמש בו, אבל מכיוון שלעיתים צריך שליטה מהירה והמצב הוא מצב חירום, אני משחרר לאוויר העולם גם מתכון מהיר וקצר יותר. זכרו, כשפי שליטה יכולים להיות ממכרים ומסוכנים. מניעים של אנשים יכולים להיות מורכבים מאוד והתוצאה הפכפכה. לפני שימוש- ערכו חיזוי עם עצמכם או עם מכשפה מנוסה בלבד!

 

מתכון לשמן הישן והטוב:

שלושה פולי טונקה

חצי החופן זרעי כוסבר

כף שבבי שורש שוש קירח (ליקוריץ)

כף שורש אקורוס קלמוס (Acorus Calamus)

שלוש כפות עלי Woodruff

שורש שלם של Master wort

וכפית זרעי פרג

 

הוראות: לחטא ולקדש צנצנת להכנת השמן, למלא אותה ברכיבים ולכסות בשמן חמניות (אם אפשר אז בלתי מזוקק, יש במעדניות רוסיות). להמתין שלושה חודשים, לתת מנחה לפותח השערים ולאלות או מלאכי האהבה השונים והשמן מוכן. ברור לי שהשמן הזה לא רק דורש סבלנות אלא גם שולח אותנו לקניות און-ליין, אבל התוצאה ממש שווה את זה. אני מציע למכשפות שעושות שימוש תדיר בכשפים לשמור על המתכון הזה תמיד באמתחתן לכל מקרה שלא יהיה. זה בהחלט משהו נהדר בערכת החירום.

 

מתכון לשמן מהיר וזמין יותר:

לתוך 25 מיליליטר שמן שקדים,

פול טונקה כתוש אחד

3 טיפות שמן קינמון

20 טיפות שמן לבנדר

4 טיפות שמן עשב לימון

טיפה של שמן מרווה מרושתת

כמה גרגרי זרעי כוסבר

 

כאמור, לקדש, לתת מנחות וזה מוכן לשימוש: כיצד משתמשים? מורחים על נרות סגולים לשליטה, עם שם האדם שאותו תרצו לשעבד לרצונכם, או מטפטים כמה טיפות על ידית הדלת בחדר שבו תרצו לקבל שליטה מלאה, או על מושב הכיסא שבו האדם לבחירתכם ישב. השימושים הם אין סופיים, ומוגבלים על ידי יד הדימיון הטובה עליכם.

 

ארדן,

של הגן

 

 

 

 

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-11-22

“

בן של משפטנים הכין בובת וודו .הבובה הונחה בקופסא שחורה מנוקדת בלבן, עם מכתב שמתאר את הקללות והמארות שיפלו על יעל. שמה לא צוין בכתבה אבל נרקם על הבובה ביד מיומנת. העיניים של הבובה כפתורים כחולים. האם גם עיניה של יעל? שיער הבובה הוא סוג מאוד מסוים של בלונד חום. האם גם שיערה של יעל? בבלוג הזה כתבתי מתכון מפורט על איך להכין ולקדש בובת וודו המתכון זכה באופן כללי להתעלמות. האם אחד מחמישה עשר האנשים שקרא אותו הכין את הבובה? נשאלתי גם, האם אני הכנתי את הבובה? התשובה לאחרונה היא, לא. הכישרון והאמנות הדרושים לתפירה של בובה כזו אינם זמינים לי. אבל כיצד אני “קורא “את הבובה הזו? והאם זה מטופש לשלוח את הבובה לקורבן הכישוף?

ובכן כמו שאמרתי במקומות אחרים, הקישור בין מאגיה סימפתטית לוודו הוא מאוד קלוש. בכל תרבות יש מאגיה (מאגיות!) ובכל תרבות מאגית יש שימוש בבובות. במסופוטמיה, כנען, מצרים, יוון, רומא וגם כן, בקבלה היהודית. אחד המתכונים העתיקים ביותר בעולם ממסופוטמיה הוא קללת מוות לאויבים שלך- משהו כמו “אתה לוקח חומר מגדות שלושה נהרות ועושה ממנו בובה, אתה מכין קשת וחץ מכפות דקלים ואתה יורה בבובה שלושה חצים. אם פגעת בבובה, אז האויב שלך ימות.” את הנוסח המדויק ניתן למצוא בכרך הראשון של האנציקלופדיה למאגיה וכישוף באירופה. הבובות שימושו לריפוי, אהבה וגם פגיעה. בובת וודו לכשעצמה אינה דבר רע או אפל. אבל הוא מעניק כוח למכשף לערוך שינויים בגופו ונפשו של “הקורבן”. ומה בנוגע לבובה של יעל?

הבובה של יעל מהוקצעת, נוצרה על ידי בן של משפטנים. הקופסא מהקרטון בה היא הייתה  )בצבעים של פאפא לגבה, שחור ולבן) הייתה שווה כסף. הייתה גישה לאדם למחשב ומדפסת והבובה נעשתה לבקשתו על ידי אשת מקצוע בעלת ידיים מדויקות מאוד. האם הבובה מכילה שיער מראשה של יעל? דוגמית כתב יד, ציפורן או סתם תמונה ?אין לדעת- למרות שזה ישפיע מאוד על היכולת של הבובה להשפיע על הקורבן. נשאלה השאלה: מדוע לשלוח את הבובה לקורבן, האם זה לא דבר מטופש? התשובה היא מורכבת. מחד, לבובה יש יכולת להפעיל לחץ על תת המודע של הקורבן, ולפעול יותר מהר. מכיוון שהקורבן היא אישה כנראה שזה לא הכי אפקטיבי להאיץ בזה, הרי המחזור החודשי מחבר אישה מהר יותר לאנרגיות חדשות מאשר גברים, וזה היה גם עובד מרחוק. עם זאת ישנן מסורות של מסירת הבובה לקורבן או הנחה שלהן ליד הקורבן .למשל, בניו אורלינס היו משחירים פניה של בובת קללה, גם אם זו בובת ברבי פשוטה, וכורתים את ידה ורגליה ומניחים אותה ליד קורבן הקללה, אולי אפילו בדרך לביתו. הבובה אינה בסגנון ניו אורלינס, או האיטי ובטח שלא אפריקה. הבובה הזו דווקא מזכירה יותר בובת הודו (Hoodoo) שיטה מאגית שהתפתחה בארצות הברית ב-200 השנים האחרונות. לפעמים לבובה היה צד לבן וצד ושחור כדי לבחור איזה קסם עושים על הקורבן, אפל או חיובי, אבל בעיקרון כל הבובות התפורות והממולאות, אלו שיש להן כפתורים כעיניים או איקסים של רקמת מחט הגיעו מההודו.

ומדוע הפתק אחד יכול לשאול? הפתק כאן רלוונטי לסמיוטיקה המאגית ומשמש כמגשר. יש ניתוק תרבותי וזמני בין העידנים בהם בובות מאגיות שכאלו היו זמינות והיום. הפתק מעביר בעצם את כוונת המחבר: הוא מעוניין בצרות, בכאבי גב וסרטן ברחם. הוא לא יכול להעביר את המסר הזה על ידי הבובה לבדה, ולפיכך נוצר הצורך בטקסט שכזה. הטקסט הזה הוא גם פלט שמרמז על רגשות יוצר הבובה יותר מהבובה עצמה- יוצר הטקסט מאוהב ואוהב את המקוללת. הקללה היא לא המטרה של הבובה הזו, קיום הפתק מראה לנו שהרגש שהוא חש כלפי יעל הוא הרלוונטי. הוא אוהב את יעל, ורוצה שיעל תחזור אליו,  האיום הוא לא יותר מלהראות שריר- הנה הכוח שלי. אני יכול לחסל אותך כמו שאני יכול לאהוב אותך. הוא לא היה יכול לוותר על הפתק שיותר מכל חשף אותו.

והאם יש רמזים שמדובר במכשף מקצועי או חובב, למרות הכסף שהושקע בובה הזו? למרות שאיני יכול להריח את הקופסא והבובה, אני בהחלט רואה שהבובה אינה ספוגה בשמנים מאגיים, אין סימני חריכה או חלב נרות, והסיכות שהשתמשו בה הן פשוטות ולא בעלות ראש שחור כדרוש לפי המסורות השונות. כל הבובה הזו נקייה מידי, מהוקצעת מידי ולפיכך מראה סימנים של רשלנות בפרטים הקטנים. לדעתי המקצועית מדובר בבובה חובבנית למרות העבודה שהושקעה בה. הבחירות הסופיות של הבובה מראות על אוזלת יד, ובנוסף, לא היה ליוצר שלה מספיק כוח מאגי או מספיק ביטחון עצמי לשמור את הבובה בקופסא, אצלו בבית, בזמן שהוא מפעיל באמצעותה את אותה עבודה לטווח ארוך שהיא מבטיחה. ניתן להטיל קללות גם ללא בובות. האם לא היה מספיק לעשות מאגיה סימפתטית על לב של תרנגול הודו שיסמל את ליבה ולבשלו בחומץ, ולמלא אותו בסיכות ומחטים? האם לא היה מספיק לפזר אדמת בית קברות בדרך בה היא צועדת? השימוש כאן בבובה הוא ראוותני ולא נחוץ, הוא זנב הטווס הארוך שמאפשר לטיגריס לאכול אותו במהירות ובחוסר זהירות.

לא לפני הרבה זמן, פורסמה כתבה דומה בה אישה שרצתה לעשות שלום במשרד פיזרה תערובת רעילה על הרצפה של מקום העבודה. חלק מהתערובת הכילה תחמוצת כספית ארסית, והיא נעצרה בעוון ניסיון הרעלה של הבוסית שלה. כספית היא המתכת של כוכב הלכת מרקורי שאחראי על תקשורת. נראה הדבר שהכספית נועדה לפתוח תקשורת בין הבוסית לעובדת, אבל למרבית הצער החומר הרעיל יכול להוביל להזיות, פרכוסים ומוות. עדיף להשתמש בחומר שמקושר למרקורי אבל אינו מכיל כספית למשל, צמח האזוביון- לבנדר. אין אפילו צורך לשפוך אותו על הרצפה אלא לאחר קידוש מתאים, ניתן ללכת עם השמן הזה על העור כדי ליצור דיאלוג ושלום בית. לעניינים חמורים יותר ניתן להכין קמיע יותר אגרסיבי עם רכיבים קלאסיים לנוסחאות “תיקון בוס” הוודאניות, אבל על כך ברשומה אחרת. מה שאני מנסה לומר שלכל פעולה מאגית, יש ספר מתכונים שלם מאחוריה שמספק גמישות. חוסר גמישות ויצירתיות במאגיה, מוביל בסופו של דבר לכשלים ונזק למטיל הלחש כמו במקרה של הבובה של יעל.

אז מה עושים כאשר מישהו הכין בובה מקוללת שלכם? דבר ראשון אל תילחצו. פנו לעזרה מקצועית, מכשף או מכשפה שיודעים איך להתעסק בזה ולהסיר קללות. אבל במידה וכזה לא זמין, מתחילים בתפילה להסרת רוע, ומבקשים לנתק את הבובה מהאדם שמיועד עליה. אם יש פותח או סוג שערים במסורת, יש לבקש שהשערים בין הבובה לאדם ייסגרו. לאחר מכן יש לשים כפפות חד פעמיות כאשר נוגעים בבובה, ולהשתדל שלא לשאוף אדים או אבק ממנה. יש להשתמש בכלי לפרימת או הסרת השם שעליה. לאחר מכן, להסיר את התכים בזהירות, ולהוציא את תוכן הבובה החוצה על צלחת חד פעמית כדי לוודא שאינה מכילה חפץ אישי, שיכול להיות שיער, ציפורניים, תמונה, דוגמית כתב יד, או אריג ספוג בזרע, דם או זיעה. יש לשרוף את תוכן הבובה עם צמחים מטהרים כמו רוזמרין, מרווה, וורדים לבנים ולבונה.  את שאר הרכיבים יש לשים בשקית עם ממתקים ולהשליך לפח רחוק מהבית של קורבן הקללה. לאחר מכן יש להיטהר במקווה מים טהורים או בים. יש לתרום משהו לצדקה. זה יקנה מספיק זמן לאדם לגשת למכשף או מכשפה מקצועיים במידה וכאלה לא זמינים באופן מידי.

יש לי מסקנות בנוגע לכתבה הזו, הראשונה היא שבתקופה קשה זו מבחינה מדינית ואישית יש רצון וצורך אמת במאגיה החוזרת ומופיעה. כאן זה מגיע ממקום גבוה חברתית יחסית, בן של משפטנים. מקום משכיל ובעל אמצעים אבל לא מיומן במאגיה, או אחד שקיבל עצות אחיתופל.  האם מאגיה סימפתטית מקבלת עדנה חדשה וחוזרת לאופנה? לא בהכרח. בעידן מחשבה פוסט מודרני, שבה הסמכות מפורקת מכוחה, הצורך והרצון להיות אחראי לחיים ולגוף של אדם אחר אינו פופולארי. צורות קללה פופולאריות אחרות הופכות להיות המרכז והבובה? לרוב מזור דרמטי של אלו שרוצים תשומת לב, או אלו שמשתמשים בה לריפוי לטווח ארוך. בובות עבור קללה יוותרו, לשמחת החברה הסובבת, סוג של מאובן חי, מנהג שמזכיר ימים שהלכו ולא שבו יותר.

ארדן,

של הגן.

“