פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2017-02-23

“

המקום הזה רדף אותי. זה לא משנה כמה הלכתי רחוק ממבנה הפירמידה הזה, הוא רדף אותי בחלומותיי. הוא רימז לי שיש דפים של מאגיה בספריו. שיש בו יופי ונחמה, אבל באקט של כמעט אגורפוביה נמנעתי מלצאת מהבית ולבקר אותו. אני מדבר על הספרייה הציבורית של טבריה כמובן. משום מה תמיד התחברתי לספרניות יותר מאשר למורות. היה בהן משהו עם רוח חופשיה, וכאשר אחת מהן מזדקנת ומתה אני ממש מתאבל. ספריית בית הספר היסודי שלי הייתה כמובן שונה בתכלית- מרתף עם שטיח אפור וריח של דבק ואוויר עבש, אוסף פאתטי של ספרים שעזבו בתים שלא היו מעוניינים בהם, תקציב עצוב.

אבל ספריית טבריה הייתה מקום מפלט כמעט. היא הביאה את כל הספרים החביבים עלי- את ספריי האימה לילדים (עוד ההתחלה, צמרמורת של ר.ל שטיין). לא, אז לא היו הארי פוטר, אוקסנה פולוק, פרסי ג’קסון או ספרי מיתולוגיה לילדים. הייתה בעיקר דבורה עומר, לאה גולדברג, צ’יפופו, קופיקו ואוספים של מספרי סיפורים לילדים. לא מצאתי עניין באף אחד מאלה. למרות שיכולתי לקרוא את העברית העבשה, ואת ההתנשאות הפדגוגית והלקחים הפדסטריאניים שבספרות “המקובלת”, הייתי עד לעולם המבוגרים והתמימות שלי נעקרה מחזי לנצח עוד מקודם. כמו קירקה התאוויתי לגור על אי בודד שנתמך בכשפיי, להפוך את הפולשים לחזירים ולאכול אותם.

כשחטיבת הביניים והתיכון הגיעו, ההורים שלי כבר הרימו ידיים. טבריה הייתה אלימה מידי לילד החיוור והבצקי שלהם. הקיבוץ יעשה לי טוב, ואני נשלחתי לבקעת כנרות, בית ספר בקיבוץ בית זרע. שם הספרייה הייתה מופלאה ביותר. מדור הפנטזיה היה עשיר, שלושת ה”הארי פוטר” הראשונים יצאו בעברית, וספרי מאגיה עבריים, גרועים ולא איכותיים ניקדו מדפים בצבע קפה בירכתיה. חשבתי לעצמי, הנה, אוכל לוותר על הספרייה הציבורית ועל הפירמידות שלה. על ספרי הפנטזיה שכבר חרשתי ואוכל לקרוא דברים חדשים. הספרנית, אילנה עברי, הייתה מגישה לי עוגות מאפה בית, עוגיות ממולאות ברחת לוקום, ותה מתוק. כיום הדרך לספריה הזו זרועה בורות, עצי אזדרכת שברו את חלונותיה, וספריה? נעלמו, אך לאן? אבל אז… היא הייתה ספרייה מופלאה.

  עם זאת, גם בתיכון, פעם בכמה שנים חלומי היה מחזיר אותי אליה, לספרייה של טבריה. לפעמים הייתי מבקר בה בלילות, כאשר רק אור פנסי הרחוב היה חושף אותי שם. לפעמים באור יום, מחפש בקדחתנות את ספרי הכישוף שידעתי שיש שם, הרעב הבלתי נגמר לי והרצון שלי ללמוד, להתפתח ולגדול… תהיתי אם מסתובבים שם אנשים שרואים את צורתי האסטראלית. האם הם חושבים שאנוכי רוח רפאים הראויה לחמלה, בזמן שהגוף שלי מתפתל ומסתבך במצעי הסאטן המבושמים של מיטתי?

האקדמיה הביאה אותי לספרייה הרביעית בחיי- הספרייה האקדמית של אוניברסיטת חיפה. הספרייה הזו כבר הייתה גדולה מידי והיא איימה עלי. לא הרגשתי שם אף פעם נעים במיוחד. כאשר שני התארים המורכבים שלי במדעי הרוח כמצופה לא הפכו לקריירה מרגשת, גם את הספרייה הזו למדתי לתעב. סוליפסיסטית ומתנשאת, הייתי מזמין ממנה ספרים, ואוסף אותם, מבלי להביט פנימה. אבל גם היו נקודות אור. מידי פעם הייתי מתיישב במדור תורת הנסתר שלה (סוף סוף ספרייה המכירה בקיומו של הכישוף!) האוסף הנדיר שלה מכיל עותקים מקוריים של אגריפה, את כל חמשת הכרכים של Hoodoo, Conjuration, Rootwork, Witchcraft ועוד פנינות חן. אבל מעט מאוד חומר מעשי, לרוב פשוט ספרים אנתרופולוגים נתחבים למדפים צפופים ומעלים עובש. המדורים הללו נותרים ריקים לרוב, מלבד סטודנטית למגדר שמידי פעם שהולכת לאיבוד ומנסה להוכיח שוב שציד המכשפות היה התקפה נגד המין הנשי. במדור הזה אין מניעה לפרוס שמיכת פליז על השטיח ופשוט לקרוא. איש לא יפריע לך מהפתיחה עד הסגירה. בכל זאת, אוסף ספרות המאגיה שלי כבר גדול ופרקטי יותר ממה שיש שם.

יום אחד, בעודי דוחה עשייה של דברים דחופים יותר הבנתי, מה שנראה מהסיפור שלי, לקוראי, כדבר ברור מאליו. עלי להיות ספרן בעצמי. זו עבודה מסורתית של מכשפות, (כמו בישול, הוראה, מדעים מדוייקים, קוסמטיקה והייטק), ומגדל השן של האקדמיה החליא אותי, השחיתות, חוסר התקנים והפרסומים שאינם תורמים דבר לאנושות אלא רק לאגו של החוקר, שמעלים בי קבס.  מתוך כך אפוא, בחרתי ללמוד ספרנות. במסגרת לימודי הספרנות שלי עלי היה לעשות פרקטיקום- וכדי לעשות זאת עלי היה להצטרף לספרייה ולנדב מזמני. בחרתי לחזור לספריית ילדותי, ולפירמידות הבטון שלה. הספרנית הראשית שמחה. היא חיפשה מישהו שמבין בתיאטרון כדי להעשיר את האוסף של המחזות. היא גם אומרת שספרות פנטזיה פופולארית ביותר והאוסף המיושן זקוק לעדכון דחוף. אני במקום הנכון בזמן הנכון.

ברגע שנכנסתי לספרייה למדתי מהר כיצד לסדר את הספרים חזרה על המדף. למדתי להשאיל ולהחזיר ספרים, להפעיל את התוכנה ולענות על שאלות. כרגע נכנסת נערה צעירה. בטח כבת שש עשרה או שבע-עשרה. היא אינה יפה במיוחד. שיערה ארוך ושחור, ושכבת הקונסילר העבה שלה לא מסתירה פנים מחוטטות פצעי בגרות. היא מחזירה שמונה ספרים. זה לא יוצא דופן, יש מנויים משפחתיים שאפשר להשאיל בהם כמות כזאת של ספרים.

ועם זאת, שורו וראו כולם ספרי פנטזיה על מכשפות: הו- זה אותו נרטיב מיושן וצפוי שחוזר על עצמו. נערה צעירה מגלה שהיא מכשפה, העולם בסכנה, היא מצילה אותו, וכמה זה מוזר לה ואיום להיות שונה בהתחלה, אבל כמה זה כיף לחבק את הכוח של זה אחר כך. זה אותו מסע הגיבור הארכיטיפי שסברינה המכשפה הצעירה התחילה, ומצא השתקפויות שוב ושוב בדור של מחפשות (ומחפשים). בארצות הברית הזרם הזה הרבה יותר גדול מאשר בארץ, אבל אלו הספרים שמובילים את אותן נערות ונערים לחפש את הויקה, הפגאניזם, הריקליימינג, השטניזם, ושאר הדברים המעצימים והדתות האלטרנטיביות.

אני רוצה להושיט יד. אני רוצה לצעוק “את לא לבד! האלה חיה, והקסם קיים!” אני רוצה לשלוף את הכוכב המחומש שמתחת לחולצתי השחורה (הוא לא עלי, הכוכב המחומש שאני עונד בימינו הוא כוכב מחומש הפוך, המסמל את ארבעת היסודות מתממשים במישור הפיסי, סמל שעכשיו אפילו הניאו-פגאנים ימצאו מעליב כי הוא כביכול קשור לשטניזם על פי פרופגנדה מוקדמת, למרות שאין שום קשר. אני לא עונד אותו לספריה מחשש שהוא ייחשף בטעות. אני כן עונד את חרוזי אשו שלי.) אני רוצה לומר לה שיש דרכים ללמוד ולעסוק במה שהיא רוצה, במה שהיא לוהבת ללמוד. אבל אני לא יכול. הספרייה היא אזור נטרלי. נטול רעש, נטול קונפליקטים, נטול מוזרות ונטול כישוף. אני מטווה באוויר רונת הגנה קצרה, וממשיך למיין ספרים.

אנקום בדרך היחידה שיעילה. יש מדפים של מדע פופולארי ועזרה עצמית. מדפים של “הסוד” ושל טארוט. אני אדאג להוסיף ולתרום באופן רשמי עותקים של שלושת הספרים החשובים שקיימים בעברית על מאגיה. “עוצמת האדמה” של סקוט קנינגהם היא מתאבן חשוב, דרך הקסם, של רינה קסם שכתבה את המדריך לפגאני בארץ הקודש וכמובן את כישוף וקסם של ק’ אמבר. אלו לא ספרים ממש מעולים, אלו לא ספרים נפלאים. אבל זו התחלה. כן, זו רק ההתחלה…

ארדן,

של הגן.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2017-01-04

“

ביום השלישי הגענו לוולוס. בניגוד לרוב חברינו שנהרו למנזרים התלויים של מטאורה (כדוגמא מושלמת של בנייה מסוג שגורם למבנה להיראות כאילו הוא תלוי על ההר). זה נחמד מאוד, אבל סך הכול מדובר במנזרים נוצריים שלא עניינו את אפונדי ואותי. בכל זאת, מדובר בעיר נמל די שוממה, ואם לא ניקח סיור, הרי שלא נמצא מה לעשות במרכז המסחרי העלוב שלה.  ליווי לחופים של וולוס לא עינינו אותנו, אז בחרנו בסיור שייקח אותנו לכפרים וליערות.

וולוס היא עיר נמל כאמור, והיא נחשבת לאיוקלוס העתיקה- העיר שממנה הארגו ויאסון והארגונאוטים שטו כדי למצוא את גיזת הזהב. בהרים הסמוכים חי הקנטאור קיירון, המורה של הרקלס, יאסון, תאזאוס וגם של אסקלפיוס, אל הרפואה.  ועם זאת, העיר חסרת חן, אפורה, משעממת ונטולת ממצאים ארכיאולוגיים משמעותיים. לא חשבתי שאראה משהו מיוחד או שתהיינה לי הוצאות משמעותיות. בעצם זו הייתה עצירה מבורכת בין דלוס שחשוב מאין כמוהו, לאתונה ולטירוף שיצפה לי מחר.

עלינו על האוטובוס. מלווה צעקני מאין כמוהו תרגם את האנגלית של המדריכה המעניינת והמנומסת לעברית קצוצה וצורמת. עצרנו באנדרטה לזכר האובדים בשואה של יוון- ואז התגלה הברוך- בכך שלא בחרנו באופציה הנוצרית של המנזרים, ולא בחרנו באופציה החילונית של החופים, בעצם בחרנו באופציה היהודית שמציגה את הצדדים היהודיים של יוון. אני ואפונדי לא ידענו איפה לקבור את עצמנו מבושה.

נשמנו, צילמנו את האנדרטה- כדי להראות למשפחה שלנו שאנחנו ילדים טובים למרות הכול וחזרנו לאוטובוס. משם נסענו למוזיאון וולוס, לא ידענו שזה בתוכנית אבל כאמור לא ציפינו להרבה. המוזיאון הפתיע לטובה: מצבות, כדים ואמנות- חלק חשופה, פסלים של אלים ואלות וכלי בישול ומזון. משום מה הקהל התפצל לחדרים השמאליים והימניים. החדר ישר קדימה נשאר ריק. אני לבדי צעדתי אליו במחשבה שיש שם משהו שמצפה רק לי. ולא טעיתי. בתצוגה של כדים חיכה לו לקיטוס, כד נסך לשמן, ששימש למטרות טקסיות. אבל על הכד הזה חיכתה לי לא פחות ולא יותר מאשר דמותה של מדיאה. עכשיו קוראים עדינים, בוודאי תגידו “אבל זה יוון, ומדיאה היא דמות יוונית עתיקה, הרי סביר ביותר שתמצא אותה מצוירת על כדים!” ובכן לא! כדמות שנואה וזרה, מדיאה קיבלה חשיפה נדירה ביותר על כדים ושאר יצירות מצוירות או מפוסלות. יש לנו פחות מחמש יצירות כאלה בארכיבים של ביזלי, המארכב הראשי של יצירות יווניות. גם כאן הכיתוב לא זיהה את מדיאה, אבל לא ניתן להתבלבל בקופסת הרעל הייחודית שלה עם הפסים השחורים והלבנים. מעבר לכך, כאן היא גם צוירה עם תלבושת אריסטוקרטית ויוונית, לצד מזבחה של הרה ארקיה. הלקיטוס מסומן כ”אישה נושאת סל”. האם החוקרים יודעים שזו מדיאה ולא מסמנים אותה ככזו? האם המוזיאון רוצה ליטול ממדיאה את הכס הראוי שלה באיוקלס? מי יודע. אנחנו עולים שוב על האוטובוס עם האיש הצעקן וממשיכים לשני הכפרים.

 האוטובוס  נוסע בכבישים צרים ומפותלים- נכנס ויוצא לחורש ים תיכוני סבוך. אנחנו לא נראה את שני הכפרים- אנחנו נראה שדרה אחת מסחרית בכפר אחד, ומשם ניסע למקריניציה- הכפר השני. גם שם אנחנו נהיה אך ורק באזור המסחרי שלו.  בכפר הראשון אנחנו יורדים מול תצוגה מופלאה של פירות משומרים בצנצנות זכוכית. מיד קניתי כמה שכאלה- לחלק בין חברי ולאכול בעצמי. אחת מהקופסאות מראה את הקנטאור קיירון עם החץ והקשת שלו והרי מדובר ביערות בהם הוא חי. קיירון היה סוג של פרדוקס, הרי הקנטאורים נהנו מעינוגי גוף ברבריים, ציד, הרג, אונס. הוא היה יוצא דופן- הוא נהנה מהשכלה, וכך הוא זכה באלמוות שלו. אני רוכש אפוא את הקופסא המציגה את דמותו ומטעמים אחרים. לא נאמר לנו, אבל בעצם מקריניציה ובכלל ההר פיליון ידוע בצמחי המרפא הרבים שלו- הכוללים כמובן, אכיאלה אלף האלה (שקיירון לימד את אכילס להשתמש בו כדי לרפא פצעי חיילים) סוגים שונים של מרווה ומנטה, אורגנו חזק וחריף, כלמניתה ועוד צמחים ריחניים.  אני קונה הרבה אופציות בצורה כפולה, כדי שאוכל למסור לחברי, נשאר לי רק כסף מועט בארנק, עד כאן המחשבה שלא אוציא הרבה כסף. אני מוצא גם פסלון של פאן, שקשה למוצאו ודואג שיעטפו לי אותו במתנה עבור חבר. אני רב עם אפונדי בגלל שאני לא הולך עם הקבוצה, ואומר לה “שכרגע החבר הזה חשוב יותר ממנה”. היא קמה והולכת.

במקרינציה אנחנו נחים קצת והמדריך הצעקני מדבר על המעיינות הקדושים והקסומים באזור. “מי שישתה מהם, או יתחתן עם בת המקום, או יהיה בן אלמוות!” אני היחיד מהמבקרים שמעז ללגום מהם. מים חיים, מלאי טעם ונפלאים. מהמים הטעימים ביותר ששתיתי בחיי. אישה מבוגרת מתחלחלת. “איך אתה מעז לשתות מהן ככה, ואתה מסתובב עם החברה שלך כאן!” מיהרתי להסביר שאני הומוסקסואל ופחות סביר להניח שאני אתחתן עם אפונדי. ישבתי מול כלבה שמנמנה שבדיוק סיימה להמליט גורים. היא סירבה לבוא ולקבל ליטוף, אבל היא נהנתה מפיסת גבינה שלקחתי בחשאי מהאנייה. היא סרבה גם אחרי זה לליטופים ונתנה מבט של “מעט גבינה לא הופכת אותך לחבר שלי. תביא עוד ונדבר!”

אנחנו הולכים חוזרים חזרה לאוטובוסים, ואני ממשיך ללגום מפיות האריות של המעיינות הניגרים, ומנהל שיחה עם אחת המדרכים המשעשעים יותר (אותו לא קיבלנו), וירדנו לאוטובוסים בחזרה. עלינו לסבול עוד שעה נסיעה כשהמדריך צורח ברמקול בדיחות קרש: “אם לא הייתי חיפאנו, היית מקבל קדחתינו!” לקראת ההגעה לאנייה המדריך נשאל על הכלכלה היוונית. “צר לי חברים לספר לכם, אבל היוונים הם עצלנים, ופשוט לא אוהבים לעבוד.” אפונדי צועקת עליו מסוף האוטובוס “זה לא נכון!” ואנחנו מתכננים לטפל בפרץ הגזענות הנורא הזה בעצמנו, אחר כך.

מורידים אותנו ליד האנייה, אבל יש לנו עוד כמה שעות בוולוס. אנחנו מחליטים להמשיך להסתובב. אנחנו לוקחים מונית שלוקחת אותנו למסעדה שספרון ההדרכה שלי המליץ עליה. המסעדה צעירה ועליזה, ליד כנסייה, ושם אנחנו אוכלים סופלאקי, שיפודי חזיר ברוטב לימון עדין עם תפוחי אדמה. אנחנו מקבלים לחמניות עדשים,  ולקינוח, עוגת שוקולד עשירה וקרירה חתוכה למשולשים. אנחנו נהנים מאוד ומסתובבים בעיר- אבל, רוב העיר נמצאת בסייסטה, שתיגמר כאשר נאלץ להיות בספינה שוב ורוב החנויות סגורות. אנחנו הולכים הרבה, והולכים לאיבוד, ובסוף מוצאים עוד מעדנייה שמוכרת גם צמחי מרפא. אני קונה דיטני כרתים, שזה צמח חשוב מאוד למניפסטציה ונקרומנסיה, תפרחות מיובשות של חלמית, רכיב בלחשי בית שליו, קליפת עץ אלון ועוד רכיבים אחרים. אנחנו הולכים לכיוון המזח. המסעדות ריקות והסירות עומדות ללא מעש, ברוח הקרירה ובמי הטורכיז. אנחנו משליכים מטבעות למים, עושים נסכים מהשתייה שלנו ומסתובבים- ואז אנחנו רואים את השלט: “תיירים החוצה, מהגרים ברוכים הבאים”. אנחנו מחליטים שהביקור בוולוס נגמר עבורנו רשמית. אנחנו לוקחים מונית לאנייה, ועולים לעוד ערב- מכינים את עצמנו ליום המטורף של אתונה- מחר.

ארדן

של הגן

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-12-29

“

1. כמות תה איכותי לליטר וחצי מים. אני השתמשתי בתה אוסיולוק קוריאני בשם “חוף האלמוגים”, אבל גם תה סיני עם כריזנטמות מאכל מתאים. בהיעדר, פשוט תה טוב.

2. שלוש מנות סטיביה להמתקה.

3. ארבע כפיות סוכר לבן

4. שלוש כפות דבש איכותי

5. כוס של אלכוהול מאכל נקי לשתיה

6. מים נקיים למילוי הבקבוק.

 

הוראות: לחלוט ולסנן את התה, להוסיף את הממתיקים למים החמים ולבחוש. להכניס לבקבוק, יחד עם האלכוהול והמים, לסגור היטב ולקחת לחוף. כרגיל, שלוש המנות הראשונות הולכות לאשו, והשאר לימיה וכוחות הים, הלידה, הריפוי ושימור החיים.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-12-13

“

הרשומה הבאה כתובה במין זכר אבל רלוונטית לכל המינים והמגדרים. כיצד להבדיל מכשף משרלטן? אירועים אחרונים ברשת, ובאופן כללי מעלים תמיד את השאלה כיצד ניתן לקבוע אם מכשף הוא שרלטן או אדם שניתן לסמוך עליולעזור לפתור בעיות או שלא. למען האמת קשה לדעת האם וכיצד ניתן להיעזר במכשף מקצועי מכיוון שהידע של האדם הממוצע בכשפים הוא קטן מאוד, אז קל להרבה רמאים ושרלטנים לבוא ולטעון שהם מומחים גדולים ובסופו של דבר לשדוד את כספו ואת תקוותו של האדם. קל מאוד גם לעשות כסף קל עם רשת האינטרנט כאשר האנשים לא רואים את האדם שעומד מולכם. לכן, כתבתי מספר טיפים ועצות שעשויים לרמוז על האמת מבעד הינומת האשליה והשקרים. בסופו של דבר, האינטואיציה וההחלטה היא שלכם.

1. מה ההשכלה של המכשף? שאלה מאוד מורכבת. למאגיה וכישוף יש זרמים. כישוף הוא לא דבר אוניברסלי שמנותק מהשפעות תרבותיות, אבל כדי לעסוק בכישוף ברמה שמאפשרת עזרה לאנשים, לרוב יש צורך בידע שהוא יותר מידע מסורתי שמועבר מפה לאוזן בצורה של פולקלור. אם המכשף לא יודע לענות על הזרם והמורים שלו, כנראה שהוא לא: 1. מכשף בכלל, או 2. מכשף ברמה שמסוגל לתת טיפול לאנשים אחרים. למעשה רוב המכשפים אינם מטפלים באחרים כלל וכלל.

2. “מאה אחוז עובד!!! מאה אחוזי הצלחה, הנה תקראו סיפורים של מטופלים שלי שקיבלו בדיוק מה שהם רצו!!” שום דבר לא מאה אחוז עובד לפי המתכון. גם אם יש לחש מנצח ומכשף משכיל, יש סיכוי שהטיפול או הלחש לא מתאים לכם (אם מדובר במכשף שמשתמש רק בתבנית קבועה אחת במקום להתאים טיפול למטופל). צריך להתייחס לכישוף כמו טיפול. כמו ששום רופא לא יכול להבטיח הצלחה בניתוח מאה אחוז, ככה גם מכשף לא יכול.

3. “הצלחה מובטחת, אחרת כספכם יוחזר!!” או, “שלמו לי רק אם עבד!!” הזמן של מכשף עולה כסף. גם החומרים, והמנחות. אם הטיפול לא עבד, ניתן להגיע להסדרים עם המטופל, אבל המכשף לא יכול לקבל חזרה את כספו על החומרים והזמן שלו, והאכזבה שייכת גם למטפל וגם למטופל. המשפט הזה של אם לא תהיו מרוצים כספכם יוחזר, הוא בעצם משפט של אדם שלא עושה כלום בשביל ההצלחה, אז אין לו מה להפסיד. השני, שכבר נתקלתי בו- “שלמו לי רק אם עבד”  הוא הימור בטוח. אם היה לכם מזל והבעיה שלכם נפתרה מעצמה, השרלטן מקבל את הכבוד. אם לא, אז הוא לא מפסיד כלום. בכל מקרה, אלה משפטים שמראים שההשקעה באקט המאגי עצמו היא אפסית.

4. מחיר זול מידי, או יקר מידי. המכשף צריך להיות מסוגל להסביר את המחירים של הכשפים שלו. האם הם כוללים רכיבים אקזוטיים או פשוטים, מנחות לרוחות אלה ואחרות- ניתן לשאול אילו, וכיצד המחיר מחושב. לחשים פשוטים יכולים לעלות כמה מאות שקלים, לחשי אהבה שליטה ואחרים כמה אלפים. אבל אף פעם לא עשרות אלפי שקלים, ובטח שלא מאות אלפי שקלים. לרוב מכשף מקצועי יכול להציע אופציות זולות יותר או יקרות יותר לעזור לאדם עם שינוי ביכולת של הכישוף לעבוד עבור הסיטואציה הקיימת.

5. אין תמונות, אין רשומות, אין מידע על האדם, אין שום סימן שהוא בכלל עושה טקסים או מאגיה. אוקי, בזמן שאנחנו חיים בעידן מצולם מתועד או אינטרנטי, יש שקיפות מסוימת בחיי אדם. למרות שמאגיה היא דבר חשאי יחסית, אם אדם בוחר להיות מכשף מטפל הוא צריך לוותר על חשאיות במידת מה. זה לא אומר שיהיה אוסף תמונות בפייסבוק בהכרח, או בלוג שמתקיים כמה שנים טובות, אבל יהיה משהו שמעיד על היותו מכשף. כמה תמונות באינסטוש אולי? משהו?

6. אין שימוש בכלי חיזוי כדי לוודא את המצב ואת הצורך. האם כישוף האהבה שלכם קיים באותם תנאים שבהם יעבוד כישוף אהבה לאחר? ברור שלא. אהבה זה דבר אינדיבידואלי. מה ששובר קשר אחד הוא לא מה ששובר קשר אחר. ייתכן שגם לא יהיה ניתן לתקן את הקשר באמצעות מאגיה.  שוב, מאגיה אינה אוניברסלית. לפיכך, אם אתם פונים למכשף אין להתפלא אפוא, כאשר המכשף מבקש לעשות בדיקה, או אפילו מבקש סכום מסוים עבורה. גם דבר זה הוא מאמץ שמכלה חומרים, זמן ועבודה.

7. האם תוכלו להיות נוכחים בזמן שהלחש מוטל? אם כן תחת אילו תנאים, אם לא, מדוע?

8. האם המכשף יכול להסביר באופן כללי כיצד המאגיה שהוא מפעיל עבורכם עובדת? האם יש לו יכולת להשכיל ולחנך אתכם בנושא שבו אתם מחפשים פתרון? לא כל המכשפים הם מורים, אבל רובם יהיו מוכנים לענות על מספר של שאלות בסבלנות. תשתדלו לא לשאול את אותה שאלה כמה פעמים, אתם לא חוקרים את המכשף, הוא לא חרק תחת זכוכית מגדלת, הוא אדם שאתם בעצם מבקשים את עזרתו ולו על ידי בקשה לקבלת מידע.

9. האם למכשף יש כתובת? האם ניתן לבקר אותו או את חלל העבודה שלו? חלל עבודה מאגי הוא דבר ניכר ומשמעותי. אם אין חלל להטיל בו כשפים, או אין מקום אחסון לכלים ולחומרים של המכשף, גם אם זה מקום צנוע, ואם האדם מסרב לפגוש אתכם או לתת כתובת קבועה, כנראה שיש לו מה להסתיר.

10. אובססיה בלקרוא לאחרים שרלטנים. אם המכשף הזה הוא היחיד שלא שרלטן וכולם רמאים, אז כנראה שלפחות יש לו נקודת מבט ספציפית מאוד על המציאות- והיא לא ריאליסטית. בזמן שמאגיה לא זמינה לכולם, ולא כולם מראים את אותו היכולת והכישרון שיש למכשף, כולם מסוגלים להפעיל סוג של מסוים של מאגיה. זה בסדר למכשף לא לדעת או להכיר מכשפים מטפלים אחרים. אבל אובססיה לחשוף את כל המתחזים אומרת דרשני.

11. המכשף הזה הוא הכי חזק, הכי גאון, הכי מושלם בסגנון הכישוף שלו. מי שיודע, יודע שהוא לא יודע. באופן כללי גם במאגיה כמו ברפואה, או בישול יש התמחויות. לעיתים המכשף שמומחה בהסרת קללות, לא טוב ביצירת הגנות, או ריפוי. לשאול במה המומחיות שלו, זו שאלה לגיטימית. התשובה הלא לגיטימית היא: “הכול”.

12. המכשף יכול, או לא יכול להפנות אתכם לחומרי קריאה נוספים על המצב שלכם.  מטחורים מדממים ועד בוס מעצבן, נכתבו לחשים ומאמרים מאגיים על הכול. לא נולד המצב הרוחני שהכישוף לא נקרא לטפל בו. הכישוף הוא המקצוע השלישי העתיק ביותר בעולם. זה לא לגיטימי לצפות שהמכשף יחשוף את המתכונים שלו בפניכם, אבל זה כן לגיטימי לבקש מקור למתכונים אחרים. אם אינכם עוסקים בכישוף סביר להניח שהם גם לא יעבדו לכם, אבל אין רע בלהבין לפחות את הסמליות והטקסיות שבמה שאתם הולכים לעבור.

13. אתם לא שותפים לתהליך, המכשף עושה את כול הפעולה המאגית. זה סימן מאוד רע. אם אין קמיע לענוד, צורת התנהגות מסוימת שבה יש לפעול, שיקוי לשטוף עמו את הרצפה ואת הגוף והמכשף עושה את כל הפעולה ללא פעולה מצדכם, כנראה שאתם מקבלים טיפול קלוקל.

כולי תקווה שמאמר זה יקל עליכם לבחור מטפל, מטפלת ומכשפים עבור הצרכים שלכם.

ברוכים תהיו,

ארדן

של הגן.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-11-15

“

חברים יקרים, בהמשך לעשרות פרסומים שהתפרסמו לאחרונה בנושא: החזרת אהבה, החזרת הבעל הבוגד, מציאת אהבה בדרכים לא כשרות. אני פונה לכולם – אסור לעשות את זה, אסור להתערב בחופש הבחירה והזכות הבסיסית שניתנה לאדם ומתוקף כך בעצם מבצע נזק בלתי הפיך.
החזרות אהבה והפרדות אהבה הינן – כישוף לכל דבר!
המושג כישוף אינו זר לחברה אך יש נטייה שלא להתייחס לכך בכבוד ראש. גם רבנים מודעים למושגים כמו כישוף או עין הרעה אך אין ביכולתם להוציא אותם, לרוב יעשה נסיון לעשות כישוף כנגד אך אין זה פוטר את הבעיה ולעיתים אף יוצר בעיה חדשה.
הדרך היחידה להסיר את הכישוף היא לטפל בשורש ולא בתסמינים, לטפל ברמת הרוח של האדם בלבד. לא ע”י קמעות, תפילות, או פעולות נגדיות אלא ידי עבודה אינטסיבית, מעמיקה, ארוכה ומורכבת כמו ניתוח כירורגי .
יש להוציא את כל השתלים שהשאיר הכישוף בגוף האדם. משום שהאדם עודו ניזון מהאנרגיות שהותיר הרע בגופו, גם לאחר סילוקו. תהליך הניקיון מסתיים בחיבור האדם מחדש לגורלו ולמזלו המולד. הסרת כישוף לוקח עד 3 חודשים.
מצורף קטע מתוך סדרת כתבות שערך חדשות 2 חדשות ערוץ 2 ״תעשיית הכישופים והחזרות האהבה״. שם עמדתי כנגד כולם ואמרתי שאסור לעשות החזרות אהבה וכישופים. תודה ל Vardit Goren שלקחה חלק בכתבה.
שתהיה שבת שלום לכולם.

זו הרשומה שמרפאה אנרגטית פרסמה על הקיר שלה. ארצה להגיב משפט אחרי משפט:

“חברים יקרים, בהמשך לעשרות פרסומים שהתפרסמו לאחרונה בנושא: החזרת אהבה, החזרת הבעל הבוגד, מציאת אהבה בדרכים לא כשרות.” יותר מאלפיים שנים כשפים לשליטה בבן זוג או בבעל או באישה, הועלו על הכתב. את רומזת שזה דבר חדש. זה לא דבר חדש. האם זה כשר או לא, זה עדיין בדיון על ידי הסנהדרין (שהיה חייב להכיל אדם אחד שמבין בכשפים) ושלמרבית הצער לא קיים. אין אסור ומותר חד משמעית ביהדות בנוגע לזה. יש דיון בנוגע למה מותר ומה אסור למשל, מותרים קמיעות כתובים אבל לא שקיקי קמיעות, או איזה לחשים מדוברים מותרים ועוד, אבל זהו בערך- ואדם צריך למצוא את עצמו לפי מצפונו בדיון הזה. כמו שנאמר: “צדיק בדרכו יחיה.”

“אני פונה לכולם – אסור לעשות את זה, אסור להתערב בחופש הבחירה והזכות הבסיסית שניתנה לאדם ומתוקף כך בעצם מבצע נזק בלתי הפיך.
החזרות אהבה והפרדות אהבה הינן – כישוף לכל דבר!” בואי ואלמד אותך ס’ היקרה: ההפרדה הקלילה בין כישוף לבין “רפואה אנרגטית” תלויה אך ורק בהקשרים תרבותיים. הרפואה שלך היא כישוף למישהו אחר, ואנשים לא אוהבים שאוסרים עליהם. כשפים יכולים לגרום נזק. אבל גם הרפואה האנרגטית שלך יכולה לעשות נזק. בנוסף, את מרמזת שיש חופש ברירה שלא באמת קיים. אנחנו נולדים, חיים ומתים. מעגל החיים הוא צר ומוגבל. את יכולה לרצות כמה שאת רוצה לאכול בשר דינוזאור או לעוף באוויר בכוח המחשבה אבל אנחנו מוגבלים מאוד. להשתמש בכישוף כדי לנסות לתקן קשר שבור זו בקשה סבירה מאוד, ואם נקרא טקסטים שומריים, מצריים, אכדיים, יווניים וכן הלאה עד אתמול בערב, נגלה שהעניין בכישוף לטפל בדברים הללו חי וקיים. הרצון הזה לגיטימי וזה גם אפשרי, אם כי מסובך ויקר מאוד.

“המושג כישוף אינו זר לחברה אך יש נטייה שלא להתייחס לכך בכבוד ראש. גם רבנים מודעים למושגים כמו כישוף או עין הרעה אך אין ביכולתם להוציא אותם, לרוב יעשה נסיון לעשות כישוף כנגד אך אין זה פוטר את הבעיה ולעיתים אף יוצר בעיה חדשה.” צודקת. כישוף הוא דבר עתיק יומין. ורבנים אינם מכשפים. אין מתפקידם לשבור )כישוף הוא פעולה, לא ניתן להסיר פעולה, או לבטל אותה. רק לתקן אותה במידה והיא מזיקה גם אם היא נעשית בכוונות טובות מאוד- כמו ריפוי אנרגטי שהשתבש).

“הדרך היחידה להסיר את הכישוף היא לטפל בשורש ולא בתסמינים, לטפל ברמת הרוח של האדם בלבד. לא ע”י קמעות, תפילות, או פעולות נגדיות אלא ידי עבודה אינטסיבית, מעמיקה, ארוכה ומורכבת כמו ניתוח כירורגי .” אז קודם את אוסרת, ואז את אומרת שיש רק דרך אחת ויחידה לפתור בעיה עתיקת יומין. קמיעות ולחשים הם דבר רע. אבל הרפואה האנרגטית שלך היא דבר טוב? היו תקופות בהיסטוריה שבה היו מוציאים אותך להורג כמכשפה לכל דבר. שנאה עצמית היא דבר רע. יקירתי, את מכשפה אם את מתעלת אנרגיה למטרה כלשהי. היכולת לשנות את המציאות באמצעות אנרגיה היא היא ההגדרה לכישוף. כן, צריך לטפל בשורש ולא בתסמינים, אבל יש גם כשפים לזה- גם אם את לא מודעת לכך.

“יש להוציא את כל השתלים שהשאיר הכישוף בגוף האדם. משום שהאדם עודו ניזון מהאנרגיות שהותיר הרע בגופו, גם לאחר סילוקו. תהליך הניקיון מסתיים בחיבור האדם מחדש לגורלו ולמזלו המולד. הסרת כישוף לוקח עד 3 חודשים.“
מצורף קטע מתוך סדרת כתבות שערך חדשות 2 חדשות ערוץ 2 ״תעשיית הכישופים והחזרות האהבה״. שם עמדתי כנגד כולם ואמרתי שאסור לעשות החזרות אהבה וכישופים. תודה ל Vardit Goren שלקחה חלק בכתבה.
שתהיה שבת שלום לכולם.

תודה על הפרסומת שלך לעצמך- וכמות המידע הזעירה שהענקת בהודעה הזו. לא העשרת את חייהם של אף אחד בידע הזה. לא הפנית למקור מידע כתוב אחד שאינו התקשורת הפופוליסטית והתנהגת כמו מישהי שמבינה יותר ממה שהיא מבינה. אני חושב שאולי כמה שיעורי היסטוריה ותרבות יעזרו לך.

על החתום,

מכשף שמבין משהו.

“