מאגיה, ואיך היא גרמה לי להבין פוליטיקה.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז:2004-03-21

אש

אדמה

אוויר

מים

undefined

הבריאה כולה עשויה מאלו היסודות, אם נבחן אותם לגופם. אש- תשוקה אדמה- חומר אוויר -מחשבות ומים – רגש. כל המכשפות יודעים את זה. כל דבר שאנו עושים כולל אותם. ובראיה מאגית אני מבין למה דברים קורים כפי שהם קורים: אין טוב ואין רע. יש אך ורק את מה שאנחנו בוחרים לראות כטוב ורע. מה שטוב לי אינו טוב לאחר ולהפך. ופה גם כללתי את התאוריה על המאגיה עצמה: תמיד שאלו אותי על מאגיה וצבעיה, ותמיד עניתי שלמאגיה אין צבעים, אין מאגיה לבנה, ושחורה. מדוע? כי המאגיה מומשלת לכלי.

סכין יכול לחתוך מזון בצורה היגיינית וגם להרוג. האם הסכין שחור או לבן? אין להיקש הזה שימוש.

שינאה: אש. תשוקה להרוג. זה חלק מהמהות האנושית בדיוק כמו שטיפול בצאצאים שלנו היא חלק ממהות האנושית שלנו. אז השאלה היא: למה בישראל זה כה נפוץ? למה יש מוות ועוד מוות? לשני הצדדים? גיליתי שלכולנו יש תירוצים נאים של העבר: דוד חיים מת בפיגוע, ואבא עבדאללה מת כששבר עוצר. אז כמובן שכמו ילדים מזילי ריר אנחנו נלך לברור “מי התחיל?” שאלה שכמובן אין לה חשיבות. כולנו מופנים לתאריכים אלו ואחרים בהיסטוריה האנושית ושל ארץ ישראל. המלחמה האקטואלית הינה על למי היא שייכת. אז דבר ראשון אדמה שייכת לעצמה, אם כבר, אנחנו שייכים אליה. אז למי יש זכות לחיות פה? התשובה היא ברורה. למי שחיי פה.

החיילים בשטחים שונאים, והם לא יודעים שהשינאה שלהם רק מלבה את אותה שינאה שחשים הפלסטינאים. אש + אש = אש גדולה. רק מים שזה רגש, כמו אהבה יכולים למלא את החורים שהאש שרפה בתוכינו. ואני יכול להעיד שהעם היהודי הוא בדיוק כזה: כמה שהוא שונא, ככה הוא מסוגל לאהוב. האש יכולה לתת חיים ולכלות אותנו. יש מעגל של אש גדול שאף אחד לא אחראי לו, ושני הצדדים אחראים לו. הוא גדל יותר ויותר כי יש יותר מוות ויותר שינאה. אבל מעט מים יכולים לכבות הרבה אש. איפה האהבה בכל זה? האם לתת פרח לאויב ולבקש סליחה, לא ישנו הרבה?

ועכשיו מעשית: מבחינה היסטורית אין עם שזכה במלחמת גרילה. מצטער ישראל. אין סיכוי. ולפסלטינים איזה חיים אלו תחת משטר צבאי? בלי מים זורמים או חשמל? לגבי טרנספר, אם להזכיר לכם את שיעורי ההיסטוריה אז זה היה ה”פיתרון הסופי” המקורי של הנאצים. בבקשה, אל תרדו לשם. לגבי גדר ההפרדה, זה כבר מוכר היסטורית. לא הרבה יודעים אבל בימי הביניים היהודים כלאו את עצמם באזורים מצומצמים, שנקראו גטאות. גם השיטה הזו נכשלה. הכל צפוי לכישלון חות מאהבה טהורה ואור.

שלכם, טעימה מדעותי הפוליטיות,

ארדן.

אני והכישוף.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז:2004-03-21


שלום, אתם בטח תוהים לפי הכותרת, מי אני. אני ארדן. אני מכשף. למרות כל הדעות הקדומות, אני לא עובד שטן (אני אפילו לא מאמין בו!) אני לא מזיק לאנשים,(אלא אם כן הם דורשים את זה!) ולא, אני לא יהודי. השלתי מעצמי את העול הזה כלמדתי על האמונה עצמה. אני מאמין בטבע וכל מה שבו. הטבע נתן לי מתנה יקרה, אבל את מחירה שילמתי.

לעולם לא אוכל להיות רגיל, לעולם לא אוכל להשתלב בחברה בלי שאנשים יסתכלו עלי מוזר. אבל משום מה, המחיר לא גורע. אני משלם אותו באהבה עבור היכולת שלי. היכולת לראות את הניסתר, לעזור בעזרת לחש או שיקוי, הפכו יום יומיים כמו בישול ומלאכות בית אחרות. הכוח הוא ניסתר, אז אין ניצוצות, ואין מטאטאים מעופפים או כדורי אש.

אני אוהב לגדל סחלבים, עצי בונסאי, ולבשל (שי יעיד!)

אני מברך את כולכם לבלוג שלי.

ארדן.