Category Archives: תפוז

סוון

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-11-10

פעם היה לי נורא חשוב לעשות שואו מסוון. להוציא את כל כלי המאגיה העשירים והמפחידים, לעשות מוזיאון… היום יש לי דברים אחרים לעשות. קיבלתי אישור לחגוג את סוון בגינה של ידידה בטבריה, בין הזיתים, לתאנים ולוורדים העתיקים ששיחם בגובה של מעל לשני מטרים בקלות. מקום נוח למדורה. כרגיל בישלתי: שלושה עופות, שלושה קילו של כנפיים ותפוחי אדמה, בחמאה, פטריות ובצל. האנשים הגיעו, חברויות נקשרו- עשיתי עבודת טוויה טקסית ראשונה: הפלך שלי הסתובב, וסימל את קו הדם בינינו לבין אבותינו. כל אחד קשר קשר בחוט, והחוט הושלך לאש. כוהנת אחרת, ישבה לכתוב מכתבים למתים, ושלישית עשתה חיזוי עם אבני חן מתוך שקית. היה לי באמת חשוב שמלבד הטקס, האירוע החברתי יקבל מקום ראשי וכך היה. אני חושב שעד שלוש לפנות בוקר, ישבתי עם האנשים ודיברנו- דיברנו על החוויות, חלק דיברו על ת’למה, חלק דיברו עם דברים אחרים… יצרתי חברות חדשה ונחמדה. אנשים שרציתי שיבואו באו, חלק לא באו מסיבות טובות, ובאופן כללי היה לי טוב. למדתי מסוון הרבה- למדתי באמת שהטקסים הארוכים שמכילים מעגל, יסודות וכו’ פחות מתאימים לי בשלב זה- (לקח שכבר לקחתי מפסטיבל מאבון- למרות שבסוון זה היה יותר נעים יחסית), וגם למדתי לקחים בנוגע לריכוז הסמכויות בנוגע לאירגון טקסים דתיים. יש הרבה מאוד לקחים ונשאר הרבה מאוד אוכל טעים למשפחה שאירחה אותנו. למרות שהמפגן העשיר קוצץ, התכנים היו נעימים וגם האינטראקציה. זה יותר ממה שרציתי ופחות ממה שלא רציתי. זהו, זה היה הרמוני פחות או יותר.

 

ארדן

נשותיו של שאנגו

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-11-06

לשאנגו שלוש נשים: אובה אושון ואויה. אובה היא הבת של ימיה, והיא האחות המבוגרת של אושון. היא אישה לוחמת שבזה לאמנויות הכישוף. בבעלותה שמונה כלבים (שלכל אחד מהם כנראה יש סיפור, שאני צריך לחקור) והיא האורישה של הבית, המשפחה, וההרמוניה בין אנשים. כאשר אויה נישאה לשאנגו, אובה חשה חסרת ביטחון. אושון היא היפה והמקסימה מן האורישות, ושאנגו מעדיף את הבישול שלה על פני המעדנים של אובה ואויה. אויה לעומת זאת היא לוחמת שיוצאת עם שאנגו לקרב. היחודיות של אובה כאישה ראשונה של כבוד הלכה ופחתה כאשר אויה הצטרפה להרמון הענף של שאנגו, וכאשר הוא נסע למסעות ארוכים להיות איתה. המריבה בינה לבין אושון הלכה והעמיקה. הארמון של שאנגו רעם בצעקות ומריבות, וכל פגישה מקרית במסדרונות כללה לפחות סריקה זועמת על כל תכשיט, פרווה ואריג שאחת קיבלה והשנייה לא. לבסוף, אחרי זמן רב שבו שאנגו לא חזר, אובה ואושון הבינו שאויה זכתה לכבוד האישה הראשית. “”אני לא יודעת איך לספק אותו יותר!”” אובה בכתה על צווארה הארוך והמבושם של אושון. “”ובכן, יש כישוף שיעזור לך להחזיר אותו.”” אמרה אושון בקול מתקתק… “”אם תחתכי את אוזנך ותבשלי אותה בדייסת התירס שלו, שאנגו יעדיף אותך על פני כל הנשים האחרות.”” כאשר שאנגו חזר מהביקור אצל אויה, טקס הברכה המסורתית דרש ביקור אצל אובה קודם לכן, ואושון לאחר מכן. אובה שקלה לעומק את השימוש “”בכישוף”” שאושון, מלכת המכשפות, נתנה לה. לבסוף היא החליטה לעשות כן, היא חתכה את אוזנה, עטפה את ראשה בסרט וורוד כדי להסתיר את המעשה, והכניסה אותה לתבשיל פטריות ששאנגו אוהב. שאנגו ישב לאכול את התבשיל, ורק באמצע האכילה, הוא שם לב שאישתו עם כיסוי ראש. הוא הביט לתבשיל, וראה את הפטריה החשודה. שאנגו קם, הצמיד את גופה של אובה לקיר וקרע מראשה את הסרט. הוא ראה את החתך, ומגועל ותיעוב הוא השליך אותה על הריצפה. בסופו של דבר, הוא גירש אותה והמקום היחיד שבו אובה יכולה הייתה לחיות בו היה בית הקברות. היא מעולם לא נישאה שנית. אושון גם היא לא נהנתה מפרי כאבה של אובה, כאשר שאנגו גילה שהיא זו האחראית למזימה (המשרתים היו נאמנים לו והוא ידע לעסוק בחיזוי וכישוף בעצמו) גם אותה הוא השליך מפניו, והיא הסתובבה חסרת כל כקבצנית תקופה ארוכה מאוד.

אויה ופגישתה עם שאנגו II

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-11-06

הסיפור הזה סופר בעל פה על ידי מורתי שלאויה. לא ידוע לי על מקורות כתובים אחרים לסיפור.

מלכת הנובים אויה שמעה על הכוח ויכולת הלחימה של המלך שאנגו מאויו. היא החליטה לבקרו, אבל לצורך ביטחון ולשם הלצה היא לקחה את העלמה היפה ביותר בכל ארץ הנובים והלבישה אותה במחצלות סגולות וארגמניות הראויות למלכה- שיערה נקלעה ועורה רוכך בשמני מור וחלב אתון לראשה נחבש הכתר של נוביה. אויה לבשה שריון לוחמים מעור חום ונשאה כלי נשק בלבד. כאשר הן הגיעו הלוחמת והמלכה לארמונו של שאנגו הוא כיבד אותן בימים של מסיבות ומשתאות, נראה היה ששאנגו מאמין שהעלמה הנאה היא המלכה אויה. במשתה האחרון לפני הפרידה, שאנגו נשא כוס לבריאותה של המלכה, והביט על הלוחמת אויה. “”אני יודע לזהות מלכות.”” הוא אמר. הוא לקח את הכתר מראשה של העלמה היפה, ואמר “”ואת לא מלכה. הגיע הזמן לסיים את הבדיחה הזו.”” הוא השליך את הכתר עם אבני החן שלו לחייליו לשם ביזה, ולכד את אויה. בלימודיו התגלה שהממלכה הנובית נשלטת אך ורק מצאצאים מצד האם, ולכן הוא חזר עם אויה לממלכת הנובים שהתאחדו עם השבט הת’ולני, והביא עימה תשעה ילדים (אחד משמותיה של אויה היא יאנסה, אם התשעה) כדי להביא לאחיזה בממלכה. לאחר מכן הוא חזר לאויו, ושב רק מידי פעם לממלכת הנובים. אויה היא האורישה היחידה שבחייה הייתה מלכה- שלא מתוך נישואין לשאנגו מתוך שלושת נשי שאנגו שכללו את אובה ואושון.

אובטלה ויצירת האדם

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-11-03

אובטלה הוא האורישה הראשונה שכף רגלה נגעה בכדור הארץ. התפקיד שלו היה והינו לייצר את הגופים של כל היצורים החיים. אחרי יום עבודה, אולודומרה מגיעה, נושפת בגופים החיים נשמה והם הולכים לביצה, לרחם או למקומות האחרים שבהם צאצאים נוצרים. אובטלה עבד קשה מאוד, כל יום הוא יצר גופים של אמבות, אנשים ושועלים ושאר חיות. הוא יצר גופים מושלמים שזרחו באור יקר. יום אחד לגבה הסתובב בעולם החדש הזה, והחזיק דלעת מלאה ביין דקלים. כאשר הוא פגש את אובטלה הוא הציע לו לשתות. אובטלה סרב, וציין שיש לו הרבה עבודה. “”נו, אתה עובד כל היום וכל הלילה! קח הפסקה ותרגע קצת!”” אובטלה בסופו של דבר השתכנע, וישב לכמה דקות לשתות יין דקלים עם לגבה.לאחר זמן מה אובטלה היה שיכור לחלוטין, ולגבה התענג על מראה האציל העובד, מתנודד בשיכרות- ונעלם. אובטלה גם בשיכרותו לא שכח את העבודה שהוא היה צריך לעשות והמשיך ליצור, בעלי חיים, אנשים, פטריות… כל דבר שיש לו גוף. כאשר הליל הגיע, אולודומרה נשף חיים בכל היצורים החיים. בבוקר למחרת אובטלה התעורר משנת שיכרות וראה לזוועתו שהוא יצר גופים מעוותים, חסרי עיניים, חסרי ידיים, עם איברים שבורים… הוא קרא בתפילה מהירה לאולודומרה והתחנן לתקן את הנזק, אבל הנזק כבר נעשה. בצערו, אובטלה נשבע שתי שבועות כובלות- הראשונה: הוא לעולם לא ישתה אלכוהול- ולכן יש איסור לתת לו אלכוהול במנחות והשנייה: הוא יהיה הפטרון הראשי של כל האנשים והיצורים המיוחדים והשונים. ולכן, תפילותיהם של נכים ואנשים שונים נשמעות יותר, כי פטרון האור הגבוה ביותר בירך אותם.

וודון, וודו והודו- מבוא למסורת

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-28

לפני שאתחיל להסביר על המקום שלי במסורת הוודאנית, חשוב לי להסביר כמה דברים לגביה: יש כמה סוגים של וודו עיקריים והמון ענפי משנה כמו בוויקה לזרמיה: הראשון והמקורי הוא הוודון, דת מדינה של בנין, טוגו ומקומות שונים במערב אפריקה. המילה וודון היא בעצם מילה של שבטי הפון והאווה שפירושה רוח, נפש, דת. זו בעצם המשמעות המקורית של המילה. היא מאוייתת כך: Vodun. הדת הזאת הגיעה עם העבדים לארצות הברית והאיטי, והיא פרחה אך ורק תחת שליטה צרפתית או ספרדית בגלל הקתוליזם שאיפשר לאורישות ולכוחות הטבע השונים “”להסתתר”” מאחורי קדושים נוצריים. הגרסאות של הוודון הזה קיבלו שם צרפתי, וטעמים נוצריים יותר והיא נכתבת כך: Vodou. למסורת זו, יש גם נציגים בארץ, והיא יותר נפוצה במערב בגלל הגישה לטקסטים באנגלית צרפתית וספרדית. החלק השלישי הוא Voodoo באיות המסורתי יותר, שהוא המצאה מגוחכת של הוליווד. בובות, סיכות, זומבים רקובים ועוד. יש להם מקום בוודו ואפילו בוודון, אבל בהקשרים אחרים תרבותיים אחרים, והם לא המרכז. (בדומה לזה שהצד האפל של הקבלה היהודית המעשית הוא אינו מרכז הדת היהודית). הודו או Hoodoo, בתעתיק אנגלי, היא שיטה מאגית שהיא תערובת של מאגיה אפריקאית, מאגיה קבליסטית שימושית ומאגיה של הילידים האמריקאים- אני הגעתי לוודו דרך ההודו למעשה.עכשיו כשסיימנו את האטימולוגיה המתישה הזו אפשר לעבור למבנה הדתי, והמשמעויות החבויות בתוכו.

וודו היא ואמונה הבנויה על שלושה כישורים המתקיימים בו זמנית: העמוק ביותר הוא אולודומרה. זוהי הבוראת (או הבורא, שתי הצורות נכונות, מדובר באנדרוגינוס מקודש) שיצרה את העולם ואת נפשות כל החיים בו.  היא לא זמינה לקשר בני האדם, אינה מקבלת מנחות והיא מרוחקת. יש לה מקום במיתוסים קדושים, אבל היא לא נמצאת שם לקריאה טקסית או זימון. בכישור השני, נמצאים המתים: עולם המתים הוא העולם הזה. לאחר המוות, התודעה של המתים מצטרפת לתודעה קולקטיבית שנקראת ה””אגונגון“”, שאחראים לידע של העבר, וההחלטות מי מזדווג עם מי, ומי מביא ילדים עם מי. יש כמה סוגים של אגונגון, והמכשפות והלוחמים זוכים לבחירה- אם להישאר באחד מהם, או להתקיים עצמאית תקופה מסויימת. הכישור השלישי הוא האורישות- האורישות הן כוחות טבע שקיבלו מאולודומרה תחומים משותפים, והם מנהלים את העולם. הם נוצרו כדי שבני האדם יהיו עימן בקשר ויוכלו להשתתף ביצירת העולם ולקבל את צורכיהם. מאהבה עד יצירת הגוף האנושי, מהים עד ההר, מקפה עד כישוף: לכל אחד מהם יש אורישה- רוח טבע חיה שניתן לעורר בטקסים מסודרים ולפנות אליה. האורישות אינן זמינות רק לכהונה מסודרת, כל אדם יכול לקרוא להן ולדבר עימן אם הוא נושא את המנחה הנכונה ויש לו את הידע הנכון לטקסים.  שלושת הכישורים הללו קיימים במקביל, ומלבד אולדומרה שאינה זמינה לאיש, השאר זמינים לכולם באופן מלא. דת הוודו היא נגזרת של מאמי-ווטה, דתות אפריקאיות שסוגדות לישויות מים, ואכן יש לא מעט כאלו באפריקה. במובן הזה וודו היא הדת העתיקה ביותר בעולם. זרמים שונים שלה במקומות שונים באפריקה ובתפוצה האפריקאית מגוונים ושונים מאוד אחד מהשניה. דתות שלמות כמו סנטריה ופאלו מיומבה, הנסגדות מחוץ לאפריקה אימצו את האורישות.

הפולחן הפעיל הוא כאמור, לאורישות ולמתים. לכל אורישה יש דברים שהיא אוהבת, יש דברים שאסורים עליה, ויש לה את ה””שטנץ”” הקטן שלה שבלעדיו העבודה האנרגטית לא ממש יעילה. האורישה הראשונה שעובדים איתה וה””שטנץ”” שלה היא לגבה. לגבה, אשו, אלגואה ועוד הם שמותיו (שהם תארים יותר משמות) של האורישת פותחת השערים. הוא יפתח את השער, יסגור את השער, יתרגם לכם את המסרים מהעולם האחר, יביא דברים עימו וישא דברים אליו. רוצים לתת קטורת לאושון כדי להרוויח כסף?  אתם מתחילים בפתיחת השערים ללגבה ונותנים לו גם קטורת. הוא לא אוהב יותר מידי טקסיות וסדר- להפך, הוא יבלגן לכם את החדר, יחזיר לכם חלומות לא משהו ויעזור לכם להתמודד עם קשיים מהעבר.  ה””שטנץ”” שלו זה שהוא חייב להיות ראשון בכל דבר טקסי. כמו לכל כוח טבע, יש לו פנים נעימות ופנים לא נעימות. הוא ילד קטן. הוא גם זקן קשיש. הוא יביא את המנחות שלכם לאלים, אבל יביא גם את העונשים מהם. גנבו מכם כסף? עשו מכם צחוק? לגבה יקשיב. לגבה יביא את הענישה אם יש צורך. ללגבה יש גם את פני המוות, שפותח את השערים בין עולם החיים למתים. אושון אוהבת את היקר והטוב ביותר, יווה לא תסבול פולחן בעירום או מיניות, ימיה לא תסבול אלימות ופינות וסכינים, אבל כן תיתן לכם הרבה מאוד עבור אבטיח. כל אחת מהאורישות נחקרת על ידי המאמינים, דרך סיפורים קדושים- כמו שתרגמתי בבלוגי, ודרך הלימודים וספרות.

בארצנו הקטנה, נוצר אילה- בית וודו ומסורת וודו עם נגיעה מאגית רחבה בשם “”בעלת טבע””. טבע מתחקה אחרי המהות של הוודון לעסוק ברוח, ובעלת הינו כינוי של אשרה, אחת האלות העתיקות שסגדו להן באזור זה- כדי לכבד את רוחות המקום. בעלת טבע מחזיק באמונות וודון פרקטיות, מבוסס על מריטוקרטיה ומנוהל על ידי ארדן קרן (אני) ושלאויה, המארגנת אירועי וודו פתוחים שאליהם מוזמנים כל המעוניינים. שלאויה היא חצי אפרו-אמריקאית וחצי אמריקאית יילידית, אז הוודון שלה מתובל בנגיעות הקשורות יותר לעיסוק ועבודה עם טבע נקי מאשר טקס מאורגן בחלל סגור. האילה מספק חיזוי ומאגיה- ופולחן אורישות וחפצי דת שונים. ידועים לי גם אנשים שעוסקים בוודו יותר בסיגנון האיטי, כמו שתיארתי בתחילת המאמר.

 

ארדן

של הגן.