פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-04-23

מקודש לקיוטה עם הנוצות שמאוהב ברכיב המרכזי.

זוהי נוסחת בסיס שמשמשת בהודו (Hoodoo) להגנה רוחנית. זו הגנה מבוססת על יסוד האש, ומוצאת ביטוי בקמיעות, שמנים, אבקות וקטורות שמשאירים את המרחב או האדם בטוח, קודם ממתקפה רוחנית, ואז ממתקפה פיסית. כאדם שעוסק בוודון (Vodun) יש לי ווריאציות משלי- אבל הרשו לי לחלוק שלוש מהן, אבל קודם כל עלי לתת הארה בנוגע לרכיבים: אחד הרכיבים שחוזרים על עצמם בכל המתכונים הוא דם דרקונים– לא, לא מדובר בדרקון שחוט (והם בכלל בסכנת הכחדה) אלא בשרף של מספר מינים של צמחים שיש לו צבע אדום כדם. “שרף דם דרקונים בצורה של גושים או אבקה, הוא חפץ מביא מזל, וקטורת עבור הרחקה של רוע, ומביאה מזל באהבה וכסף.” למען האמת, אני חושב שבכלל כל המתכונים והווריאציות מהפשוטה עד המורכבת הן שיר הלל לרכיב היחיד הזה: דם דרקונים, ובכלל יש מסורת בהודו שכל אחד מוסיף רכיב יחיד מהמקום שלו למתכון המסורתי. כך בסופו של דבר, רכיב יחיד יכול להפוך לעשרים וארבעה.

הרכיב הזה אינו מיובא לארץ. לא תמצאו אותו בחנויות לקטורות, ולא בחנויות תבלינים שמיבאות שרפים אחרים (מור, לבונה ובנזואין למשל)- לעיתים מביאים מקלות קטורת מסחריים שכמות השרף האמיתית בהם שנויה במחלוקת. כל מי שיש לו כרטיס אשראי יכול לקנות את השרף הזה מחו”ל. אלו שהערך ההיסטורי של ה”מתכון המקורי” וההתעקשות שלהם על הרכיבים המוצעים יכולו להכינו כך. אלו שמחפשים תחליפים ימצאו אותם בקינמון מעורב עם צ`ילי (ואם זה בנוזל, עם צבע מאכל אדום). או להחליפו בשרף בנזואין שכן זמין בארץ. זה לא אידיאלי, אבל עבור המכשפה שרוצה לחסוך כסף וזמן זה מה שיש.

המתכון הבסיסי:

מור

לבונה

דם דרקונים

ומלח

הערות: יש מספר דרכים להשתמש במתכון הזה: ניתן לטחון את הכל לאבקה בעלי ומכתש, או לחלופין להשרות את גושי השרף והמלח בשמן שישבו שלושה חודשים, לערבב שמנים אתריים עם מלח, לשרוף אותם כקטורת או לתפור שקיק ולהכניס אותם פנימה ולקדש. מדוע המתכון בנוי כך? אנשי ההודו מערבבים תנ”ך וברית חדשה בלחשים שלהם. המור והלבונה הם רכיבים קדושים שמסמלים עבור ההודאנים את קטורת בית המקדש. השילוב שלהם מסמל את קדושת הבריאה המסירה כל חוסר שלמות וטומאה. שרף דם הדרקונים יביא עימו את ההגנה, והמלח: ריכוז של מלח בנוזל הוא ההבדל בין מים טובים לשתייה ועשירים, לבין ים המוות. ההחלטה מה יחיה ומה ימות במים זו שאלה מתמטית של מסת המלח על כמות של נוזל. אז המלח כאן הוא כלי שרת לבחור מה ייכנס ומה לא להילה של רוקח המתכון. פשוט אך מתוחכם. כדי להפוך את ההודו לוודון, אני אתחיל מקפה לאשו, ואוסיף מעט צ`ילי או קינמון שמקודש לשאנגו לאורישת האש. מספר הרכיבים יהיה שש, המספר המקודש לשאנגו- וכך הקטורת תהפוך להיות מושלמת להגנה וודאנית.

וריאציה לשמן (מהספר של דניס אלברדו, אבל המתכונים הללו בני לפחות 200 שנה, ואין עליהם באמת זכויות יוצרים)

לבונה

פלפל צ`ילי חריף

קמצוץ פיגם ריחני

שמן אתרי של סנדלווד

קמצוץ אנג`ליקה

שמן אתרי של קינמון

מלח מבורך

שמן אתרי של ג`ינג`ר

שמן אתרי של עלי דפנה

חתיכה של שרף דם דרקונים

הערות: ההודאנים אוהבים את זה מהיר ומלוכלך- אין להם סבלנות לחכות שלושה חודשים בזמן שהשמן יושב במקום חשוך כדי לקבל את ריחם הטבעי של העשבים. לוודאנים לעומת זאת יש סבלנות- היא הכרחית לאלכימיה של התהליך ולפיכך הקסם שלהם במובן הזה חזק יותר. אני מחליף את השמנים האתרים בצמחים עצמם. הלבונה מזכירה את הקדושה, הפלפל הצ`ילי הוא חריף מאוד, ולפיכך גם בשל צבעו הוא מסמל את יסוד האש, הפיגם הריחני אומץ ממאגיה איטלקית ו”שום רוע לא יכול להתמשש בנוכחותו”- הוויקנים שבינינו יעריכו אותו כמקודש לארדיה. לסנדלווד יש שתי ווריאציות: לבן ואדום. האדום מספק הגנה רוחנית והוא עדיף במתכון הזה (הוא גם זול יותר משמעותית מהלבן). האנג`ליקה מקודשת למלאכים: והיא מגינה ממגיפות מאז המגיפה השחורה. הקינמון מייצג קדושה ושוב, את יסוד האש ומשמש לגירוש בריות לא רצויות, המלח המקודש, (אצלי חבילות של מלח ים אפור נמצאות במי ים תוך כדי שירה וקורבנות לימיה ואולוקון) שוב מייצג את החיים והמוות, הזנגביל את יסוד האש, ועלי הדפנה את הניצחון על פני האפל והלא-רצוי וכמובן, זה לא אותו הדבר בלי דם הדרקונים.

אז הנה מתכון “מלא” יותר.כדי לעשות אותו וודאני אני מתחיל מלשים את הקינמון בצנצנת, כי זה הרכיב של לגבה/אשו, ומלבד זאת אני לא משאיר אותו ככה: אני אוהב את השילוב של אש ואדמה ולפיכך אני מוסיף שורשי דודא רפואי שהם בעצם מעניקים חיים לתערובת ועושים אותה אותה חזקה ואידיאלית, שורש אדמונית שמייצג איזון של אדמה ואש ומשמש גם כהגנה מנזק כלכלי (גניבה, למשל, על צורותיה השונות) ושורשי ווטיבר- משתי סיבות: ווטיבר הוא יסוד אדמה חזק ומגביר וויברציות מאגיות באופן טבעי מחד, ומאידך, הוא מערבב את הריחות “פיקסטיב” כמו שנאמר, כך שלא ניתן לזהות את השמן מריחו בלבד.

ווריאציה שלישית, מספרה של טליה פליקס:

זנגביל

דם דרקונים

גרגר חרדל לבן

פלפל גינאה

סנדלווד

כאן יש מתכון מטעה בפשטותו- קודם כל, יש חשיבות במספר הרכיבים: חמש זה המספר של מארס, כוכב הלכת של האש המשמידה והמלחמה, וזה גם מספר מקודש לאל סת` המצרי. אפתח בציטוט מתורגם: “שורש שלם של זנגביל מיובש, במיוחד אם הוא אחד עם צורה מעניינת וקטן, יגן מפני רוחות רעות, חלומות רעים […] יש לשטוף את הידיים בחליטה של זנגביל כדי להגן מפני אנרגיות שליליות […] שמירה של פתיתי זנגביל יבשים בשקיק מוסלין שמיועד לטבק בבית יגן עם בני המשפחה.” מתוך הספר של קתרין איירונווד, אחת מהדמויות הבולטות בהודו. הזנגביל אפוא מסמל את האש של מארס מלכלתחילה. יש כאן מחשבה מאוד מסודרת לגבי הוויברציה של המתכון הזה. החרדל הלבן (צהוב, כזה שיש בחנויות במשחה לנקניקיות) מייצג בהודו הגנה נוספת שמגיעה מיסוד האש, דם הדרקונים מככב, ושוב, הסנדלווד האדום עדיף כאן, אבל יש כאן ווריאציה נוספת: גרגרי פלפל גינאה.  באפריקה הם שימשו כתכשיר לגילוי אשמה. אם האוכל נעלם, אם מישהו נרצח, גרגרי פלפל גינאה (שאינם זמינים בארץ וניתנים להחלפה לא מושלמת בפלפל שחור) יביאו את האשא האנרגיה של הקללה לגנב, או לרוצח. כאן, זה עושה את ההגנה חכמה: לדעת איפה לשים קיר ואיפה לתת מעבר, את מי להכניס ואת מי לשלח מעל פנינו.

מקווה שהמתכונים עושים את חייכם בטוחים יותר.

ארדן,

של הגן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-03-14

גונה גונה זה בעצם השם האינדונזי למאגיה. היה סרט בשנות החמישים של ארצות הברית שזו הייתה כותרתו, ולפיכך המילה גונה גונה הפכה בעצם לנרדפת למשהו מושך מינית, צ`ארם, מוג`ו וכדומה. אבל יחד עם הרבה דברים שנשתנו עם הזמן, נתגלה שלנוסחא הבסיסית יש בעצם צד נוסף, היכולת בעצם לרכך אנשים קשים וליצור קשב אצל אנשים שיש להם רעש חזק מידי בראש, והם לא יכולים להבין שום צד מלבד שלהם בסיפור. גונה גונה עושה את זה בעדינות, שלווה ופותר מחלוקות וקשרים. ניתן למרוח אותו על ידית הדלת בחדר שבו שיחה כזו יכולה להתקיים, או ללכת עם זה כבושם, או למרוח על הידיים לפני לחיצת ידיים עם “קורבן” הלחש.

רכיבים:

שמן אתרי זנגוויל,  עובד על הצ`קרות של מקלעת השמש ומנטרל אגו ייתר.

שמן אתרי פצ`ולי, אפרודיזאק ידוע, במידות קטנות, אדמתי ורגוע, מביא שלווה ויציבות.

שמן אתרי של ילנג ילנג- סוג של פרח קטן וצהוב שגדל בפיליפנים, עוד אפרודיזיאק, אבל כזה שמשרה תחושת ביתיות ונעימות.

ופול טונקה, שהוא בעצם עשב משאלות ידוע, אבל פחות זמין בארץ, אבל יש לו את הריח והטעם של ווניל. אז להשתמש בפול (שנף) ווניל אמיתי שיש לו נטייה להגשים משאלות גם הוא, והוא בעצם גם משהו שיש לו יכולת לעבוד על תת המודע בכמויות מסויימות.

לערבב עם בסיס שמן חמניות או שקדים. לתת לזה לעמוד שלושה ימים. לקדש לפי המסורת שלכם.

אני הוספתי לנוסחה הבסיסית גם, חתיכת קוקרצ`ה- צמח יפה עם עלים סגולים שצומח כמו יהודי נודד בגינות והוא צמח שמסמל שינוי כי הוא מקודש לאויה, מעט שמן מרווה מרושתת, בגלל האלמנט ההיפנוטי שלה, ועשב שנקרא לשון הצבי Deer tongue, שמשמש להגברת יכולת מילולית ושיכנוע באמצעות דיבור.

כישוף נעים!

 

ארדן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2011-01-06

“

ביוון העתיקה, המילה למכשפה הייתה המילה Pharmekia. זו גם המילה שממנה נוצרו ווריאנטים כמו פרמקולוגיה-תורת התרופות. ביוון, העיסוק בכישוף היה העיסוק ברוקחות. החומרים לרוקחות המאגית הזו היו מגוונים מאוד: בין אם היה מדובר במינרלים, צמחים או חלקי חיות טחונים, הם שירתו מטרות רפואיות וכישופיות כאחד. כאשר אני פונה למאגיה מצרית עתיקה, או מאגיה יוונית ואפילו הלאה- למאגיה כנענית מסורתית או מאגיה וודאנית, הכישוף מכיל חומרים שונים ממקורות טבעיים. בימינו זה פחות פופולארי- היום במיוחד במדינות בפריפריה שצמחי מרפא מדויקים אינם במרחק הזמנת אינטרנט קלילה- או קציר, יש העדפה להשתמש במה שיש, או בתבניות רוחניות שאינן דורשות חומרים אבל הרבה דברים במאגיה המודרנית והעתיקה נקצרו מרוחות הצמחים הללו- והם בשלבים מסויימים ולפי טעמי האופנה חוות רנסנס. כל מי שמכיר אותי מכיר את חיבתי העצומה לצמחים וחומרים. לתוך עלי ומכתש, אבני אודם וזעפרן, כנף עטלף ודמיאנה נכנסים כדי ליצור תרכובת מסוימת, בעלת תכונות מסויימות שנועדה לעצב מציאות חדשה- מרחם המכתש, אל מחתת הקטורת, או לגביע המגולף מאבן חן אחת.

אני תמיד הוקסמתי מצמחים. עוד לפני שגיליתי את המאגיה שיננתי רשימות ארוכות של צמחי מרפא והמחלות שהם מרפאים. היו נוהגים לכסות לי מתוך מליצה או הומור את שם הצמח, ורק להראות לי תמונה שלו ואני כבר הייתי מוצא את שמו, מהותו הפנימית והרוחנית וצורת המרפא שלו. עד היום אני יודע איך לרפא יבלות עם מרווה, ואיך להפחית סוכר בדם על ידי תה דבקה זיפנית. אבל מעבר לזה כאשר אני רוצה לדבר על שיקויים- אני רוצה לדבר על מים. מים הם היסוד השני החזק ביותר בכוחו בהרמוניה אצלי- אני יכול להבין אותם, להקשיב להם, לצלול בהם שעות… אפילו בתקופת הבצורת אני לא יכול בלי אמבטיות ארוכות, שבהן ראשי מוחזק דקות, לסירוגין תחת המים. הם כמו כלי קיבול בעצמם בגלל שהם מקבלים לתוכם כל מה שנוגע בהם. אמרלד יכניס למים את התכונה לגלות אמת, טורמלין שחור, הגנה. דמיאנה? תשוקה…. כל הצמחים והגבישים משאירים את טעמם במים והללו.

זהו כמו גן שלם, עולם ירוק ופורח תחת פעמון זכוכית מעודן. השיקויים תמיד היו אהבתי אם כי המים היו מתחלפים בנוזלים אחרים: שמן, אלכוהול, ואפילו שעווה מותכת כאשר אני בוחר ליצור משחות. כל זאת הייתה תשוקה אמיתית, ואז גיליתי את הוודון (וההודו) ואת עושר המתכונים שנקרא “”מתכוני מצב””. אלו שמנים וחומרים בעלי שמות שונים, שאמורים ליצור או לגרש מצב מסויים. והרי אחד מהפשוטים שלהם:

שמן שטן עף:

רבע כוס שמן זית

כפית צ’ילי חריף טחון ללא זרעים.

השמן הזה, משמש לגירוש גורמים לא רצויים (השטן העף אלו פתיתי הצ’ילי המרחפים בשמן) וגם לקללות מסוגים שונים, רק למרוח על נרות, קמיעות או חפצים שמסמלים את הדבר שאותו תרצו לגרש (או לקלל) יחד עם לחש מילולי נכון. בחו””ל נוהגים למשוח נרות בצורה של שטן או גולגולת בצבע אדום או שחור בשמן הזה למטרות אלו, אבל כאן זה לא תמיד אפשרי. ניתן אפוא להשתמש בנר לבן טהור (וכאלו בכמויות ממומנים עד ידי הממשל וזולים לרכישה) כדי לגרש את הרשע מחיינו, או לחלופין, שחור כדי להזמין את הרשע על ראש זה שפגע בנו.

מנגד, קיימים מתכונים של הגנה: למשל, קיר אש של הגנה, שמספק חסינות מושלמת מפני פגיעה של אויבים וקללות שונות.

שרף מור

שרף לבונה

מלח

ושרף דם דרקונים (קשה להשיג בארץ, ואין לו ריח ייחודי אז בנזואין עם כמה טיפות צבע מאכל אדום ישרתו היטב)

אפשר לכתוש את הרכיבים לאבקה, ולשים אותם בשמן קיק, או אפילו לשרוף אותם כמו שהם על גחל בשביל לשחרר עשן סמיך עבור טקסים של הגנה- רק מסתובבים סביב הבית- וזהו!

עקוב אחרי ילד! או בגירסא האנגלית Follow me Boy!

נוסחת מצב לזימון אהבה ומשיכה מינית של גבר. הולכים עם זה בשקיק קמיעות או כבושם, אם שמים את תערובת הצמחים בשמן או בכהל:

דמיאנה

וורדים

נפית חתולים

ושורש קלמוס.

הדמיאנה היא צמח מעורר תאווה מינית, הוורדים אהבה, הנפית הממכרת לחתולים בצורה סימפטטית מעוררת גם את הגברים, ושורש קלמוס המרפא את הקיבה מכיל אלמנט חזק של ציווי- ולפיכך סימן הקריאה בסוף שם הנוסחא.

את הנוסחא הבאה לטיהור מקומות ואנשים המצאתי בעצמי:

טיהור אקסטרה דלוקס!

לבונה

אזוביון- לוונדר

זרעי אניס

וורדים

כאן המים מסומנים על ידי וורדים- שהיסוד המקושר שלהם הוא מים. את הצמחים טוחנים ומניחים על גחל (כמו זה של נרגילה) הלוונדר והאניס מטהרים מאוד- ויש קשר לאנרגיה של קדושה בלבונה שזה השרף שמחזיק את הניחוחות האחרים בקטורת/אבקה/שמן/טינקטורה הזו.

לכסף או להגנה מעוני, שמן “”שי שי”” מקובל מאוד:

1. שורש אנג’ליקה

2. עלי דפנה.

3. ציפורן.

4. בזיליקום.

כאן רק מיצוי בשמן רצוי- זהו שמן וודאני עתיק ומאוד חזק: האנגליקה מבטיחה הגנה מלאכית, עלי הדפנה הצלחה, הציפורן ניהול נכון של כספים והבזיליקום מבטיח שפע כלכלי וזרימה בריאה. הייתי שמן בשמן רסיס קטן של אגת דנדרייט וקריסופרס, בשביל ליצור זרימה טובה יותר, ולא רק בשביל נקודות של כסף וכלכלה.

עם האור, בא החושך- ועם הצדדים המהנים באים הצדדים האפלים ולכן אפרסם את המתכון הבא: שמן אמנויות האופל. עוד מתכון בסיס מהאמנות הוודאנית. והפעם אחד שצריך לשקול היטב אם להכינו.

שורש וולריאן טחון

בוצין מצוי

סרפדים מיובשים

חרדל שחור

(להפרדה בן זוג אוהבים אפשר להוסיף לימון ולואיזה- צמחים שמשמשים “”להחמיץ”” מערכות יחסים)

לטחון ולערבב עם שמן על בסיס מינרלי כמו שמן תינוקות. להזליף על שמות של אנשים או חפצים אישיים שרוצים לקלל. למרוח (עם כפפות) על נרות שחורים וגולגלות. אם טיפה של השמן נוגעת בכם אחרי שערבבתם אותם בכוונה רעה, נקו עצמכם עם שמן אתרי של רוזמרין בלתי מהול (פחות זה יותר!). כמה טיפות בלבד, ושלא יגע בעיניים.

והמתכון האחרון מהקדירה זה מתכון למי הסרת קללה- שאני הרכבתי ממתכונים פשוטים אחרים- צרו מים קדושים על ידי ברכה של כפית מלח ומי מעיין ועירבובם- הוסיפו עלי כותרת של וורדים לבנים, מעט חליטת אניס ומיץ מלימון אחד. ערבבו זאת עם מי האמבטיה ורחצו עצמכם כדי להיפטר מקללות טורדניות. ניתן גם לשטוף את הבית וחפצים עם אנרגיה שלילית.

זה הכל להיום.

ארדן.

ה9 בפברואר. שמתי לב כי הפסקות הראשונות כמעט בלתי קריאות, ולכן הן עודכנו.

 

 

“