פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-04-01
אני מודיע מראש שאני מייצג פה את דעותי שלי, ואני מודע לכך שאלו לא פופלאריות.
אני יכול להתפלפל ולהתפלמס עם הר של ספרים מאגיים על זה, אני יכול לצטט את קראולי ואגריפה ואפילו את דורין ווליאנטה. אבל אני גיליתי שהדרך הכי טובה להעביר את הרעיון שלי היא בסיפור ערבי ישן דווקא.
היה איכר ערבי עני שחי עם בנו בצריף מט ליפול. בוקר אחד הערבי יצא לחצר ולפני עיניו עמד סייח נאה וצעיר. אף אחד לא לקח עליו חזקה, ולפיכך הסייח היה שייך לאותו ערבי.
“איזה יופי אחמד,” אמרו השכנים. “אללה שומר עליך.” למצער הנער הצעיר רכב על הסוס האצילי ונפל, ושבר את רגלו. לאחמד נוספה עבודה רבה שהייתה קשה בגילו המבוגר. השכנים הנידו בראשם ואמרו שלמצער אללה לא שומר על אחמד, ורצה להענישו בגלל סיבה זו או אחרת.
למחרת קרה דבר מוזר, התפזרו השמועות שיש מלחמה, באה פלוגה לגייס את בנו של אחמד, אך הבן היה פצוע, ולא יכול היה לצאת לקרב. השכנים שבניהם שלהם נלקחו למלחמה נותרו לבד בתקופת הדיש, ולכן אמרו שאחמד בר מזל כי בנו שלו לא נשלח למות למען המולדת, ואללה כנראה אוהב אותו. למחרת היום, הסוס האצילי נעלם, והשכנים אמרו לאחמד שכנראה סר חינו בעיני אללה, ושכנראה ניסים נוספים הוא לא יקבל בחיים. אבל למחרת אותו היום הסוס האצילי חזר עם סוסה ושני סייחים צעירים שעזרו לאחמד בעבודה ויותר הוא לא ידע מחסור.
מה למדנו ילדים? למדנו שאם יש טוב ורע כמהויות בעולם שזורם מסביב, הם מאוזנים באופן מושלם (כמעט) ואפילו אפשר לומר שאין טוב או רע. התמונה הכוללת כה גדולה שהאדם הפשוט שהוא חלק ממנה, לא יכול לשפוט ולהגדיר ולפשט מאורעות לטובים או רעים. הכל כה מסובך. ערמת צואה יכולה להיות הדשן לסחלב הטרופי היפה ביותר, ואפילו האינקוויזטורים הטהורים שהלכו לפי דרכי הנצרות מגונים היום בשפעה של רוע וקללות. “לרוע פנים רבות אך הגרועות שבהן הן פני הצדיקות”. יש לכל הבירבורים שלי מסר, לא לברוח עדיין.
המאגיה של הוויקה מכילה חוק חשוב ומעניין שהוא סוגיה גדולה בקרב העוסקים החדשים והישנים במאגיה: “עשה כרצונך ובעוד שלא תפגע באחרים.” כחוק מוסרי. הוא מובן לי. אם אני מצפה שיכבדו אותי, אז עלי לכבד אחרים לא? להיות סבלני וסובלני. אך הוויקאנים ושאר פאגנים מפרשים אותו אחרת- “מה שאתה שולח ליקום, אתה מקבל חזרה כפול שלוש”. זאת אומרת, שאם אני שולח משהו “חיובי” ליקום, אני אזכה באנרגיה “חיובית” ואם אשלח אנרגיה “שלילית” ליקום, אזכה בשלילית. כפול שלוש (או באותה מידה, או אפילו כפול תשע במסורות מסויימות) אז אני מכבד את הוויקה אבל חושב שהחוק הזה, מעבר לפירושו המוסרי הוא קישקושי ביצים. למה? לפני שאני אסביר למה לא (הסבר שחלקו טמון במסר של הסיפור הקודם) אסביר למה החוק כן קיים. קיימות שלוש גישות שמסבירות את החוק.
דבר ראשון וגישה ראשונה היא “מה שתזרע, תקצור.” זו גישה שהוצגה בפני בספרות, ובאינטרנט בצורות שונות. נאמר שגם אנרגיה עובדת בצורה מעגלית, או שהאנרגיה שנשלחת ממני מכילה חותם ו”יודעת איך לחזור” אז זה הולך ככה, לכל מעשה יש תוצאות. כן. זה נכון. אז… אם אני מטיל על מישהו קללה, אבל לא מכעס, וכדי לעזור לו להתגבר על מכשול? למשל להגביר בדידות על מנת שהוא יצא לעולם וכדומה, והמטרה שלי “חיובית” במקור, האם אני אקבל את אותה אנרגיה “שלילית”? לא יודע. אני מאמין שאנרגיה זה כלי שאפשר ליצור או לשנות לו צורה, ליצור ממנו פרחים או סכינים, אבל זה רק כלי, בלי מודעות בשל עצמו. ככה שאולי אני אקבל את הסכין שלי בחזרה, אבל מי אמר שבלב? ובכלל לאנרגיה אין מודעות כזו. שוב, עלינו לזכור שמאגיה היא דרך חיים וכלי רוחני. כלי לא חושב עבור מפעילו.
גישה שניה, או הגישה הפולנית. “אתה יודע שמה שעשית זה לא בסדר אז התת מודע שלך קורא לאנרגיה “שלילית” לחזור ולפגוע בך” אוקיי. את זה אני יכול להבין. עכשיו כמכשף רציני אני יודע שאני לא מטיל שום לחש בלי להיות סגור עם עצמי לחלוטין שזה הדבר שנכון מבחינתי לעשות. אז האמירה הזאת רלוונטית למתחילים, או לאנשים חלשים במיוחד שלא מסוגלים להתמודד עם תוצאות המעשים שלהם, לא מכשפות. אבל כן, יש סיכוי שזה יקרה. אם תטילו לחש מתוך כעס, או מתוך תשוקה שלא במקומה, ותחושו חרטה לגביו, מה הפלא ש(כמו יהודי טוב עם תסמונת הלקאה עצמית) תפגעו גם בעצמכם בדרך? זו הסיבה שלומדים לשלוט בדחפים וברגשות בתחילת שיעורי המאגיה. תודה לאן מוירה (אמוריאל שכתבה את Green Witchcraft) על עוד סיבה למה חוק השלושה עשוי לעבוד, ולמה בעצם הוא לא.
גישה שלישית, שלמרבית הפלא אני מסכים איתה לחלוטין. אנחנו מכשפות, יש לנו כוח שעשוי להראות כזר, מפחיד ומספיק כל הפרופגנדה הנוראית שהנצרות עשתה לנו בזמנים הבוערים. בין כה וכה המאגיה לא קיימת לעשות את העולם שלנו נוראי יותר ממה שהוא עכשיו. אז בואו נקבע חוק מוסרי שימנע את הפחדים של האנשים מאיתנו. (וכל הילדים המתלהבים שעשויים לשים את ידם על ספרי מאגיה עבור קללות ודברים מפתים והרסניים אחרים, נפוצץ להם את הבלון ונסביר להם שזה רק חיובי ומלא אור ואהבה והם עשויים בטעות ללמוד משהו טוב מהחוייה הזו.) תודה לסקוט קנינגהם על הדעה הזאת.
ושאר הגישות לדעתי נפסלות על הסף, אימא אדמה לא מענישה את הנחש שהוא מכיש, את האריה שאוכל את גוריו של הזכר הזקן שמת חורף שעבר וכדומה. בטבע יש רק טבע, והגישה הפאגנית דוגלת בטבע ובאדמה עצמה. אין מוסר לעצים או לדובי קואלה. אימא אדמה לא תעניש אף אחד בגלל שהוא הרג אחר, יצרי האלימות, האונס והגניבה קיימים משחר בגנום האנושי. החברה יצרה מכל מיני סיבות גינוי לדברים הללו, ומוסרית זה בסדר, אבל לאנרגיה אין מוסר. זה כלי. הטוב והרע עובדים רק כמושגים אזוטריים למחצה בחיים הללו, וגם זה בערבון מוגבל, אז מי ישפוט מעשה אנושי? רק בני אנוש אחרים, ולא אותו כלי מאגי. המאגיה השומרית, הקבלית ואפילו זאת של דת הוודון מכילה המון לחשים בשימוש שלילי. אף אחד מאלו לא אמר שזה חזר לנשוך אותו בתחת. אחרת היה חוק שלושה בכל אלו. ולא היו כלכך הרבה לחשי יצירת רעידות אדמה הרסניות כמו שיש במפתח שלמה המלך (הלגמנטון) ועוד זימוני שדים. יש את זה בכל תרבות, ורק הוויקה עשתה מזה חוק אנרגטי (בשילוב של כמה קונספטים בודהיסטיים למשל…) תראו, למכשפה יש מערכת ערכים מבוססת. זה חלק מהתפקיד. אני לא מזלזל בחוקים מוסריים שאדם לוקח על עצמו מבחירה, וכל אלו שמאמינים שיש דרכים לעזור לאנשים בלי לפגוע בהם (או לפגוע בהם כדי שיפסיקו לפגוע באחרים) אשריהו. סובלנות דתית וערכית היא מאוד חשובה במאגיה ובוויקה. מי יתן והאלה תאיר את נתיבכם בשבילי כוכבים.
*הערה נוספת- לגבי הגדרה של מאגיה “שחורה” או “לבנה” או “סגולה עם נקודות וורדות”. המאגיה היא כלי. כמו סכין, אפשר לאכול איתה בצורה היגיינית, ואפשר להרוג אותה מישהו. הסכין זה לא דבר הצבוע שחור או לבן, זה פשוט אותו סכין בידיים אנושיות. אז אנא המנעו משימוש מגביל וטיפשי של מושגים אלו.
שלכם, ארדן.