פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-11-06

“

הסיפור הזה סופר בעל פה על ידי מורתי שלאויה. לא ידוע לי על מקורות כתובים אחרים לסיפור.

מלכת הנובים אויה שמעה על הכוח ויכולת הלחימה של המלך שאנגו מאויו. היא החליטה לבקרו, אבל לצורך ביטחון ולשם הלצה היא לקחה את העלמה היפה ביותר בכל ארץ הנובים והלבישה אותה במחצלות סגולות וארגמניות הראויות למלכה- שיערה נקלעה ועורה רוכך בשמני מור וחלב אתון לראשה נחבש הכתר של נוביה. אויה לבשה שריון לוחמים מעור חום ונשאה כלי נשק בלבד. כאשר הן הגיעו הלוחמת והמלכה לארמונו של שאנגו הוא כיבד אותן בימים של מסיבות ומשתאות, נראה היה ששאנגו מאמין שהעלמה הנאה היא המלכה אויה. במשתה האחרון לפני הפרידה, שאנגו נשא כוס לבריאותה של המלכה, והביט על הלוחמת אויה. “”אני יודע לזהות מלכות.”” הוא אמר. הוא לקח את הכתר מראשה של העלמה היפה, ואמר “”ואת לא מלכה. הגיע הזמן לסיים את הבדיחה הזו.”” הוא השליך את הכתר עם אבני החן שלו לחייליו לשם ביזה, ולכד את אויה. בלימודיו התגלה שהממלכה הנובית נשלטת אך ורק מצאצאים מצד האם, ולכן הוא חזר עם אויה לממלכת הנובים שהתאחדו עם השבט הת’ולני, והביא עימה תשעה ילדים (אחד משמותיה של אויה היא יאנסה, אם התשעה) כדי להביא לאחיזה בממלכה. לאחר מכן הוא חזר לאויו, ושב רק מידי פעם לממלכת הנובים. אויה היא האורישה היחידה שבחייה הייתה מלכה- שלא מתוך נישואין לשאנגו מתוך שלושת נשי שאנגו שכללו את אובה ואושון.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-11-03

“

אובטלה הוא האורישה הראשונה שכף רגלה נגעה בכדור הארץ. התפקיד שלו היה והינו לייצר את הגופים של כל היצורים החיים. אחרי יום עבודה, אולודומרה מגיעה, נושפת בגופים החיים נשמה והם הולכים לביצה, לרחם או למקומות האחרים שבהם צאצאים נוצרים. אובטלה עבד קשה מאוד, כל יום הוא יצר גופים של אמבות, אנשים ושועלים ושאר חיות. הוא יצר גופים מושלמים שזרחו באור יקר. יום אחד לגבה הסתובב בעולם החדש הזה, והחזיק דלעת מלאה ביין דקלים. כאשר הוא פגש את אובטלה הוא הציע לו לשתות. אובטלה סרב, וציין שיש לו הרבה עבודה. “”נו, אתה עובד כל היום וכל הלילה! קח הפסקה ותרגע קצת!”” אובטלה בסופו של דבר השתכנע, וישב לכמה דקות לשתות יין דקלים עם לגבה.לאחר זמן מה אובטלה היה שיכור לחלוטין, ולגבה התענג על מראה האציל העובד, מתנודד בשיכרות- ונעלם. אובטלה גם בשיכרותו לא שכח את העבודה שהוא היה צריך לעשות והמשיך ליצור, בעלי חיים, אנשים, פטריות… כל דבר שיש לו גוף. כאשר הליל הגיע, אולודומרה נשף חיים בכל היצורים החיים. בבוקר למחרת אובטלה התעורר משנת שיכרות וראה לזוועתו שהוא יצר גופים מעוותים, חסרי עיניים, חסרי ידיים, עם איברים שבורים… הוא קרא בתפילה מהירה לאולודומרה והתחנן לתקן את הנזק, אבל הנזק כבר נעשה. בצערו, אובטלה נשבע שתי שבועות כובלות- הראשונה: הוא לעולם לא ישתה אלכוהול- ולכן יש איסור לתת לו אלכוהול במנחות והשנייה: הוא יהיה הפטרון הראשי של כל האנשים והיצורים המיוחדים והשונים. ולכן, תפילותיהם של נכים ואנשים שונים נשמעות יותר, כי פטרון האור הגבוה ביותר בירך אותם.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-28

“

לפני שאתחיל להסביר על המקום שלי במסורת הוודאנית, חשוב לי להסביר כמה דברים לגביה: יש כמה סוגים של וודו עיקריים והמון ענפי משנה כמו בוויקה לזרמיה: הראשון והמקורי הוא הוודון, דת מדינה של בנין, טוגו ומקומות שונים במערב אפריקה. המילה וודון היא בעצם מילה של שבטי הפון והאווה שפירושה רוח, נפש, דת. זו בעצם המשמעות המקורית של המילה. היא מאוייתת כך: Vodun. הדת הזאת הגיעה עם העבדים לארצות הברית והאיטי, והיא פרחה אך ורק תחת שליטה צרפתית או ספרדית בגלל הקתוליזם שאיפשר לאורישות ולכוחות הטבע השונים “”להסתתר”” מאחורי קדושים נוצריים. הגרסאות של הוודון הזה קיבלו שם צרפתי, וטעמים נוצריים יותר והיא נכתבת כך: Vodou. למסורת זו, יש גם נציגים בארץ, והיא יותר נפוצה במערב בגלל הגישה לטקסטים באנגלית צרפתית וספרדית. החלק השלישי הוא Voodoo באיות המסורתי יותר, שהוא המצאה מגוחכת של הוליווד. בובות, סיכות, זומבים רקובים ועוד. יש להם מקום בוודו ואפילו בוודון, אבל בהקשרים אחרים תרבותיים אחרים, והם לא המרכז. (בדומה לזה שהצד האפל של הקבלה היהודית המעשית הוא אינו מרכז הדת היהודית). הודו או Hoodoo, בתעתיק אנגלי, היא שיטה מאגית שהיא תערובת של מאגיה אפריקאית, מאגיה קבליסטית שימושית ומאגיה של הילידים האמריקאים- אני הגעתי לוודו דרך ההודו למעשה.עכשיו כשסיימנו את האטימולוגיה המתישה הזו אפשר לעבור למבנה הדתי, והמשמעויות החבויות בתוכו.

וודו היא ואמונה הבנויה על שלושה כישורים המתקיימים בו זמנית: העמוק ביותר הוא אולודומרה. זוהי הבוראת (או הבורא, שתי הצורות נכונות, מדובר באנדרוגינוס מקודש) שיצרה את העולם ואת נפשות כל החיים בו.  היא לא זמינה לקשר בני האדם, אינה מקבלת מנחות והיא מרוחקת. יש לה מקום במיתוסים קדושים, אבל היא לא נמצאת שם לקריאה טקסית או זימון. בכישור השני, נמצאים המתים: עולם המתים הוא העולם הזה. לאחר המוות, התודעה של המתים מצטרפת לתודעה קולקטיבית שנקראת ה””אגונגון“”, שאחראים לידע של העבר, וההחלטות מי מזדווג עם מי, ומי מביא ילדים עם מי. יש כמה סוגים של אגונגון, והמכשפות והלוחמים זוכים לבחירה- אם להישאר באחד מהם, או להתקיים עצמאית תקופה מסויימת. הכישור השלישי הוא האורישות- האורישות הן כוחות טבע שקיבלו מאולודומרה תחומים משותפים, והם מנהלים את העולם. הם נוצרו כדי שבני האדם יהיו עימן בקשר ויוכלו להשתתף ביצירת העולם ולקבל את צורכיהם. מאהבה עד יצירת הגוף האנושי, מהים עד ההר, מקפה עד כישוף: לכל אחד מהם יש אורישה- רוח טבע חיה שניתן לעורר בטקסים מסודרים ולפנות אליה. האורישות אינן זמינות רק לכהונה מסודרת, כל אדם יכול לקרוא להן ולדבר עימן אם הוא נושא את המנחה הנכונה ויש לו את הידע הנכון לטקסים.  שלושת הכישורים הללו קיימים במקביל, ומלבד אולדומרה שאינה זמינה לאיש, השאר זמינים לכולם באופן מלא. דת הוודו היא נגזרת של מאמי-ווטה, דתות אפריקאיות שסוגדות לישויות מים, ואכן יש לא מעט כאלו באפריקה. במובן הזה וודו היא הדת העתיקה ביותר בעולם. זרמים שונים שלה במקומות שונים באפריקה ובתפוצה האפריקאית מגוונים ושונים מאוד אחד מהשניה. דתות שלמות כמו סנטריה ופאלו מיומבה, הנסגדות מחוץ לאפריקה אימצו את האורישות.

הפולחן הפעיל הוא כאמור, לאורישות ולמתים. לכל אורישה יש דברים שהיא אוהבת, יש דברים שאסורים עליה, ויש לה את ה””שטנץ”” הקטן שלה שבלעדיו העבודה האנרגטית לא ממש יעילה. האורישה הראשונה שעובדים איתה וה””שטנץ”” שלה היא לגבה. לגבה, אשו, אלגואה ועוד הם שמותיו (שהם תארים יותר משמות) של האורישת פותחת השערים. הוא יפתח את השער, יסגור את השער, יתרגם לכם את המסרים מהעולם האחר, יביא דברים עימו וישא דברים אליו. רוצים לתת קטורת לאושון כדי להרוויח כסף?  אתם מתחילים בפתיחת השערים ללגבה ונותנים לו גם קטורת. הוא לא אוהב יותר מידי טקסיות וסדר- להפך, הוא יבלגן לכם את החדר, יחזיר לכם חלומות לא משהו ויעזור לכם להתמודד עם קשיים מהעבר.  ה””שטנץ”” שלו זה שהוא חייב להיות ראשון בכל דבר טקסי. כמו לכל כוח טבע, יש לו פנים נעימות ופנים לא נעימות. הוא ילד קטן. הוא גם זקן קשיש. הוא יביא את המנחות שלכם לאלים, אבל יביא גם את העונשים מהם. גנבו מכם כסף? עשו מכם צחוק? לגבה יקשיב. לגבה יביא את הענישה אם יש צורך. ללגבה יש גם את פני המוות, שפותח את השערים בין עולם החיים למתים. אושון אוהבת את היקר והטוב ביותר, יווה לא תסבול פולחן בעירום או מיניות, ימיה לא תסבול אלימות ופינות וסכינים, אבל כן תיתן לכם הרבה מאוד עבור אבטיח. כל אחת מהאורישות נחקרת על ידי המאמינים, דרך סיפורים קדושים- כמו שתרגמתי בבלוגי, ודרך הלימודים וספרות.

בארצנו הקטנה, נוצר אילה- בית וודו ומסורת וודו עם נגיעה מאגית רחבה בשם “”בעלת טבע””. טבע מתחקה אחרי המהות של הוודון לעסוק ברוח, ובעלת הינו כינוי של אשרה, אחת האלות העתיקות שסגדו להן באזור זה- כדי לכבד את רוחות המקום. בעלת טבע מחזיק באמונות וודון פרקטיות, מבוסס על מריטוקרטיה ומנוהל על ידי ארדן קרן (אני) ושלאויה, המארגנת אירועי וודו פתוחים שאליהם מוזמנים כל המעוניינים. שלאויה היא חצי אפרו-אמריקאית וחצי אמריקאית יילידית, אז הוודון שלה מתובל בנגיעות הקשורות יותר לעיסוק ועבודה עם טבע נקי מאשר טקס מאורגן בחלל סגור. האילה מספק חיזוי ומאגיה- ופולחן אורישות וחפצי דת שונים. ידועים לי גם אנשים שעוסקים בוודו יותר בסיגנון האיטי, כמו שתיארתי בתחילת המאמר.

ארדן

של הגן.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-24

“

ה-24 לאוקטובר, הוא יומו של ארינלה, אורישת הרפואה והחיים הנוחים. אם ימיה היא ריפוי טבעי, ובבלו-איה הוא היכולת שלנו להחלים מחולי לבד, אז ארינלה הוא הרוח של הרופא, השאמאן המרפא ואפילו הרופא הקוסמטי שנותן לנו את האף שאנחנו רוצים- הוא היד המנתחת שמסירה מאיתנו סרטן, הוא זה שיודע לתת את התרופה שתחזיר אותנו על הרגליים… הוא זה שקודח בשן החולה ומתקן אותה. ארינלה שומר על ההומוסקסואלים כי בנו היה ההומוסקסואל הראשון: לוגון-אדה שמבלה את חייו חצי שנה כאישה וחצי שנה כגבר. אם אתם נכנסים לניתוח, ארינלה יבטיח החלמה מלאה, הוא יבטיח תשומת לב לכל פרט כי ארינלה עצמו הוא פדנטי. אגב, בגירסאות אחרות של הסיפור ארינלה הוא המורפודיט, גם זכר וגם נקבה, כמו בתמונה הטקסית שבחרתי לרשומה הזו. הוא גם אחראי על דייג ודגה, ואם ברצונכם לשפר כישורים אלו הוא כאן בשבילכם.

סיפור: ארינלה הסתובב בחורשת המנגרובים ואסף צמחים בידיו המטופחות עבור הקסם המרפא שלו. כרגיל הוא היה לבוש בצורה מפוארת וזה מפליא ששום ליכלוך או רבב לא דבק בבגדיו. שיערו היה קלוע לשבע צמות, ואבני חן מושלמות זהרו על אצבעותיו. כאשר הוא הלך לנוח על הסלעים מול חוף הים, הוא סעד את ליבו בעוגות איכותיות ולגם יין מתוק מגביע ארד. ימיה ראתה אותו, הסתקרנה לגביו, וצפתה בו מרחוק. לאיטה היא התאהבה בו ונמלאה תשוקה עבורו. ארינלה שמע רעש של השפרצת מים והסתקרן מן המקום והאנרגיה הייחודית בו, ולכן הוא המשיך לבקר שם, בזמן שהוא חקר את תכונות המרפא של הצמחים באזור. הוא ישב שם יום אחרי יום, אבל כל פעם שהוא שמע את רעש ההשפרצה, הוא הסתובב ולא ראה כלום. הימים עברו, והיא אספה רצונה ועצביה והחליטה לחשוף את עצמה. ארינלה שמע את הרעש פעם נוספת, הסתובב וראה אותה: בת ים, עם שיער שחור, על שיערה וחזה פנינים ויהלומים זוהרים: ארינלה התאהב בה מיד. כל יום לאחר מכן, ארינלה וימיה נפגשו על החוף ודיברו- וכל יום הם אהבו אחד את השנייה יותר ויותר. עד שיום אחד ימיה התכופפה אל ארינלה ונישקה אותו. ארינלה הוקסם מזה שמלכת העולמות והים בזרועותיו. הוא הציע לה לעבור לחיות על פני האדמה. היא הסבירה שבזמן שהיא תשמח לחיות על פני האדמה עם ארינלה היא מלכה וארמונה נמצא תחת הים. ארינלה אמר שהוא לא יכול ללכת איתה בגלל שהוא נושם אוויר. ימיה חייכה והזכירה לו מי היא. ימיה העבירה את ידה על אפו, פיו וחזהו. היא אחזה בידו והובילה אותו לים, לארמונה. בדרך הוא נלחץ כי הם נכנסים עמוק יותר ויותר למים, אבל היא לימדה אותו את סוד הנשימה תחת המים. בימים הבאים בני הזוג היו בלתי נפרדים. היא הביאה אותו לאולוקון בארמונו התת מימי, הראיתה לו מקומות אקזוטיים שהוא לא חלם עליהם, ואפילו הכירה אותו לביתה אושון. הימים והחודשים חלפו- ארינלה ראה את הדגים תמיד שוחים באותו כיוון, והוא היה חסר מעש. העולם של ימיה היה יפה ומקסים, אבל הוא לא היה מאושר בו. הוא ישב על כס אלמוג כאשר לגבה שאל אותו מדוע הוא נראה כה עצוב. ארינלה סיפר שהוא מתגעגע לאדמה ולעצים ולעולם שבו יש אוויר חופשי, ושם הוא יכול לעזור לאנשים להתרפא ממחלותיהם. לגבה הציע לו להיות כן עם ימיה ולומר לה את האמת. עברו כמה ימים וארינלה היה מריר יותר ויותר וימיה הבחינה בכך בפעולותיו. היא שאלה אותו מדוע, וארינלה סיפר שהוא בסדר. ימיה הלכה ללגבה ושאלה אותו- כי הוא רואה ויודע הכל. לגבה סיפר שהוא שכח. אז ימיה האכילה אותו בממתקים עד שהוא נזכר- הוא סיפר את האמת שארינלה חלק עימו. לאחר מכן ימיה שאלה את ארינלה ישירות אם הוא יהיה מאושר לחזור לאדמה. הוא ענה שכן. היא אחזה בו והחלה לשחות לתקרת האוקיאנוס. כאשר ארינלה זיהה את פני השטח הוא שמח. הוא אמר לימיה שהוא אוהב אותה, אבל הוא מתקשה עם הבדידות שיש באוקיאנוס. הוא החל לשחות אל פני הסלע שעליו הם נפגשו וימיה בתנועה חלקה עקרה את לשונו של ארינלה. ארינלה עשה תנועות ושאל מדוע, וימיה ענתה שזה מכיוון שאסור לארינלה לספר על האוצרות והסודות של הים ומעתה היא הדוברת שלו. הם נפרדו והוא חזר ליבשה. מאז כאשר רוצים להתייעץ עם ארינלה באורקל, הוא מדבר דרך ימיה.

ארינלה אג’ג’ה!

ארדן של הגן

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-20

“

אושומרה התאהב באושון ואושון עם יצרה המיני הבלתי נלאה התעלסה עימו. קינאתו של שאנגו בערה והוא רצח את אושומרה. נאנא בורוקו, אורישת הביצות והחיים הפרימורדיאלים עשתה את הבלתי אפשרי והחייתה את אושומרה- ושמה גופו ונפשו בשמיים: הוא הפך לאורישת הכוכבים. כך עברו ימים ולילות, ואושומרה הביט על החיים על פני כדור הארץ וחשב על החלק שלו בחיים אלו בעצב. למרות שהוא היה יכול לראות הכל, המגע, החוויה ואהבתו לאושון אימללו אותו- הוא שכה מנותק מהעולם הזה שאנו בני האדם מהלכים עליו. יום אחד, אובטלה שחיפש את אבני החן הנוצצות ביותר בא לבקש את עזרתו של הרואה שבכוכבים. “”אולי תשקיע בי”” שאל אושומרה. “”אשמח לקבל ששת אלפים צדפים פי-כושי בתמורה לעזרה שאעניק לך””, אמר אושומרה. אובטלה הסכים ונתן בהתלהבות את הצדפות לאורישת הכוכב. אושומרה הפנה את אובטלה למקומות עמוקים באוקיאנוס וידיו של אובטלה מלאו באבני חן טהורות ויפות. מרוב סיפוק, אובטלה שיוצר את גופם של בני האדם, החיות ואפילו שאר האורישות, הפך את אושומרה לנחש אדיר מימדים, וכל פעם שגשם יורד מהשמיים, זנבו יורד לגעת באדמה, ובנהר- באושון עצמה. כך האורישה העצובה הזו הפכה לשמחה שוב, וההרמוניה שררה שוב בשמיים.

אם ברצונכם לזכות בהגרלה, פנו אל אשומורה. הוא אורישה שמימית שמסמלת דברים טובים. הוא מסמל את העושר, הכסף, הנוחות וגם את האושר היוצא מזה. קיומו בשמיים מאשרר את המשכיותם של החיים. אורישה של אופטימיות ושימחה. הוא גם מסמל תנועה ותנודה- והוא האדון של כל הדברים המאורכים: כגון חבל הטבור, ולכן מזמנים אותו לשמירה על הריונות ולהגנה על תינוקות וילדים.

“