All posts by Lobo On Behalf of Arden Keren

תרגול

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-07-17

 

תמיד יש כמה דיונים, שהם אין סופיים על נושאים מסויימים של מאגיה. אחד הדיונים הללו הוא דיון המוסר שכמו אבן שמתגלגלת מראש הגבעה ואינה יכולה לעצור בגלל רצונה שלה. תמיד מדברים על מה נכון או לא נכון לעשות וכדומה. ככול שאני מתקדם הדעות שלי מתעדנות וגם לעיתים משתנות ואחד הדיונים שכל הזמן אבל כל הזמן, עולים לאחרונה אצלי זה ההבדל בין שאמניזם לבין witchcraft
שאמאן אחד מציין את התלות ברוחות, שאמאן אחר מציין כי אופי הטיפול שונה- השאמאן נותן למטופל מה שהוא צריך והמכשפות נותנות מה שהוא רוצה. אבל אני רואה דברים מקשרים: מחד, אני עצמי נתתי לאחרים מה שהם צריכים והתעלמתי מהמשאלות שלהם פעמים רבות- וזה כולל את היום שבו ממש ציוותי על מטופלת להיפטר מבן זוג שגורר אותה לאבדון.
 
ואולי יש אשליה בזה שפעולות שאמניות רכות ופעולות מאגיות נוקשות- אפילו שמעתי מפי שאמנים שמאגיה כופה על הטבע בזמן ששאמניזם זורם איתו- אמנות תפלות, כולן. מילים ומושגים שנועדו ליצור הבדל בין “אנחנו” ו”הם”- שכמובן אנחנו טובים והם פחות טובים. בכל מקרה הרושם שלי מהשאמניזם המודרני שעובר אינדוקטרינציה בישראל זה אוסף של רעיונות ניאו-פאגניים עם תיבול של פילוסופיה ומיתולוגיה אינדיאנית אמריקאית חבל שזבל של העידן החדש, רדידות וחוסר רצינות אפפו את הדבר הזה עד שהעבר נשכח- עד שהדגש על היסטוריה ומקורות טהורים ונכונים לא נותרה. אני יודע את זה כי מחפשים רבים של המאגיה עברו באותם השערים ממש: סופרים מאיכות נמוכה, סילבר רייבנוולף למשל, או מורים שאין להם ידיעה אמיתית של הכלים אותם הם מלמדים.
 
והמאגיה המודרנית היא אכן שבבים של מאגיה קודמת- מסדר שחר הזהב בהנהגת מאת`רס בחר כלים מכל מיני תרבויות ואמונות: מעגל, ארבעה יסודות, ארבעה מגדלורים, גבריות ונשיות באלוהות- מלאכים וסמלים… הוויקה שהפכה את המאגיה נפוצה בהרבה, לקחה את הכלים הללו ופישטה אותם (יחסית) אבל כל אחד מהכלים הללו שואב מבאר עמוקה ועתיקה- המעגל שומרי, ארבעת היסודות רומיים, המלאכים כנעניים וכנראה גם אשוריים לפני כן, ועוד. השאמניזם המודרני שואב מהכלים המופשטים הללו- ועוד כמה כלים שהופשטו מהכלים הקשים של השאמניזם המסורתי. בקיצור, מסורות אחיות.
 
והתירגול- הדבר שכמובן זילזלתי בו והנחתי בצד בשנייה שהראיתי ורצתי ישירות להדמיה מתקדמת- וללחשים. הרי יש לי כישרון כביר שלא זקוק למירכוז ותמיכה של מדיטציה נכון? לא נכון. כשהתקדמתי ראיתי את החומות שהתירגול הקלוקל שלי יצר. ניסיתי במשך שנים למצוא שיטה שתעבוד עבורי- מדיטציה קצרה שתעניק לי את המרכוז שאני צריך- והייתי צריך לסנן שטויות של ניו אייג`, בודהיזם רקוב, טאואיזם מעוות, כדי למצוא את זה- והספרים שעבדתי איתם או שהם התעלמו לחלוטין ממדיטציה או שהם נתנו גירסא שהייתה יותר מידי דימיון מודרך- והייתה מאוד- pathworking מתקדם שלא איפשר לי להיכנס אליו כמו שצריך כי כאמור, לא היה לי הריכוז בשביל זה, או שנתנו קווים כלליים מידי שלא אפשרו לי ממש לזקק מהם טכניקה.
 
לבסוף מצאתי, מצאתי טכניקה יעילה- קצרה ונפלאה בספר של לורי קאבוט
“Power of the Witch” הספר עצמו עמוס במידע היסטורי קלוקל, במיתוס שטוח וכדומה, אבל הוא מכיל כמות רבה מאוד של רעיונות פרקטיים- הכל משיקוי הגנה ששמחתי לאמץ, ולחשים קטנים ויעילים שעובדים עם מקורות אנרגיה רבים ויש בהם בהחלט את האקזוטיקה שאני מחבב. אז עכשיו ערב ערב אני מתרגל את השיטה של לורי להיכנס למצב אלפא.
 
כאן המדיטציה המיסטית נכנסת לידיעה מדעית. לי זה עזר. במקרה הזה המדע יכול לשרת את המאגיה: המדע חילק את מצבי המודעות ונתן להם (לפי רוח הקלסיציזם) שמות שהם אותיות יווניות- אלו עומדים בסולם של סקאלה היררכית והראשון הוא מצב בטא: ערות, או מצב של מחייה רגילה. במצב הזה אנחנו עובדים, לומדים- ועושים במובן האקטיבי והיומיומי. מצב אלפא הוא מצב של רוגע רגשי, מדיטציה ומיקוד שבא ללא מאמץ, המצב שבו האנרגיות נראות לנו ואנחנו רואים שלא דרך העניים אלא דרך הנפש. זה המצב שבו ניתן להטיל לחשים מוצלחים ולעשות עבודה רוחנית. המצב הבא הוא מצב תטא, שבו אנחנו במדיטציה עמוקה יותר- מכאן ניתן להטיל אסטרלית בקלות, והמצב הרביעי הוא מצב דלתא- שינה עמוקה ללא חלומות. והרי גרף של גלי המוח בזמן התהליך:
 

{5B00FE03-E01D-4B5B-BCF1-0A861BB99703}

 

ספקטרום הצבעים והריכוז בו מאפשר הגעה או צעד צעד למצב הצלול הזה שבו יש לחשים ושערים למצבים אחרים. יש לנשום עמוק, לעצום עיניים ולשבת עם גב ישר- בישיבה מזרחית, כיסא או שכיבה (אני מעדיף שכיבה) לספור עד ארבע ולשחרר את הנשימה וחוזר חלילה במשך כדקה. ואז להביט דרך העין השלישית או יותר נכון לנסות להביט בחלל דרך נקודה במרכז המצח- כשהעניים עצומות. לרוב יתגלה מסך כסוף או אפור. על המסך הזה יש לראות בעין הנפש (וכאן ההדמייה, הוויזואליזציה שתירגלתי במשך שנים עזרה) מספרים. להתחיל עם הספרה שבע בצבע אדום דם, שש כתום, חמש צהוב, ארבע ירוק, שלוש כחול, שתיים בצבע אינדיגו ואחד בצבע סחלב חיוור- או צבע לוונדר. בסוף הספירה הזו- לומר לעצמך- “אני במצב אלפא, והכל יתבצע כרצוני.”

בסופו של דבר, ניתן להשיג אלפא מיידי על ידי מציאת מחווה שתגרום לטריגר למצב אלפא וכך במקום לשבת במדיטציה באמצע הרחוב כדי להביא אוטובוס, שילוב נבחר של אצבעות יביא אותנו למצב המאגי המתאים. פשוט להיכנס למצב אלפא בדרך הרגילה- ולומר לעצמי “כשאשלב את האצבעות ביד השמאלית (לדוגמא) אגיע למצב אלפא”.

לורי קאבוט על ידי זה שהיא שמה את החכמה הזו על הכתב העניקה לי שער שלא היה לי בעבר- איחוד בין מדיטציה ומאגיה, ולמרות הידע הכושל שלה בהיסטוריה מאגית והדעות הפמיניסטיות עד לחטא שלה- היא זכתה מבחינתי בכבוד ובכתר חכמת העיתים. ואולי בפעם הבאה גם אעתיק בצורה אכזרית ומאוד לא נחמדה את שיקוי ההגנה המקסים שלה שמכיל שיער זאב, מור ולבונה.

עכשיו אני מרגיש בשלווה מקסימה וזו תקופה נפלאה עבורי- כל הדברים שאני חפץ בהם זורמים לכיוון שלי. ספרי מאגיה שחפצתי בהם יגיעו אלי משומשים. סיימתי להשיג את הסידרה של יאן פרייז החביב. הספר האחרון בדרך אלי. הוא סופר השראתי עם נטייה נפלאה להפוך היסטוריה לסיפור. אקבל גם ספרים שחפצתי בהם זמן רב, אך לא הייתה לי ההזדמנות הנאותה לקנות או שהם סוננו מחמת תקציב ועתה הם זמינים לי. אני ארצה לעשות “רשימת מכולת” של דברים שאזדקק להם בפעם הבאה- ספרים וחפצים אחרים.

ארדן

של הגן.

 

בקכוס וחברים

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-07-05

אני מתגעגע לזרועות שלך- שמובילות לטראנספורמציה שהיא טראנס, לשקט שיש אחרי החיבוק שלך, לריח שאתה מותיר, זיעה מתוקה, יסמין ואלכוהול. זמן רב מידי שיחקתי בעולם של אפולו, סדר וציווליזציה. טוויתי במו עטי את הסימניות הסיניות הנכונות, ביטאתי בגרון דואב את המילים שמוכרות לי וזרות באותה צורה. אמרתי הכל, אבל שכחתי מה זה אהבה- ואולי טוב שכך, האהבה הקודמת הכאיבה לי מאוד. אולי התחושה עלתה מהזמן שבו ביליתי לבד במדיטציה, קפוא בתנוחה המסודרת, מתבונן במחשבותי רצות, לא מתחבר לאחת מהן, מעניק להן את הרעיון של הגפן הצומחת שאני גודד ממנה את המחשבות המפריעות למשמעת העצמית שהיא היהלום בעבודה המאגית שלי.
 
ואולי זה דבר אחר, הבחינה שהעברתי את התלמידה שלי. בחרתי בקפידה את הנושאים והשאלות, זימון היסודות לתוך קריסטלים, וגירושם, להניח אבן חן אחת אחרי אחרת- אמרלד מושלם, אופל סהרורית, ספינל שטנית ובוהקת- והיא הייתה צריכה לזהות את ההשפעות הפלנטריות שבהן. המחטים שהוחדרו לרגלה הראו לי שהמדיטציה שלה מתקדמת, אם כי השליטה ברונות עלובה. שלחתי אותה ברגל באמצע החום להביא לי ספל מים מהכינרת, היא מראה כישרון אוגררי של חיזוי בטבע ברמה גבוהה ביותר. יש הבטחה וצריך ליצור יותר לימוד משמעתי. היא עוברת- 87.
 
כן, בזמן שהנחתי אבני חן באמצעות מלקטת מעודנת בכפות ידיה, חשתי את הגעגוע העצום ביותר, כשאבן הספינל עם אנרגית מארס הלוהבת שלה חרכה את ההילה האנמית שלי בדרכה לתלמידתי. ולא, אולי זה אפילו לא זה,  אלא השיר של אוגון שהוא שר לי בזמן שזימנתי אותו לדברים שמתחת לכבודו- שירה מקסימה, מפתה. יכולתי לראות את ליבו, לב של טיגריס, רעב לדמי. והמטריד הוא, שחלק מן הזמן חשבתי להתמסר לשיר, למקצב הנדיר שבו לתת לו את דמי. לשכב בחשיכה החמה והלחה…
 
אני הולך, מיוזע, בחום הזה, מנסה לעשות שכיבות שמיכה ומה שזה לא יהיה כדי להוריד במשקל שמכביד עלי באקלים הזה- והשרירים שלי נתפסים- סובלים מהמעמסה. (אם מישהו יציע לי עצה או משהו, אני ארצח אותו. הכאב שאני יוצר עבור עצמי מוזר בהקשר ההדוניסטי שבהם אני חי. מישהו אמר לי היום שאני לא ברמתו- מכשף שלא למד אפילו פריט אחד בהיסטוריה ובקלסיקה המאגית ומתעסק רק במאגיה מיידית כזאת שביקרתי ברשומה הקודמת- הוא נמחק מחיי, לא ראוי לקללה ובקושי לאיזכור זעיר בבלוג הזה.
 
ידיד אחר שלי אימץ גוזל עורבים מקסים שדומה לו באופן טראגי- עמרי בהצלחה בגידול, אני אישית שולח אנרגיות של אימהות וחום, מקווה שהוא יגדל היטב. גם עמרי יגדל היטב, יזנח את ההוראה הקלוקלת של העבר ויתקדם לקראת דברים טובים יותר. אני מרגיש את התמצית הטהורה שזורמת בדמו- שירה של אותה תמצית משכרת אותי, מענגת אותי לחשוב שיש כישרון אדיר כזה של שאמניזם בדור שלנו.
 
ידיד שלישי, רז עבר לגור בבית של חברים שלו– הוא מקבל את כל החום והאהבה מהחברים- אותו חום שהוא איבד כאשר המשפחה שלו ניתקה איתו כל קשר בגלל היותו פאגני ולא שייך למחרוזת האמונות המשפחתיות- הוא ילד טוב כזה עם נטייה מסוכנת בקשרים רומנטיים- אבל מי מאיתנו נטול בעיות ותסביכים בעידן הפוסט מודרני הזה? בהחלט לי יש דברים שמקשים עלי, אבל ביטויים כאלו של ישראל הישנה בעלת הקסם של קבלת האחר בלי קשר- מזכיר לי סיפורי ילדות על חדרי מדרגות בעלי ניחוח של מאכלים בייתים וצלילים שהיו באותה תקופה ונשכחו- ורק על ידי חפירה ונבירה בצורה מודעת בתודעת הזקנים יש לי את היכולת להכיר אותם.
 
וחלום פרסם רשומה בבלוג שלו אחרי חודשים ארוכים ומתישים. הוא לא חשף הרבה על עצמו שלא ידעתי כבר, אבל הוא הקדיש לי את הרשומה- ואני חושב שהוא מתחיל להתעייף מזה שאני צודק בכל מיני תחומים- והוא עם חכמת השאמאן שלו לא יודע שאולי כישורי האורקל שלי מחודדים אבל יכולתיו האחרות קוברות את שלי בחצר האחורית. גם הוא היה מקבל ביקורת על ידי חובבי המאגיה המיידית- הוא נסמך על ידי ישויות “כוח לא טהור” והוא הופך תלוי, דבר שהם לא מוכנים לקבל.
 
שירלי, כוחה עצום- גם לה קשה. אני מקבל בגאווה את זה שאני הכתף התומכת שלה. היא עברה הרבה אהבה והרבה קשיים- גדלה באמנות שלה (ואמנות היא הרי שיקוף הרגש- מה זה שיקוף הרגש אם לא שיקוף העצמי) ולה נתתי את המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לתת- כישורי למידה. לקום בזמן, לישון בזמן לעשות עבודות ומבחנים כראוי. היא אפילו מקבלת ציונים טובים ממני בנושאים מסויימים. היא עצמה שטחה את הכאב שלה במכתב לאהובתה לשעבר, והיא מבקשת ממני תשומת לב היום- והיא תקבל אותה.
 
וסינה- גם היא עברה תקופה קשה. היא באה לבקר אותי ובתשוקה רבה עיינה בספר על מאגיה איטלקית- התחושה שלי כשהיא העתיקה את שמות המלאכים הנופלים כשהיא שוכבת על המיטה הזהובה שלי עם רגליים באוויר היתה אורגזמית. תמיד אני שמח לחבר אנשים למקורות שלהם. היא גם טרחה לציין כמה מילים על החוויה.
 
ואולי… אולי קל לי לדבר על האחרים כשהקיץ בשיאו ואני כלוא בכלא הקרירות שטוויתי באמצעות מאגיה וטכנולוגיה. נותרו לי שני מבחנים ושבע עבודות. ובניהם חופש ארוך.
 
ארדן,
של הגן.

Bewitched, מודרנה, מאגיה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-06-30

כשהייתי צעיר יותר היה בערוץ שלוש כל פעם כשחזרתי מבית הספר את הסידרה הזאת, Bewitched, יחד עם הסידרה עם הג`יני המגוחכת הזו, ושם היו ביטויים שונים במודרנה למאגיה, אבל בעיקרון, גם שם הסיפור היה פשוט- המאגיה היא קטלוג, אתה יודע את המילה הנכונה והרצון שלך מתממש, ללא מאמץ, ללא ריטואל או סיגנון. מילים שהן ג`יבריש או לטינית או לטינית ג`יבריש, והכל מסתדר. הזמן הולך אחורה, הארוחה מוכנה באופן מושלם, וכדומה. בתור ילד רעבתי לכוח הזה, בערה בי תשוקה עצומה לדבר הזה. סופרים מאגיים כמו פראנץ בארדון נתנו שמות שונים לבערה הזו- אבל המאגיה הזו שיש בטלוויזיה היא ריקה. אין בה סמלים או מערכת משמעויות, כן, המטרה הושגה אבל העושר התרבותי שיש בלחש מתוכנן היטב ששואב ממספר מקורות כוכביים, היסטוריים מיתיים וחשבו עליו היטב, הלך לאיבוד.
 
היום יש מכשפים שמאמינים רק במאגיה המיידית הזאת, מחדדים את היכולת שלהם לזמן אנרגיה ולעצב אותה ללא שימוש בסמלים מורכבים או ריטואלים בעלי משמעות עמוקה (למרות שהם אומרים שהם לא משתמשים בריטואלים- מה שמצביע על חוסר הבנה של המושג ריטואל, כל פעם כמישהו חוזר על פעולה בתיקווה שהנ”ל תשפיע בצורה קבועה זה ריטואל- ציחצוח שיניים זה ריטואל למניעת עששת, וזימון אנרגיה עם כוח הרצון זה ריטואל מאגי) בנוסף המשמעות של ההיסטוריה של המאגיה גם היא פשוט התפוגגה לה. לכאורה המאגיה הומצאה כאשר מישהו מאותם אנשים גילה אותה. אני לא מתכחש או חושב ששימוש מיידי במאגיה הוא רע או לא נכון, אבל בדומה לאוכל מהיר, הוא אינו מזין את הנפש המיסטית ובסופו של דבר גורם לנזק בשימוש עודף. המאגיה במקור היא משהו של צורך, פחות של רצון, הצורך לצוד, לאכול, לשתות ולשרוד, אבל אחרי מאות שנים של אנשים שעוסקים באמנות הזו- אנא, היו התפתחויות, חוקרים מצאו דרכים להתמודד ולהגביר, לרפא ולממש במציאות הפיסית, לקבל השראה מהם זה לא חטא.
 
עכשיו אני צופה בפרקים האלו ורואה את המכשפה הבלונדינית מנסה לשחק את גברת אמריקה המושלמת, בית מושקע, וכמובן, הימנעות מכשפים- עד השלב שבו זה לא נוח, ואז היא פשוט מייצרת ארוחה ענקית או נועלת את הדלת בניענוע אף. מצד אחד, היא לא רוצה להשתמש בכישוף כי בעלה לא אוהב את זה, ולעשות אותו מאושר יעשה אותה מאושרת, מצד שני, בשלב שבו התדמית של עקרת הבית נשברת לחלוטין בגלל שמסתבר שסמנתה לא יכולה לבשל, היא ישר פונה לכישוף.
כשבעלה נחשף למאגיה ומקבל כוח שאול, הוא מתמכר אליו, והדרך היחידה לרפא אותו זה לגרום לו לשכוח את כל האירוע שהוביל אותו לקבלת הכוח השאול. הוא לא יכול להתמודד איתה בכלל. אם יכולתי לפנות אל הדמות הייתי אומר לה: “אושר זה דבר מצויין, יש אושר ביחד, ואושר לבד ואף אחד מהנ”ל לא צריך להיות מוזנח לא האושר של ביחד, ולא האושר האישי. של אף אחד.
 
darkness comes. I go
ארדן של הגן.

על וודו, אקדמיה ויין שזיפים

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-06-10

יין השזיפים עדיין מתוק על שפתי, מרגיש כמו אור שמש מותך שזורם בגרוני.  זוהי כוסית לכבוד יום הולדתי בתאריך העשירי לשישי, משמע, מחר. היין היה זול יותר מהיין הרגיל ולפיכך מאיכות ירודה יותר, זה לא צ`ויה המפורסם- אבל עדיין היה מענג עבורי. אני חושב על התקופה הזו שעוברת- פורום מאגיה שלי פורח בזכותה של אחת שלה אני חייב לא מעט (לטם) ואני מצליח פחות או יותר לצאת מהעירפול החולני וחוסר הסבלנות שלי ללימודים שתקף אותי לפני מספר שבועות וסירב לשחרר עד כה. אבל עכשיו נכנסתי לתקופת הלידה שלי- אנרגיה בסיסית וחזקה של יצירה מתחזקת ומתחילה- ממתיקה את דמי, מעלימה מסחפים של עייפות, וצער ודברים שלא עלו יפה.
 
והלימודים אתם שואלים? יש לי הרבה שמות שמסתובבים בראש. אתמול עשיתי רפרט על וודו. רקע יפה וקלוע, וכתיב אדום בוהק, תמונות- תמונות תמונות כל אלו היו במצגת שהרכבתי עבור זה. סיפרתי שוודו זו דת כמו כל דת ופירוש שמה הוא “רוח”, סיפרתי על הקוסמולוגיה המורכבת, על הסיבה מדוע היא שרדה לה באמריקה. סיפרתי על הכשפים של תורת המאגיה שלה הHoodoo הזקן והמכובד ששואב מכל מיני מקורות (כולל קבלה!) דיברתי על זומבים- על המרקחת של השורשים ומעי הדג שמביא למצב הזה- הקראתי ציטוטים של לואיסה טיש, הקראתי ציטוטים של מרגריט, עבדתי ולימדתי. ואני חושב שקיבלתי ציון טוב. דיברתי על בובות וודו, על מאות סוגיהן וכמה מטרתן לרפא ולהגן- וגם לא הסתרתי- את כלי הנשק הניסתרים שהוליווד החליטה לשווק, את אדמת בית הקברות, את הקללה שגורמת לבעלי חיים לגדול לך מתחת לעור…
 
זיכרוני לוקח אותי רחוק יותר, אני הולך ברגל במסלול קבוע בעירי. אני עומד לחצות כביש, חש את התמונה מפלחת את תודעתי- רכב שחור מאחורי- כמו כלב שחור שמזהיר מצרות. האם המחשבה על האוטו יצרה את האוטו במציאות שלי, או שמא זה חיזיון מוקדם? אני מהרהר בתוגה בערב החם והלח. לזמן את האוטו כדי שיספק את הצורך שלי בחיזוקים רוחניים סתם- דורש הרבה אנרגיה שלא הוצאתי עכשיו, אבל אולי במקום הזה, בנקודה *הזו* האנרגיה הייתה זמינה והתגבשה לצורה שהתכוונתי אליה? האם אי פעם תהיה לי תשובה חוששני שלא. נדירים הדברים שבנמצא תשובה חדה וחלקה כלפיהם.
 
אפילו הצלחתי ליצור דיון פורה ולא אלים או נורא בפורום פאגניזם בנוגע להגדרה של הפאגניזם. גיליתי שיכולת ההנחייה שלי לעיתים טובה מיכולתי להשתתף בו. אולי בגלל שדעותי משונות לעיתים קרובות. עכשיו זה הזמן המוזר, ידידים שלי עוברים תהליכים משונים- אחת מקריבה דם לאלה החביבה עליה, אחרת משנה צורה למשהו אלים וחסר מעצורים בכוונה תחילה כסוג של תרפיה. אחר קיבל עין מאגית חדשה (ממני) ומסתגל אליה, רביעית מחלימה לאיטה מחוליים שהם לא פחות ממשהו שהיא זימנה לעצמה. אני רואה את עצמי כצומת של אנשים כאלו, מאגיים, משונים, חזקים, גאים וגם מאוד מאוד יוצאי דופן בצורה טובה, בתחומים שונים- וכל זאת בזמן שאני מנהל דיון וויכוחי משהו על כמה אליסטר קראולי היה באמת חשוב (לדעתי, לא מאוד) וכמה הוא היה רוח וצילצולים (הרבה).
 
אני חושב שבסך הכל השנה שעברה עלי הייתה שנה טובה. לא היו תהפוכות. לא הפכתי את העולם על פיו, יצרתי קצת, למדתי הרבה- גיליתי דרכים להתקיים בתוך האקדמיה עם מעט זמן חופשי, קיבלתי מזרן חדש ושנת לילה מושלמת, מעט תפוזים מתוקים מהעץ הקדוש- אבל כל אחד מהם מושלם ומתוק עד תוך תוכו. יצרתי חברים חדשים, לא נפרדתי מישנים- שזה תמיד מצויין, ועברתי אירועים שמספקים פיצוי על ילדותי הריקה מחברים.
 
והנה- התעכבתי בפרסום הרשומה וכבר הגיע היום הזה- שבו השנה ה25 שלי מתחילה.
הנהרות שוצפים, האסמים מלאים- חוקי הבית מתבצעים במלואם, מעלה אינה זקוקה להכרה.
שעת הנחש.
 
ארדן.

רוח הזמן

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-05-28

אני חושב שכתבתי את הרשומה הקודמת- אם פעם בשביל אינפורמטיביות, אז  הפעם בשביל שזה יצור דיון. אני מרגיש שהבלוג המזדקן שלי לא מקבל מספיק תשומת לב- כן, אני מתעד בו מאגיה אבל כמו מים העניין של הציבור מתגלגל לו למקום אחר- פופולארי יותר באותו הזמן. אני זוכר שהייתי אחד משישה-עשר הבלוגים הפופלאריים של תפוז. היה פנטכל ירוק וקטן כאייקון לבלוג שלי. אלו היו הזמנים הטובים באמת. היום תפוז מתעניינת יותר בסקס, הישרדות ומתכונים לפחזניות בשתי שניות.
 
וברור לי שאף אחד לא יפנטז להכניס את הרשומה שלי על נקרומנסיה למומלצים- זה יותר מידי מפחיד. אני אפילו לא יודע אם מי שאחראי להכניס דברים למומלצים קורא את הבלוג שלי. לא שזה משנה- רוח הזמן, הציידגייסט עברה ממני והלאה ודיונים בבלוג שלי כמו אלו של הרשומה הקודמת מרנינים את ליבי עד מאוד.
 
השבוע יצא לי לבקר בארכיון התיאטרון באוניברסיטת תל-אביב. המקום היה תת-קרקעי, חשוך, מכוער ושום דבר לא היה בו ממוחשב. החיפוש היה עדיין עם כרטיסיות ישנות במגירות. האדם שעבד בארכיון פשוט היה מיזנטרופ מושלם, ולא מצאתי את מה שחיפשתי. רציתי את ההצגה “שלומית” שעשתה אופירה הנינג, היה הטקסט, מספר ביקורות תיאטרון, אבל לא תוכניה, ובהחלט לא הקלטה (שמסתבר שצריך לעשות תואר שני כדי לזכות בזכות לצפות בווידיאו- ולמרות זאת לא היה ווידאו) אבל בכל זאת, מקומות חנוקים צפופים וישנים עושים לי תחושה נעימה. גיסי היקר שמנסה לדחוף לי בכוח קינדל (סוג של מיני מחשב שמוצגים עליו ספרים) ומילל על חברה ללא נייר, דה פקטו לא מבין שלנייר יש ניחוח, תחושה ואנרגיה. לעולם לא אוותר על הכובד המנחם של ספר טוב. אני חושב שהשנה רכשתי וקיבלתי מעל עשרה ספרים. אני עם תקציב הסטודנט הלא קיים שלי.
 
אבוני מתקשרת אלי, היא מחפשת כלב פיקנז שאבד. אני כותב את שמו על פיסת נייר, שורף אותה בצדף שמשמש אותי כקערת קסמים. אני מוסיף עשבים של הגנה- שורש אנג`ליקה, אני מוסיף עשבים של הירח למציאה, לענה וטיפת מושק. הכל בוער בקערת הצדף באש תכלכלה בזמן שאני רוקם את הלחש בתודעתי. אני רואה את האישה מחבקת את כלבה שוב. אני לוקח את הצדף לשדה שדוף וריק, תחת שמיים בוערים בתכול. אני מפזר את התוכן לרוח ומבקש מארבעת הרוחות, חי או מת להחזיר את מה שאבד. אבוני מתקשרת אלי לחפש הוראות מציאה. קלף הטארוט שלי מראה רוח וכלבלב. לאחר מכן היא מתקשרת להודות לי על זה שהחיה נמצאה.
 
טוב לי לעיתים לעשות דברים שכאלו, להשתמש במאגיה שלי להטיב ולא בדרך כה אפלה כמו שבדרך כלל אני משתמש בה. אבל אני מניח שזה הכל ברוח הזמן.
יש ריח של תבלינים וריקוד על חופי הערב של איזה אי זר. הניחוח הזה שמצייר תנועות קמורות מושך אותי.
אמתין.
ארדן.