All posts by Lobo On Behalf of Arden Keren

אנשים שפונים למכשפים וכדומה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2011-01-07

זו הייתה כותרת של שירשור השמצה חצי סמוי בפורום “”מסע הנשמות.”” אני מעתיק את ההודעה הראשית אותה כתבה מנהלת הפורום:

יש הרבה אנשים שפונים “”למכשפים””  כדי
שיעזרו להם באהבות נכזבות וקשירת קשרים
ועין הרע וקללות ועוד ועוד…
אותם אנשים שפונים לאנשים כאלה רובם אלה
אנשים שהמצב הפיננסי שלהם לא הכי מזהיר
ובכל זא תהם מוכנים לפנות לאותם כאלה ומוכנים
לשלם הרבה מאוד כסף עבור כל הדברים האלה
כשהם יכולים לפנות פנימה לעצמם או לפנות
למתקשר שיאיר להם את הדרך.
ובכל זאת אותם “”מכשפים”” עובדים חזק ויש הרבה
פונים אליהם.
מה דעתכם על התופעה הזאת? עד כמה היא ברוכה
עד כמה היא נכונה ועד כמה באמת היא עוזרת?

רותי היקרה, זרמי הניו אייג’ שאת שוחה בהם קיימים כמעט שתי מאות- בזמן שאולי בחיי אדם מדובר במשהו ממושך, המאגיה הייתה כאן עוד לפני שירדנו מן העצים. היא הייתה לפני שהיו את המילים לתאר אותה- ולא אני לא מדבר מתוך מקצוע התקשור הנחות (עצם העובדה שתכונה ויכולת אנושית כה בסיסית מקבלת שם, ומקצוע מחליאה אותי עד עמקי נשמתי) אלא על עובדות מוצקות- באקדמיה עדיין יש וויכוח אם הדת הקדימה את המאגיה או לא.

בואו נתחיל לנתח את ההודעה ולראות את הפוגענות שבה:

יש הרבה אנשים שפונים “”למכשפים””  כדי
שיעזרו להם באהבות נכזבות וקשירת קשרים
ועין הרע וקללות ועוד ועוד…

מדוע שימוש במרכאות רותי? בגלל שאת מסמנת שמדובר באנשים שהם לא מכשפים אמיתיים. או אנשים שהם שרלטנים או מזוייפים. קשירת קשרים- אלא אם כן את מדברת על אמנות השימוש בקשר מאגי, ואני בספק שכך הדבר, את מדברת על זה ומצרפת למקצוע המכשף אלמנט קונספירטיבי ושוב בשתי שורות מוציאה את הלגיטימציה מן המקצוע. עין הרע וקללות קיימות בנפרד למכשף. כן, המכשף יכול להשתמש בהן (אם כי לגרום לאדם אחר עין הרע זה משהו קל וזמין לכל אדם, מכשפים יכולים להסיר אותה) אבל רוב העבודה שאני עשיתי בימי חיי היה להסיר ולהתיר קללות מאנשים.

אותם אנשים שפונים לאנשים כאלה רובם אלה
אנשים שהמצב הפיננסי שלהם לא הכי מזהיר
ובכל זא תהם מוכנים לפנות לאותם כאלה ומוכנים
לשלם הרבה מאוד כסף עבור כל הדברים האלה

האנשים האלה, הן משכבות מגוונות מאוד באוכלוסייה גברת רותי 11. יש עניים ויש עשירים ויש כאלו שאין להם שום בעיה להוציא 1700 שקל על נעליים. מה את נכנסת לאנשים לארנק, תגידי לי? אם הם מוכנים לשלם הרבה מאוד כסף זה בגלל כנראה שזה עובד וזה דבר שהוא דרוש. ברור שיש במקצוע הזה שרלטנים מוחלטים ולומר את האמת? עצם העובדה שהמקצוע לא מבוקר על ידי המדינה מוכיח בצורה חד משמעית שהחוקים נגדו (שחלים גם עלייך גברת רותי) פשוט עושים נזק. אבל הנה יוצא המרצע מן השק:

כשהם יכולים לפנות פנימה לעצמם או לפנות
למתקשר שיאיר להם את הדרך.
ובכל זאת אותם “”מכשפים”” עובדים חזק ויש הרבה
פונים אליהם.

1. האם לדעתך האנשים לא פנו פנימה כאשר הם בחרו להוציא כ””כ הרבה כסף על אותו מכשף פילוסופי שלא באמת קיים ואת עצמך המצאת כמטאפורה? אני מכיר לא מעט מכשפות שיעזרו לכל דחפין עבור מחיר סמלי של החומרים שבהן הן משתמשות. אבל לפני הוצאה כלכלית גדולה יש צורך לבחור ולהעמיק ולשאול שאלות קשות את עצמך אם זה באמת הכרחי. הרבה אנשים חושבים שכן. אבל במשפט לאחר מכן, החלטת כבר שהם לא מעמיקים לראות פנימה- אז למה את שואלת את זה וסותרת את עצמך? כדי להראות אג’נדה.

1.1  הרי החתול בשק: לפנות למתקשר שיאיר להם את הדרך. כמה יש לי לומר על זה… את חומדת את האלו שהולכים למכשפים- כקהל יעד. הרי, יש דרך (עובדה סימנת אותה בה’ הידיעה, שהיא ה-דרך הנכונה, בניגוד לך הלא נכונה של ה””מכשפים”” שציינת) את רוצה את האנשים הללו לעצמך. את רוצה את הכסף שלהם מיעוץ ולימוד. את רוצה להנחיל את האגו שלך אליהם. וזה ברור וטבעי שתרצי לגדול כלכלית, אבל לא על חשבון נאצה של אנשים אחרים!

ובכל זאת אותם “”מכשפים”” עובדים חזק ויש הרבה
פונים אליהם.

שוב הדגשה של אי לגיטימיות של העוסקים בכישוף, “”ובכל זאת”” משמע, בניגוד מוחלט לזה שזה בולשיט מסוכן, את חושבת שזה לא הגיוני שאנשים יפנו לכישוף. ואז כביכול מופיעה השאלה התמימה:

מה דעתכם על התופעה הזאת? עד כמה היא ברוכה
עד כמה היא נכונה ועד כמה באמת היא עוזרת?

מה דעתכם באמת? ואז שלוש שאלות תמימות לכאורה:- עד כמה זה ברוך ועד כמה זה נכון… אין אלמנט אישי שמחליט שיש משהו שנכון לאחד ולא נכון לאחר (אריסטו הוכיח את היות הטוב והרע יחסיים- זהב רע לחמור טוב לאדם וחציר טוב לאדם רע לחמור). באה אישה אחת והגיבה לה שגם מכשפים הם בעלי כוחות ומתקשרים (כמו כולנו האמת- זה הכל עניין של עבודה עצמית והכשרה- כמו שכולם פילוסופית יכולים להיות רופאי שיניים עם ההכשרה הנכונה) אבל השרשור נמשך:

הבעיה היא שהם משתמשים
באנרגיות לא נקיות עם תדרי
כפייה.
ומה שאני שואלת למה לדעתכם
בעצם יש נהירה המונית אליהם?
למה אנשים רוצים לקשור בכוח
אליהם “”אהובים”” אבודים ועוד כאלה
דברים

את החלטת שאלו תדרים ואנרגיות לא נקיות. הטיהורים שאני עורך לעיתים כ””כ חזקים לגבישים שאני עושה להם את זה שהם הופכים להיות במרקם של פלסטיק (בגלל שהם שוכחים ברמת האטום את כוחם- צריך לטעון אותם שוב אחר כך)- ואת יודעת מה? אולי בעולם של האור והאהבה שלך המציאות הזאת נכונה- אבל כאשר יש מקרה שבו ילד נאנס על ידי אבא שלו, המתקשרים והשאמנים הטובים ביותר רצים- לא הולכים, רצים אלי כדי שאני אהיה זה שאצור את החיץ בין האבא לבין הילד- ואעקור (בכפייה, נכון) את האלימות מהתודעה של האב. אבל יש מצבים בחיים שדורשים כפייה! את הילד שלך, רותי מלת? האם הילד אמר לך: אימא אני רוצה שתמולי אותי ותפגמי בגופי?! ברור שלא, אבל עשית זאת בכל מקרה! את לא שואלת ילדים אם הם רוצים להיות בבית הספר, את יוצאת מנקודת הנחה שאת יודעת מה יותר טוב מהם, ואת גם צודקת. לפעמים גם בעולם המבוגרים יש סיבות טובות להשתמש בכוח.

הפיה הגיבה שיש אנשים נואשים באהבה- נכון. הם נואשים, וכאשר הם ילכו למכשפים הם ילמדו בכוח. אבל רותי לא נחה שם:

אלא זה גולש לכל תחומי החיים
נסיון פגיעה בריאותי, פרנסה
ועוד…
למה אנחנו בני האדם עושים את
הדברים האלה?

לחש אהבה נכון ומדויק לא עושה את הדברים הללו. אבל קללות כן. למה אנחנו מקללים- בגלל הצורך האנושי באלימות, כן, יש צורך כזה אחרת היא לא הייתה קיימת בטבע. האם את בשלום ובשלווה עם האלימות  הפנימית שלך רותי? אותה אלימות אמיתית שאת מפנה בצורה מילולית מרומזת ולא מרומזת אל העולם המאגי?

אנידווקא כן התכוונתי לאותם מכשפים
שמשתמשים לרעה ביכולות שלהם
וגובים הרבה כספים עבור כל מיני
רקיחות ולחשים ועוד כאלה דברים ובעצם
עוזרים לעצמם ולא לזה שבא אליהם בבקשה.
אני לא אומרת לא לפנות למתקשרים וכאלה
א םהמתקשר הוא אמין אז בהחלט זה יכול לעזוור
ולכוון בחיים

העולם פשוט: מתקשרים טוב, מכשפים רע. כמה קל. כמה נוח… כמה דיכוטומי ומסודר. קישקוש.

והשירשור ממשיך וממשיך ומנציח את המיתוסים הללו. די כבר. חאלס, אתם היהודים נרדפתם לא מעט, עכשיו קיבלתם ארץ ואתם רודפים את כל אלו שלא מוצאים חן בעינכם? אין לכם שום יכולת לימוד היסטורית או מוסר? השרשור הזה מלמד על חולשה ואי- השכלה. גם צורת הכתיבה הלא תכליתית והמרחפת מראה הרבה על המשתמשים בה- שבוודאי ישתמשו באצטלה: “”הסתכל בתוכן ולא בצורה”” במקרה הטוב, או בתירוץ העלוב שהם ילדי אינדיגו שמראש לא אמורים להיות מסוגלים ללמוד להשתמש בכתב בצורה נוחה- במקום לעבוד קשה ובאמת לעשות את העבודה שבגללה נקראנו לכאן!

 

ארדן של הגן.

 

 תוספת: הקישורים תוקנו, אחד מהמגיבים כאן העלה את הרשומה הזו לשירשור בפורום. אני תמה אם תהיה תגובה רלוונטית אם בכלל מרותי 11. אישית אני מטיל ספק שהיא פתוחה לביקורת אישית או ביקורת בכלל, אבל אני מרשה לעצמי להיות מופתע לפעמים.

ארדן.

 

 
 

שיקויים ומרקחות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2011-01-06

ביוון העתיקה, המילה למכשפה הייתה המילה Pharmekia. זו גם המילה שממנה נוצרו ווריאנטים כמו פרמקולוגיה-תורת התרופות. ביוון, העיסוק בכישוף היה העיסוק ברוקחות. החומרים לרוקחות המאגית הזו היו מגוונים מאוד: בין אם היה מדובר במינרלים, צמחים או חלקי חיות טחונים, הם שירתו מטרות רפואיות וכישופיות כאחד. כאשר אני פונה למאגיה מצרית עתיקה, או מאגיה יוונית ואפילו הלאה- למאגיה כנענית מסורתית או מאגיה וודאנית, הכישוף מכיל חומרים שונים ממקורות טבעיים. בימינו זה פחות פופולארי- היום במיוחד במדינות בפריפריה שצמחי מרפא מדויקים אינם במרחק הזמנת אינטרנט קלילה- או קציר, יש העדפה להשתמש במה שיש, או בתבניות רוחניות שאינן דורשות חומרים אבל הרבה דברים במאגיה המודרנית והעתיקה נקצרו מרוחות הצמחים הללו- והם בשלבים מסויימים ולפי טעמי האופנה חוות רנסנס. כל מי שמכיר אותי מכיר את חיבתי העצומה לצמחים וחומרים. לתוך עלי ומכתש, אבני אודם וזעפרן, כנף עטלף ודמיאנה נכנסים כדי ליצור תרכובת מסוימת, בעלת תכונות מסויימות שנועדה לעצב מציאות חדשה- מרחם המכתש, אל מחתת הקטורת, או לגביע המגולף מאבן חן אחת.

אני תמיד הוקסמתי מצמחים. עוד לפני שגיליתי את המאגיה שיננתי רשימות ארוכות של צמחי מרפא והמחלות שהם מרפאים. היו נוהגים לכסות לי מתוך מליצה או הומור את שם הצמח, ורק להראות לי תמונה שלו ואני כבר הייתי מוצא את שמו, מהותו הפנימית והרוחנית וצורת המרפא שלו. עד היום אני יודע איך לרפא יבלות עם מרווה, ואיך להפחית סוכר בדם על ידי תה דבקה זיפנית. אבל מעבר לזה כאשר אני רוצה לדבר על שיקויים- אני רוצה לדבר על מים. מים הם היסוד השני החזק ביותר בכוחו בהרמוניה אצלי- אני יכול להבין אותם, להקשיב להם, לצלול בהם שעות… אפילו בתקופת הבצורת אני לא יכול בלי אמבטיות ארוכות, שבהן ראשי מוחזק דקות, לסירוגין תחת המים. הם כמו כלי קיבול בעצמם בגלל שהם מקבלים לתוכם כל מה שנוגע בהם. אמרלד יכניס למים את התכונה לגלות אמת, טורמלין שחור, הגנה. דמיאנה? תשוקה…. כל הצמחים והגבישים משאירים את טעמם במים והללו.

זהו כמו גן שלם, עולם ירוק ופורח תחת פעמון זכוכית מעודן. השיקויים תמיד היו אהבתי אם כי המים היו מתחלפים בנוזלים אחרים: שמן, אלכוהול, ואפילו שעווה מותכת כאשר אני בוחר ליצור משחות. כל זאת הייתה תשוקה אמיתית, ואז גיליתי את הוודון (וההודו) ואת עושר המתכונים שנקרא “”מתכוני מצב””. אלו שמנים וחומרים בעלי שמות שונים, שאמורים ליצור או לגרש מצב מסויים. והרי אחד מהפשוטים שלהם:

שמן שטן עף:

רבע כוס שמן זית

כפית צ’ילי חריף טחון ללא זרעים.

השמן הזה, משמש לגירוש גורמים לא רצויים (השטן העף אלו פתיתי הצ’ילי המרחפים בשמן) וגם לקללות מסוגים שונים, רק למרוח על נרות, קמיעות או חפצים שמסמלים את הדבר שאותו תרצו לגרש (או לקלל) יחד עם לחש מילולי נכון. בחו””ל נוהגים למשוח נרות בצורה של שטן או גולגולת בצבע אדום או שחור בשמן הזה למטרות אלו, אבל כאן זה לא תמיד אפשרי. ניתן אפוא להשתמש בנר לבן טהור (וכאלו בכמויות ממומנים עד ידי הממשל וזולים לרכישה) כדי לגרש את הרשע מחיינו, או לחלופין, שחור כדי להזמין את הרשע על ראש זה שפגע בנו.

מנגד, קיימים מתכונים של הגנה: למשל, קיר אש של הגנה, שמספק חסינות מושלמת מפני פגיעה של אויבים וקללות שונות.

שרף מור

שרף לבונה

מלח

ושרף דם דרקונים (קשה להשיג בארץ, ואין לו ריח ייחודי אז בנזואין עם כמה טיפות צבע מאכל אדום ישרתו היטב)

אפשר לכתוש את הרכיבים לאבקה, ולשים אותם בשמן קיק, או אפילו לשרוף אותם כמו שהם על גחל בשביל לשחרר עשן סמיך עבור טקסים של הגנה- רק מסתובבים סביב הבית- וזהו!

עקוב אחרי ילד! או בגירסא האנגלית Follow me Boy!

נוסחת מצב לזימון אהבה ומשיכה מינית של גבר. הולכים עם זה בשקיק קמיעות או כבושם, אם שמים את תערובת הצמחים בשמן או בכהל:

דמיאנה

וורדים

נפית חתולים

ושורש קלמוס.

הדמיאנה היא צמח מעורר תאווה מינית, הוורדים אהבה, הנפית הממכרת לחתולים בצורה סימפטטית מעוררת גם את הגברים, ושורש קלמוס המרפא את הקיבה מכיל אלמנט חזק של ציווי- ולפיכך סימן הקריאה בסוף שם הנוסחא.

את הנוסחא הבאה לטיהור מקומות ואנשים המצאתי בעצמי:

טיהור אקסטרה דלוקס!

לבונה

אזוביון- לוונדר

זרעי אניס

וורדים

כאן המים מסומנים על ידי וורדים- שהיסוד המקושר שלהם הוא מים. את הצמחים טוחנים ומניחים על גחל (כמו זה של נרגילה) הלוונדר והאניס מטהרים מאוד- ויש קשר לאנרגיה של קדושה בלבונה שזה השרף שמחזיק את הניחוחות האחרים בקטורת/אבקה/שמן/טינקטורה הזו.

לכסף או להגנה מעוני, שמן “”שי שי”” מקובל מאוד:

1. שורש אנג’ליקה

2. עלי דפנה.

3. ציפורן.

4. בזיליקום.

כאן רק מיצוי בשמן רצוי- זהו שמן וודאני עתיק ומאוד חזק: האנגליקה מבטיחה הגנה מלאכית, עלי הדפנה הצלחה, הציפורן ניהול נכון של כספים והבזיליקום מבטיח שפע כלכלי וזרימה בריאה. הייתי שמן בשמן רסיס קטן של אגת דנדרייט וקריסופרס, בשביל ליצור זרימה טובה יותר, ולא רק בשביל נקודות של כסף וכלכלה.

עם האור, בא החושך- ועם הצדדים המהנים באים הצדדים האפלים ולכן אפרסם את המתכון הבא: שמן אמנויות האופל. עוד מתכון בסיס מהאמנות הוודאנית. והפעם אחד שצריך לשקול היטב אם להכינו.

שורש וולריאן טחון

בוצין מצוי

סרפדים מיובשים

חרדל שחור

(להפרדה בן זוג אוהבים אפשר להוסיף לימון ולואיזה- צמחים שמשמשים “”להחמיץ”” מערכות יחסים)

לטחון ולערבב עם שמן על בסיס מינרלי כמו שמן תינוקות. להזליף על שמות של אנשים או חפצים אישיים שרוצים לקלל. למרוח (עם כפפות) על נרות שחורים וגולגלות. אם טיפה של השמן נוגעת בכם אחרי שערבבתם אותם בכוונה רעה, נקו עצמכם עם שמן אתרי של רוזמרין בלתי מהול (פחות זה יותר!). כמה טיפות בלבד, ושלא יגע בעיניים.

והמתכון האחרון מהקדירה זה מתכון למי הסרת קללה- שאני הרכבתי ממתכונים פשוטים אחרים- צרו מים קדושים על ידי ברכה של כפית מלח ומי מעיין ועירבובם- הוסיפו עלי כותרת של וורדים לבנים, מעט חליטת אניס ומיץ מלימון אחד. ערבבו זאת עם מי האמבטיה ורחצו עצמכם כדי להיפטר מקללות טורדניות. ניתן גם לשטוף את הבית וחפצים עם אנרגיה שלילית.

זה הכל להיום.

ארדן.

ה9 בפברואר. שמתי לב כי הפסקות הראשונות כמעט בלתי קריאות, ולכן הן עודכנו.

 

 

קאג`י גה ארו/ יש שריפה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2010-12-03

האוטובוס עוצר- בין לב המפרץ לאוניברסיטת חיפה. אני בדרך לשיעור יפנית פרטי במגדל אשכול.  דאי קאג’י גה ארו נו דה, באסו גם טומטה אירו. (יש שריפת ענק, אני אומר למורה שלי בפלאפון, ולכן האוטובוס עצר) היא עונה לי בקול מתנגן ובאיטיות בשל היותי סטודנט והיא היותה יפנית: ד’אי ג’ו בו. הייקו קימה. (הכל בסדר. בוא בהקדם) תוך כדי קריאת טקסט ותחביר יפני מורכב מזכירת החוג פורצת למשרד המורה, ואומרת שהאוניברסיטה מפונה מתלמידים. ענן העשן גורם לשמש להראות אדומה כמו דם. אני ותלמידתי שקבענו להיפגש ולערוך קניות ב””מזרח ומערב“”, היא רצתה דים-סאם וגיוזה עבור משפחתה ואני רציתי חומרים יפניים ואסייתיים לבישול שלי, נפגשנו ברציף האוטובוסים. היה ברור לחלוטין שאנחנו לא נתפוס אוטובוס עם ההמון המתפנה שהיה שם. כאילו כמלאך מגן, באה אלינו ידידה שלישית אלונה שהציעה להקפיץ אותנו. רק שמה- האוטו שלה חנוי במרכז שמורת הכרמל. אנחנו מגיעים לשם, ובדרך אוטובוס של סוהרים עובר במקום- “”מה הם עושים כאן, תמהני”” אני מציין לרותם לאחר שהאוטובוס כמעט דורס אותנו, כאשר אנחנו חוצים את כביש ההתאבדות הידוע לשמצה. בדרך אני כותב לעצמי בראש שיר בסיגנון יפני, לאו דווקא הייקו:

שמש אדומה לוהבת

שיירת נמלים,

יופי אינו נגרע במוות.

מולינו עוד זוג נשים שאיתי בקורס הליבה של תואר שני. השיירה עומדת במקום כחמישים דקות, ומולי ההר בוער. רק עמק אחד עומד ביני לבין תופת לוהטת. המשטרה משנה את התנועה, ואנחנו יכולים לרדת מהר האוניברסיטה. אני רעבתי לסושי- וגם בנות זוגי. הלכנו לאכול. ידידתי שאינה חובבת סושי הזמינה חזה עוף בפאנקו על אורז. אני וידידה אחרת זללנו סושי. בדיעבד התחרטתי שלא הרמנו ספל סאקה לכבוד החיים.

רצינו קינוח, וליד מזרח ומערב יש מקום עם בקלוואה. למרות שראינו פינוי נפגעים… לא ידענו שאותו אוטובוס התגלגל מן ההר ו40 אנשים מתו. כאשר זללתי את שארית הסברינה המבושמת במי הדרים- שילמתי וזזתי משם יחד עם ידידותי. ערכנו קניות במזרח ומערב, ולאחר מכן, נסענו לקניון לעשות שופינג. היא קנתה מעיל פרווה ושמלה שחורה קטנה ומהממת. ידיד פגש אותנו שם. גם הוא מכשף ושאמאן.

“”משהו לא בסדר עם העולם.”” הוא אמר. וצדק.

ארדן.

מוקדש לעורב

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2010-11-13

האהבה,

סגרה בפניך את השמיים.

אתה מנותץ בקרקע,

נוצות צחורות ושחורות-

כדם בקירבך.

 

את קולי שלי, זה מכבר אינך שומע.

ואם אתה שומע אינך מקשיב.

אתה בוחר שאיעלם. אבל אני בוחר בכאן.

 

עורב יקר, את ההתמכרויות לגוף- בחרת.

שוחה בים הכוהל הארסי, גופך מתמוטט.

אחרים אהובך, וגם אני, אך לא הם ולא אני

קיבלנו סיפוק מתשוקותיך.

 

אני כבר מזמן יושב בקובעת הזמן השאול

מביט בחיי אחרים, ומתקשה לגעת.

החולות זורמים סביבי ונשלים כחולים ירוקים

נשרו מעורי כמו גלימת זונה בוערת.

 

קל מידי להביט עלי ולומר: רשע!

קל מידי להסתכל לכיוון אחר אחרי שהצורך שלכם מתמלא.

ארסי יצר הנוגדן לארס האחרים ואני נעלם עימם בכפיפה אחת.

 

אבל אתה עורב יקר, מה אתה בלי אהבה?

צל? אבל עם אהבה ושמיים סגורים-

אינך עורב כלל. עבורך אני בוחר מסונדוק כשפי

זיכרון לוהב ורב משמעות.

 

שמיים היפתחו!

אגם תכול- מסע חזון

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2010-10-17

מוקדש ללוחם הפיתה האימתני… אתה יודע מי אתה.

זה נעים לי שבוחרים בי. אחרי שנים של ילדות שבהם בחרו בכולם לפני ואני ממש הייתי תחתית הערימה, החכמה שלי והחברות שלי סוף סוף קיבלו את ההערכה שמגיעה להן- וויז’ן קווסט, מסע לאחר חיזיון, בסגנון אינדיאני, כאשר אני נושא הכלים והשומר על זה שבחר במסע. אני בוחר בחוף למקום המסע: חוף מלצ’ט. לחשי אהבה נפלאים ורבי עוצמה הוטלו שם על ידי, ובקרחת ביער האשלים, אני בוחר את המקום המושלם: מקום למסע החזון של הבחור. אנחנו מנקים מעט, אני פורס לונג שחור-צהוב עם דוגמאות קוקופלי בצורה בהדפס אפריקאי, ושק שינה חם ומעולה של גור הזאבים שצריך לדבר עם אימא טבע. השמש כבר מזמן שקעה לה, והאוטובוס שלו איחר, לאחר טיהור במרווה לבנה אינדיאנית (שמריחה אחרת לגמרי מסתם מרווה רפואית של הארץ! כמו מרווה עדינה וצלי בשר טעים) אנחנו משתמשים באימי שהביאה אותנו לחוף. כל כמה עשרות מטרים אנשים חנו שם. ואני הבאתי עימי דברים במתכונת מצומצמת- מים, הלונג המדובר, מגבת, ספר ופנס ששאלתי. הזאב הצעיר שם את הפלאפון שלו על מצב מיוחד לוויז’ן קווסט, רק טלפוני חירום מתקבלים. ואם לא, ישירות נשלחת הודעת התנצלות על זה שהוא עסוק להחריד.

אני מקבל צלצול טלפון, ידידה הותקפה מאגית על ידי מכשף, מיד אני נאחז במקל במבוק, כותב את שמו של המכשף על החול, מוחק אותו וכותב את שמה באותיות קידוש לבנה. היא שומעת את הלחש שלי- טיהור והגנה והסרת הנזקים שנגמרו- שלב שלב, הישויות שקראתי להן הסירו את קווי החשיכה המתפתלים ומה שנוצר משם… זה כבר עבור הבחורה לסדר. היא מכשפה והיא יכולה לטפל בעצמה. המסע החל. החשיכה כבר חזקה. אני צועד, ומועד (רגליים גרועות בתוספת של נעלי אצבע בערמות של חול לח) בחוף ההוא.

משמאל, יש קבוצה של אוהל חגיגות חרדי- ואחריה זוג רוסים זקנים שותים קוואס, ומה שנראה קודם כמו שורה של אבני ברקת זורחות… למעשה אלו סטיק-לייטים זורחים בירוק על חכות דיג, אני מרגיש כמו הוקוסאי האמן, שצופה בחן יפיפה רק בדבר פשוט ויום יומי כמו ציוריו של עושי חביות. קריאתה של הימה באה אלי- הגלים נעו בקצב גדול יותר ויותר, והאלה סדנה דיברה: “”אתה חושב שאתה כה רב עוצמה, מסתובב לך בין האלמנטים ומועד לך במסעך בעולם. אבל מה עם אלו שאתה מזלזל בהם, אלו שאתה לעולם לא תתחבר עימם? קל לך למצוא גישור באלו שיש להם אינטילגנציה- אבל דווקא אל אלו שריקים מדעת, אתה צריך לפנות.””

אתגר. אני מחפש את הקבוצה האלימה ביותר, הרועשת ביותר, והפראית ביותר. אני בוחר קבוצה הקרובה יחסית לנישה בחוף בו אני משרת. אני חוזר לאזור המסע, ומוציא ספר, זה ספר עבור הסימנריון היחיד שנותר לי, טרם חזרתי ללימודים. (באוניברסיטת חיפה הלימודים מתחילים שבוע מאוחר יותר) אני צועד לקבוצת הערסים שיושבת לה וצועקת על החוף- ובדיוק הם זורקים מישהו למים. אני מגיח לכיוון המנהיג, הנאה ביותר, זה שמחזיק את הנרגילה ונראה שיש לו מעט אינטיליגנציה בעיניים. “”האם אוכל לשבת באור שלכם ולקרוא?”” אני שואל בקול מנומס ואיטי. הוא מוציא את הנרגילה מפיו ועונה “”בטח, אם העשן והמוסיקה לא מפריעים לך…”” אני תופס פינה נוחה, מתיישב על כס הפלסטיק שנח לצידי, ופותח ספר שכותרתו “”מדיאה- דמותה ואישיותה במיתוס ובדרמה”” שהשגתי בזול באי-ביי, וקורא- קודם את הפתיחה המייגעת שמנסה לשים את דמותה האפלה של מדיאה במיתוס, ואז ישירות למקום של הדרמה, והחשוב מכל, המידע על הבגד שלה (מדובר בסמינר בתולדות הבגד והתרבות החומרית בהיסטוריה). אחד מהערסים- איש שחור שיער עם דיבור כבד בא לבחון אותי, בהתחלה אני עושה עצמי כמתעלם: “”יו, תראו, מאיפה זה בא לנו, בא מאלוהים זה!”” וצווחה של “”הוא קורא ספר הפוך!”” (הספר באנגלית כמובן, אז הוא כתוב וכרוך משמאל לימין, בניגוד לשפה העברית- רק אדם שיכור מאוד או בלתי משכיל מאוד היה מפספס את ההנחה הזו. אני מניח שמדובר בדבר הזה בשני המקרים). הוא בא ושואל אותי שאלות “”מאיפה באת?”” עניתי בכוונה בתשובות קצרות מנומסות וכאלו שלא מפתחות שיחה יותר מידי: “”באתי מטבריה, להיות קצת בחוף””. אמרתי והצבעתי אל תכשיט האורות הזוהר שמבליח מעבר להרים. בשלב זה הוא מציע לי אלכוהול, טבק וגם באנג המכיל מריחואנה. אני מסרב בנימוס וממשיך לעלעל בתיאורים מורכבים של מדיאה במרכבת השמש שלי. “”איך הגעת לפה?”” חייכתי ועניתי כי אימי הקפיצה אותי לכאן. אין שום סיבה להסביר שמעבר לשיחים מחכה לו הזאב הצעיר ועורך מסע חזון. הוא חוזר על זה שאלוהים הביא אותי לכאן, ושואל אותי על הספר. הוא מבקש שאקריא בקול רם. “”זה יהיה קצת קשה,”” פתחתי כאשר ערס נוסף אמר לי לחלוק עם השיכור היקר שהתאהב בי, את תוכן הספר, ולאחר שסירבתי להקריא בקול רם. “”אתם מבינים, הספר כתוב עם כל מיני מושגים ביוונית עתיקה שאין לי מושג איך להתחיל לבטא.”” המסקנה המתקבלת, יוונית עתיקה ואנגלית אלו שפות קשורות- לפחות זה מה שהערס היקיר החליט וציין בקול רם. בשלב זה הוא נזכר שהוא לבוש רק זוג תחתונים לח ומטונף ונכנס להתנגב. קראתי כך כמה פרקים בשקט, כאשר התודעה שלי מפרידה את החושים הרגילים כמו שמיעה וריח מן המציאות הפיסית, כמובן שבראש שלי לחשים של הקסמה, הפרדה, והגנה בראשי- לא מוטלים, כי זה יהרוס את הנוכחות שלי שם ויכשיל אותי במבחן, אבל לרגעים שבהם זה דרוש, הם מחכים שם- מרחפים בין העולמות- והביטחון שלי חשוב יותר מלמצוא חן בעיני אלה זו או אחרת.

הערס היקר חוזר. “”אם תגיע לחולון תבוא אלינו”” (למרבית הפלא,  גיליתי כי נפלתי על קבוצת חובתים ( מבוטא: HUBA-TI-EEM חולון-בת ים, מקבוצות הערסים האלימות ביותר- לפי מילון רותם למושגי ברברים חסרי תרבות.) ולהיזכר שרק כמה שעות קודם לכן ישבתי עימה במסעדה סינית יוקרתית, ועם תלמיד לשעבר, ודיברנו על דברים- בזמן שניזונו ממרק תום-יאם חריף ואנין, סושי, אטריות מושלמות תוצרת בית ועוף חמוץ מתוק. אני מתגעגע לזמנים הללו, ולבגדים נקיים יותר. בשלב זה מן החשיכה של הים, טיפה של אור כסוף מרפרפת כנפיים מתקרבת אלי: עש, אחד משליחיה של האלה אלי, מתיישב על כתפי. יצור ענק ובעל כנפיים כסופות וצבעוניות. הגלים מתגברים בצורה גלויה, הערסים מתחילים להריח שמשהו לא בסדר עם אימא טבע. עברת נאמר לי בפשטות. והכל נעשה שקט שוב. המשכתי לקרוא בשקט, והערס החליט להעניק לי את שמו: “”קוראים לי לירן”” הוא אמר ונתן לי יד קטנה מהצפוי ומחוספסת- איש עובד עבודת כפיים. “”קוראים לי רון”” אני מעניק את שמי הפשוט והלא מאגי. הוא נרדם על כתפי. בשלב אחר אני נשאל על מה הספר. “”הוא על אישה שרצחה את הילדים שלה.”” הערס הקרוב שאינו לירן או המנהיג, אלא זכר צפוד הסובל מקור מוציא את פיית הנרגילה מהפה שלו. “”למה היא עשתה את זה?”” חייכתי. “”נקמה כמובן, איך אתה פוגע במי שאתה רוצה עבורו הכי הרבה כאב?”” הוא חושב לרגע “” ‘ני אורג אותו!”” ענה לי. “”ואז הוא מת. איזה כאב הוא יכול לחוש עכשיו?”” הוא מהסס רגע. “”אבל אם היא ארגה את הילדים שלה, אי פגעה גם בעצמה לא?”” ועניתי: “”אבל הכאב המושלם של בעלה שבגד בה היה חשוב כנראה יותר מהכאב שלה עצמה.””  עכשיו כשברגע זה סונטות לא מוכרות של דביוסי מתנגנות ברגע עם צליליהן האוריינטליים הכבדים אך המרעננים לדידי, כל הסיפור נראה מצחיק להחריד. אימי אומרת שיום אחד ידקרו אותי. אימי לא מבינה שאני חייב לקבל על עצמי את הסיכון. אמרתי להם לילה טוב ותודה רבה על האירוח כאשר המנהיג החליט ללכת לישון על סירת גומי מתנפחת. חזרתי למקום הטקס.

הרוח הפכה קרה יותר, אך רכה יותר עימי, התיישבתי על הלונג הקפריזאי, סידרתי את שק השינה סביבי ורציתי לישון, הזאב הצעיר סיים את מסע החזון שלו, ונשכב לצידי, בניסיון להתחמם (ושנינו כשלנו בזאת!) וסיפר לי על מסעו. אני סיפרתי על מסעי- הוא אמר לי שהוויז’ן קווסט שלו היה קטן לעומת ההרפתקאה הקטנה שזימנתי עבור עצמי. ובערך ישנו- או ניסנו לישון והתעוררנו קצת לפני שש לפנות בוקר. סוף סוף ראינו את האזור, עם גווניו הזהובים והירוקים- החול היפיפה והגוונים הוורודים והסגולים של הזריחה. עדיין קפאנו, וניסינו להדליק אש קטנה, שבה הבחור היה אמור לשרוף את גבולות הוויז’ן קווסט. מה שעבר עליו אני אתן לו לכתוב בבלוגו ואקשר לכאן.  התקשרתי לאימי והיא החזירה אותנו, עייפים, מרוצים ומלאי חוויות.

מאוחר יותר באותו היום, לאחר מקלחת זריזה- אימי לוקחת אותי הצידה (לאחר שעשו לה פן בסיגנון פארה-פוסט מזעזע וציינתי זאת) ואומרת כי הילדים סובלים מסיוטים בלילה ואחותי ביקשה שאעשה עבורה טקס גירוש שדים והגנה עבור הילדים- היא כמובן רואה את זה מבחינה פסיכולוגית כמשהו נכון, ואני החלטתי לבצע זאת. הילדים בין כה וכה צריכים הגנה, ואני בין כה וכה רציתי לגרום להם לחוות כישוף- מכיוון שזה חלק מהמהות שלהם. אחרי שאימם מרגיעה אותם שלא אהפוך אותם לקרפדות מקורננות, ומסבירה את החוקים (לא שוברים מעגל, נשארים בשקט וכו) – אני בוחר תפקידים- עומר מחזיק פגיון והוא הלוחם, הזאב הצעיר מחזיק שרביט מרווה עם עשן, כדי לטהר, אני הכוהן הגדול, האימא של הילדים (אחותי) היא אם התירס, ואימי שלי, המכשפה הזקנה והחזקה.

אני מטיל מעגל, קורא ליסודות ומניח את הסמלים שלהם במקומם, לאדמה, אבן, קטורת לאוויר, מי הדרים במזה למים, ונר לבן לאש. אני מבקש מהזאב לטהר את ההילה והאנרגיה של הילדים במרווה בוערת. אני מבקש מעומר לנתק באמצעות הפיגיון המכונף את הקשרים השליליים של הילדים בעולם הרוח. אני מבקש מהזאב להביא שורש אנג’ליקה ממגירת העשבים, ואני מניח זאת יחד עם גביש טורמלין שחור בלב כף ידה של אימי. “”ועכשיו המכשפה הזקנה, תברך את השורש ואת הגביש ברוקה.”” אני מסמן לאימי לירוק לתוך כף ידה. “”תגיד, מה אתה רציני?”” אני מהנהן במחווה טיקסית עמוקה- מסתיר בתוכי את התזזיתיות של הכלת אנרגיית הטקס. היא יורקת בצורה של גברת מנומסת לתוך כף ידה הפתוחה. “”זה לא מספיק רוק! את צריכה לירוק לתוך זה כמו ברוחה דרום אמריקאית!”” היא מהססת ויורקת שנית. אני פונה לאחותי: “”האם את, נשבעת כמו אם התירס, להגן על ילדייך משדים, מפלצות, יצורים של רוע, שדיים מוטבעים על ווילון מקלחת, צעדים מסתוריים, ושאר מריעין בישין, וכמו עלמות התירס, לבוא בריחוף מן השמש, או לבקוע מן השאול האפלה בעצמה להציל את ילדייך מצרה?”” “”אני נשבעת.”” אני פותח ספר קבלי אפל במיוחד ומדקלם בדיקציה מושלמת לחש שמפורר כל דבר שהוא שהמכשף רוצה לפורר. לאחר דיקלום יפיפה, הכל שקט. אני מניח בידיה של אימי שקיק מוזהב, והיא מכניסה אליו את התערובת הרירית- ואני סוגר אותו ונותן אותו כקמיע הגנה לאם הילדים ומורה כי בכל מקום בו הם ישנו הקמיע יהיה ותהיה שלווה בבית. אני מכניס פנימה בהיחבא קצת אגרימוניה- עבור שינה שאינה מופרעת וארוכה.

וזה מה שעבר עלי אתמול ושלשום…

ארדן,

של הגן…