פורסם להראשונה בבלוג בתפוז:2015-02-11

“

אחת השאלות שעולות מולי כבר זמן רב, ולרוב עם בדיחות הדעת היא לגבי בובת הוודו. בפסטיבל האחרון בסדנתי הצגתי בובות מאגיות רבות מרחבי העולם- מבובות קוקשי יפניות, ועד בובות פוריות אפריקאיות. בכל זרם מאגיה מסורתי יש ביטוי לכישוף סימפטטי, בובות ופסלים. זו הייתה אנה ריבה, שהדביקה ב-1937 אם השם וודו לבובות מאגיות ראשונות ורבועות שהיא מכרה. למעשה דת הוודון (שוב, דת, בשונה משיטה מאגית- כמו שיהדות היא אינה קבלה) מעולם לא עסקה בבובות יותר מכל דת אחרת והמאגיה שלה תמיד הייתה מאוד מופשטת ובלתי אישית, אבל המושג בובת וודו נדבק. כאן היום, אחשוף סוף כל סוף מתכון הקלאסי לבובה צלמתית המשמשת גוף נוסף המגיב ומעביר תחושות ואנרגיות למושא הכישוף,ומעבר לכך, אחשוף אותה בלי מלכודות או מכשולים. יש הרבה טקסטים בנושא במקומות שונים, אבל משום מה טקס הקידוש בחלקו או במלואו לא ניתן ולמעשה נותר בידי המכשפה הלומדת מספרים, חפץ יפה ופעמים רבות נטול כוח מאגי.

קודם כל, צריך לשאול: מדוע להשתמש בבובה? בובה לרוב היא אינה חפץ נוח לקללה. בשביל זה יש אין ספור אבקות, טקסים שיקויים שקל לייצר וקל לשחרר מבלי לאפוף את המשתמש בהם באנרגיות לא רצויות לזמן רב. השקעה של יצירת בובה דורשת תהליך ארוך יחסית, ולפיכך שימוש כמו ריפוי, הגנה ושליטה נפוצים יותר, מאשר אותה סיכה בלב, שאמורה להמית לכאורה (וזה אף פעם לא עובד ככה על סיכות במאמר אחר).

העיקרון שעליו הבובה עובדת הוא כזה- זהו גוף נוסף של האדם עליו יש להשפיע, לטוב ולרע, וכמו גוף אנושי נדרש לחלק את התהליך לשני חלקי היצירה: חלק ראשון הוא חלק היצירה הפיסי והחלק השני הוא העברת החפץ מסע רוחני והענקה לו משמעות וחיים.

1. את הבובה אפשר לייצר מבוץ או חימר, שעוות דבורים או אריג. במקרה הזה כאן אסביר את בובות האריג. האריג צריך להיות לבן, כי לבן מכיל את כל הצבעים- ובוודו הוא מסמל את אובטלה, יוצר הגוף האנושי. יש לקחת שני אריגים בגודל אחיד, לשים אחד על השני בצורה מקבילה ולהחזיק אותם בסיכות במרכז. על האריגים יש לצייר עליהם קו מתאר אנושי פשוט ביותר. יש לשמור על האיברים כמו הצוואר והידיים עבים במיוחד- כי צריך למלא אותם. יש לגזור את האריגים המוחזקים בסיכות יחדיו. אפשר להשתמש בתפר שמיכה כמודגם בסרטון לתפור את הבובה מסביב. יש לתפור מסביב למתאר הגזור, אבל לא את אזור הראש שדרכו נמלא הבובה. לאחר מכן, יש להכניס לבובה משהו שמסמל את פותח השערים במסורת שלכם, כמו זרעי אברוס או קפה, המסמלים את אשו בוודו. את רגלי הבובה יש למלא בצמר גפן, וגם במסמרים- המייצגים את העובדה שרגליים הם כלי שימושי (אנחנו רוצים שמי שהבובה תהיה שלו ימשיך להשתמש ברגליים שלו) ואז בחלל החזה יש למלא הבובה בעוד צמר גפן, גביש קווראץ קטן שמסמל את הלב (כי קווארץ מייצר רטט חשמלי בדומה ללב פועם) וכאן יש להכניס את החפץ האישי של מושא הכישוף- שיער, ציפורניים, דוגמית כתב יד, או פשוט פתק עם שמו או שמה המלאים- לפי חוק השמות המאגי ידע על שמו המלא של דבר מעניק שליטה מלאה בו. את הידיים יש למלא עם אותו עיקרון של הרגליים צמר גפן ומסמרים. את הראש למלא בספוג ים טבעי (ניתן להשיג בסופר-פראם אפילו) המסמל מוח, או אלמוג מוח, או בהיעדר אלמוג רגיל. יש לתפור את הראש, ויש לכם בובת וודו תקינה.

2. את הבובה המוגברת יש להעביר בקטורת או מנחה של פותח השערים של המסורת שלכם כדי ליצור קשר בינה לבין מושא הכישוף. ככה היא קשורה לאדם עצמו. לאחר מכן צריכה להינתן מנחה ליוצר הגופים במסורת שלכם- בין אם זה בעצם אובטלה, יהוה, או האימא הגדולה תלוי שוב, במסורת- כי בעצם אתם רוצים לדווח על גוף שני לאותה “נשמה” או רוח. לאחר מכן, יש את טקס נפיחת רוח החיים בבובה לפי המסורת שלכם. לאחר מכן, כל מניפולציה שתרצו לעשות לבובה, למשל, לעטוף אותה באריג לבן מקודש לבריג’יט שבעצם אמור להביא ריפוי לאדם מסויים, צריך להעביר את הבובה בעשן של שומר השערים כדי שהשינוי יעבור הלאה למושא הכישוף.

זו הרמה הבסיסית ביותר של הכנת בובה מאגית סימפטטית.

ארדן,

של הגן.

 

“