פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-07-16
“
אני חושב שהרבה מאוד דברים מלמדים אותי כמה שבריריים הקשרים האנושיים. יש סיבה מדוע הם נשברים. רק אלו שעומדים במבחן הזמן אולי ראויים לשימור. אחרי הביקור במעיין אושון, קיבלתי מתנה מן האלה, ראש משומר באיכות גבוהה של שפמנון מצוי ענק. הוא חיכה רק לי בין שברי הקנים בדרך חזרה לאוטו. שפמנון הוא אחד החיות המוכרות של אורישה אושון והוא מייצג את היכולת שלה לשלוט בזרמי המים על ידי שאיבה. בהודו יש שפמנונים באורך שלושה מטרים שיכולים לשאוב ילדים ולבלוע אותם שלמים. זהו כלי נשק של האלה האושון. ואני קיבלתי אותו, החדרתי לבשרו שרף בנזואין ולבונה. מרחתי אותו בשמן המור והעברתי אותו בקטורות רקוחות לאושון. הוא קיבל את שמו הטקסי “”מוש-מוש”” (השם האמיתי שמור במערכת) והראש משמש באופן טבעי בית לנפש השפמנון המת. זה לא הבית הראשון לנפשות שלי- הראשון הוא ראש קרוקודיל בשם ג`ימבו, שקיבלתי במתנה כאשר רכשתי גולגלות באי-ביי. הוא ישות שמחה מאוד שאוהבת לנקות הילות של אנשים על ידי אכילה של מבנים אנרגטיים שליליים.
בתים של רוחות שעשויים גולגלות או ראשים משומרים הם בעצם צורת כישוף מאוד עתיקה וקלאסית ואני היחיד שאני מכיר בישראל שעובד איתם. לפעמים זה קצת בודד לי שאני היחיד שממש עושה את הדברים הללו בצורה הזו ואף אחד מלבד חופן אנשים יכול להבין או להעריך את העבודה שלי. וגם אלו שכן, זה פשוט ממש מזעזע אותי התועלתנות שיש בקשרים “”חבריים””. האדם איתך כל עוד הוא משמש אותך או שיש לך משהו להעניק לו ואז אם כבר לא, או שהוא לא נוח, להיפטר ממנו בקלות. ברצינות אם יש אנשים כאלה בסביבה שלי תעשו טובה ותעלמו לכם? תודה. אפילו בתקופות ההיסטוריות שבהן עבדות הייתה מותרת, העבדים שגרו איתך בבית הפכו לסוג של קרובי משפחה קשרים עמוקים ומשמעותיים הם מאוד חשובים להתפתחות האישית שלנו. אז כן, אני לא בקשר יומיומי עם כל מי שאני אוהב, אבל אני תמיד פתוח לעזור ואני (מלבד מקרה אחד ומאוד יוצא דופן) מעולם לא דחיתי או סילקתי אנשים מהמעגל שלי.
בנוסף אירגנתי “”יום מלכות”” נחמד לנשות האילה (להזכירכם- אילה Ile הוא בית מקדש וודו- בדומה לקאוון, רק שהוא יותר משפחתי ופחות פורמלי והוא יכול להכיל לא משתמשי קסם לסוגיהם, ואנשים בעלי כישורים שונים) והלכנו למעיינות החמים של חמי טבריה. זה היה פורום מצומצם, אני ועוד שלוש מכשפות כולל את שלאויה. היא הגיעה בבוקר, והכנתי לה את סלט הקיסרית המפורסם שאפשר להכין רק בעונה של התאנים, ובצהריים יצאנו למסעדה החביבה שלנו שם הפכתי לסוג של “”דודה”” של המלצרית המקסימה. בזמן האוכל המענג, חזרנו לדבר על המחזור הרומנטי של בני זוגה של שלאויה- ואני בחרתי סופריטו מובחר עם טעם ביתי. היא בחרה דפי פילו ממולאים בקר וירקות חזרנו לביתי בזריזות, שם חיכו לנו הבנות הנוספות. שלאויה הביאה הפתעה: שמן אושון (השמנים הוודאנים עשוים מצמחים המושרים לתקופה ארוכה בשמו בסיס ומקודשים- בניגוד לאלו שסתם מעורבים עם שמנים אתריים) אבל מלבד פנינה מושלמת שמחכה בכל בקבוק כמנחה לאימא אושון, כל שמן נעשה קצת אחרת עם אספקט אחר שלה. אני קיבלתי שמן אושון עם מעט תפוז, בשביל משיכה, ושמן אושון מעורב על שמן מלכות שנועד להדגיש את הצד המלכותי והמצווה שבי. הלכנו לחמי טבריה, שם פתחתי בקבוק יין לטרון רוזה חצי יבש, וכשהגביע היה על סף הבריכה, שתינו ממנו- עד שכילינו את כל הבקבוק. בזמן הזה גברים נמשכים אלינו, ושלאויה עשתה מסז` מרגיע למציל השרירי, שגם היה במקרה מוסלמי בצום רמדאן. הוא ניגש אלינו וסיפר לנו בעיקרון את סיפור חייו, כולל את זה שאישתו איבדה את וולדה והוא היה לידה בשבועות האחרונים. הייתי בטוח שאם הם היו מוצאים חדר בנפרד, אותו מוסלמי היה פשוט אונס את שלאויה. הייתי מרוצה. לקראת הערב קיבלנו קורס ריקוד בסיסי, והלכנו לאכול ג`אנק במקדונלדס (כי זו המסורת).
נסיגת מרקיורי האחרונה פשוט ברוטלאית. אני עומד מול אנשים, ומדבר והמסר לא עובר. זה דורש ממני זמן וסבלנות להאט, להסביר ולנסות לצאת מעימותים וגם זה לא תמיד עובד. הרצונות שלי לעשות טוב לאחרים לא תמיד עובדים- אבל אני עדיין מסרב להתמסר למוסר החברתי הפשוט. אולי זה הקונפליקט הגדול ביותר שלי עם הסביבה. גם את הרשומה הזו ממש איטי לי לכתוב ואני עובד עליה כמעט שבועיים. לפחות עוד יומיים אנחנו נצא מההשפעה המדכאת הזאת. דברים נשפכים ויוצאים לי מהיידיים, חיזויים יוצאים עם תוצאות הזויות… ושאר דברים.
זהו לבנתיים.
“