פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-03
“
שני חקלאים היו בארץ היורבה שהיו חברים קרובים מאוד. הם קנו אדמה קרובה אחד לשני, וכל איש היה כאח לחברו. כאשר הם היו סקרנים בנוגע לחברותם, הם הלכו לחוזה העתידות המקומי ה””בבלאו””. (בתרגום, אבא של המיסתורין, אנשים שמקבלים הכשרה בעל פה מאז גיל שלוש, ולומדים את כל האורקל של Ifa על כרכיו הרבים בעל-פה) חוזה העתידות השליך את הצדפות, וחזה: אם האחים לא יבצעו קורבן ללגבה, החברות שלהם תסתיים. החקלאים שהאמינו בצורה חד משמעית בחברותם רבת השנים, צחקו וחזרו לביתם: הייתה זו עונת החריש, ולא היה פנאי או כסף לטקסים שכאלה. בזמן ששניהם חורשים כל אחד את השדה שלו, נגלה להם מחזה מוזר- איש בעל צבע אחיד הלך בשביל הצר שחצה את השדות שלהם. לאחר שעבר אמר חבר אחד: “”הנה, ראית את האיש השחור המוזר הזה? הוא כולו לבוש שחורים ועורו שחור כפחם!”” החבר השני ענה: “”מה פתאום?! בגדיו היו אדומים ולא שחורים!””. החברים דיברו על זה, התווכחו על זה ורבו על הנושא, שהלך והצטבר ובסופו של דבר גרר בתוכו את כל אי ההסכמות, כל הדברים הקטנים והמעצבנים שהם בחרו לשמור בפנים ולא להתלונן שנים ארוכות בשל אהבת איש את אחיו. הם מכרו את האדמות שלהם, ועברו לגור כל אחד בקצה השני של העיר. שנים רבות הם לא דיברו מילה אחד עם השני. לאחר מעבר השנים, שניהם באו לסגוד במקדש לגבה במקרה- ביחד. בזמן הקטרת הקטורת על המזבח הופיע האיש השחור. הוא הופיע מול האנשים, וחצי מכובעו ובגדיו היו שחורים, וחצי היו אדומים. כאשר אחד האחים שאל: “”מדוע בחרת להתל בנו ככה?”” לגבה ענה: “”להביא בלגן ומריבה לחיים של אנשים, זה התענוג הגדול ביותר שלי…”” אמר ונעלם.
“