פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-03-08
“
המתנה הראשונה שמכשפות מקבלות זה קשר עמוק יותר עם הטבע. זה נראה טריוואלי או אפילו אידילי- זה לא. זו מתנה שרבים מתעלמים ממנה. היום היכולת לראות דברים נסתרים, לשנות את המציאות עם לחשים וקמיעות ושיקויים משום מה מוצאים מקום יותר מרכזי. אבל כאשר המכשף חוזר לעבר, קורא בעלים של ספרים מודרנים ועבשים- הוא רואה את התמונות של אותם האנשים שלובשים עורות של חיות כאילו הם מתחפשים לחיות בעצמם. זה לחש כמובן, אתה דומה לחיה שאותה אתה רוצה לצוד. המאגיה הסימפטטית הראשונה. כמה זה שונה מהלחש הכתוב הראשון בהיסטוריה שנמצא במספוטמיה: בובת ה””וודו”” הראשונה- “”אתה לוקח חימר משלושה נהרות ומייצר ממנו בובה בדמות אויביך… אתה עושה קשת וחץ מכפות דקלים, ויורה. אם פגעת, אויביך ימות.”” מהרגע שיש חברה חקלאית ומסחרית, יש פוליטיקה, ובמקום שבו יש פוליטיקה יש את הרצח הפוליטי הראשון. המכשפה מבינה שרצח זה חלק מהטבע, לפעמים יש לה נטייה לרומנטיות וניסיון להאדיר את “”הרצון החופשי”” מעל הכל, אבל החוויה החונכת של לדוגמא, לדבר עם באבלו אייה הרוח של המגיפות ולנסות לבקש ממנו להפסיק להרוג חתולים בגינה- מביא את הטבע לפרופורציה חדשה.
אני גם מעיין בספרות שעוסקת במיפוי של מאגיה- מתקדמת וישנה- לדוגמא ספרה של דבורה ליפ- The Study of Witchcraft כשהיא מדברת על וויקה והלימוד שלה את הדת הזו. ראיתי את החלוקה המרתקת שלה את הוויקה לשלושה סוגים- רדיקלית, מסורתית ואקלקטית- כאשר הרדיקלית מכניסה דרכה את האלמנטים שעוסקים בפוליטיקה ואקולוגיה, משמע, ממש לא כוס התה שלי, אני שסך הכל הפאגניזם אצלי תומך באמנות הכישוף, והעיסוק בכישוף עצמו הוא- הוא, האלמנט הדתי המרכזי שלי. יש לי גם תלמידים חדשים, וגם אני עצמי לומד דברים רבים: בעיקר את סיגנון המאגיה של הוודו האפריקאי. הוויקה שנולדה רק בשנות החמישים אל הקהל הרחב, אינה מדמיינת בכלל את העוצמה של דת שנולדה בשחר ההיסטוריה עם כוחותיה וידיעותיה. התחכום של הקרב המאגי, וגם הריפוי המאגי הוא עשיר ונפלא כאחד.
לאחרונה יצא לי גם לשבת על חוף הים, עם זוג קוריאניות מקסימות שבאו כל הדרך מקוריאה ללמוד כלכלה ועברית בישראל. אני שואל על המסורת של השאמניזם הקוריאני העשיר שעד היום שרד ללא פגע בחצי האי. “”הם מאמינים שסלע קדוש. שעץ קדוש. מטומטמים.”” היא אומרת בהנפת יד ולמעשה פוגעת באמונה הדתית שלי. אני שמאות צמחים ומאות אבנים על ידי תפילה ותפירה לתוך שקיק בד פשוט, ראיתי איך הם מצילים ועוזרים לאלפי אנשים- ולא רק את אלו שאני עשיתי כמובן, גם אלו שהמורים שלי, החיים והמתים יצרו.
הנה למשל, מן המורים המתים ממצרים העתיקה, למדתי שאם מערבבים אבקת כרכום עם גבישי אלום, ושורפים מגלים מי גנב מה. במשך שנים ידעתי את הלחש הזה בעל פה, אבל לא ידעתי אפילו איך להשתמש בו. ואז יום אחד, בזמן שאני נוסע במכונית עם אימא שלי, הבנתי. הידע הרגיל בנוגע לכרכום הוא זה שהוא צובע בצהוב וטוב לעור הפנים. אבל בוודון הוא מקושר לאושון, האורישה של האהבה, האושר, העושר וכל הדברים הטובים והנעימים בחיים. האלום הוא לא רק מטהר, הוא מושך אליו. ערבוב של שניהם ישאב את אלו שנגעו ב””זהב”” של הבית שלי. האלום יספח את כל מה שלא רצוי. יביא את זה אליו. אז אלום בפינות החדר, לאחר שנטען, במשך זמן רב יספוח אליו אנרגיות שליליות וינטרלן.
יש עוד הרבה שאני חושב ומרגיש ועובר עלי, מקווה שהתיעוב שלי לתפוז לא ימנע זאת ממני.
ארדן, של הגן.
“