פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2018-08-11

“

לסבתי היו שני מטבחים. אחד החילוני, היום יומי עם סירי סולתם חדשים וכלי חרס שנקנו מקיבוצים מסביב. היא לא הייתה בשלנית גדולה, סבתי. היו שלה עשרה מתכונים (תפריטים בלשונה) שהיו מבושלים בסבב כדי לגוון ולא לשעמם, וכמה שאני הייתי משועמם. האוכל היה תפל, מלח פלפל ואבקת מרק היו התבלינים היחידים. ירקות חיוורים היו היחידים שנתנו למרק טעם, ורסק עגבניות בקושי החזיק את העוף ותפוחי האדמה יחד. בדיעבד אני מתגעגע לאוכל החיוור הזה מאוד, מסיבות נוסטלגיות ולא קולינריות. אבל בחביון העמוק ביותר של ארונותיה חיכה מטבח אחר. בחלקו הוא היה המטבח שאימא שלה. לא היו לה הרבה כלים שם, אבל חיכו שם סירים עטויי אמייל, מחלידים למחצה, כלי חרס לבישול, והפתעות אחרות. המטבח הזה היה מחכה לו בשקט ודממה, עד פסח. בפסח המטבח הרגיל היה נעלם, והמטבח הסודי הזה היה מחליף אותו. כוסות אחרות, צלחות אחרות, סכום אחר (שהיה עשוי כסף), היו מעטרים את המדפים, וממלאים את המגירות. בשעות הארוכות והבודדות חיטטתי. לא הייתה מגירה, קופסה או ספר שהיו שמורים בפני. חוץ ממגירה אחת שנדמה שכל הזמן הייתה תקועה. עד שיום אחת זו נפתחה. היו שם כלי הבדלה, שקית ניילון מתפוררת עם ציפורן,  נר קלוע, כל האפיקומנים מהשנים שעברו ישנים נושנים, שבריריים למגע, וגם, צנצנת עם קוביות סוכר.

עם כל הפאר וה”גשופטע” כמו שסבתי נהגה לומר, מעולם לא היה לה סט תה שבכלל הצדיק את קיומן של קוביות סוכר. היא תמיד שתתה נס קפה עלית, חלש עם סוכרזית. חלומות על מגשים מהודרים עם כוסות רוקוקו וורודות זהובות לא היו אז בכלל חלק מהתרבות והתפישה הישראלית ואם למישהו חס וחלילה היה כזה, הם היו נחשבים לשריד רומנטי של העבר, חלושים. היום יש סטים כאלה בכל בית, אך זה סמל סטטוס ולעיתים רחוקות בשימוש. שאלתי אותה בדבר הצנצנת והיא ענתה לי בפשטות: “כשהתחתנתי, אימא שלי שמה לי קוביות סוכר בצנצנת, כדי שיהיו לי חיים מתוקים.” וזו היא הצנצנת, עדיין יושבת לה עשרות שנים אחר כך במגירה. הרעיון הדליק אותי, מחד. הנה צורה של מאגיה, אמונה תפלה שיש לה שורשים אפילו כאן, מצד שני, זוהי לא המאגיה המתוחכמת שחיפשתי לעצמי. אז לא ידעתי להעריך אותה נכון.

נוסחת חיים קלים אינה אחת הנוסחאות הפופולאריות על אף האטרקטיביות שהיא לכאורה מציעה. אני יכול להבין, כשאני קראתי אותה לראשונה גיחכתי: “אם זה היה כל כך פשוט, היו משתמשים רק בנוסחה הזו, ואת הנוסחאות האחרות זורקים לפח.” אני תמיד דופק בראש של התלמידים שלי וכל מי שמקשיב: “דיוק! דיוק! למצוא את הדבר המדויק שפותר את הבעיה!” רק שבבגרותי חזרתי לבקר ולעלעל בה. לעיתים המצב הדרוש לנו הוא רחב ומלא. לפעמים לא צריך סתם אהבה, או סתם הגנה, או סתם כסף אלא באופן כללי, שהחיים יהיו טובים יותר, שיהיה אופציה לסיכוך חברתי שאינו תלוי מצב ספציפי כמו מקסם של יופי או שליטה באחר. מתי זה הכרחי? כאשר אנחנו מבוגרים וצריכים שיהיה קצת קל יותר. כשהעולם נראה שהוא פונה נגדנו, או באופן כללי כאשר אנחנו מבקשים טוב לאחרים. את הנוסחה המקורית הרחבתי ונתתי לה תוספות כדי שהיא תוכן בכמות גדולה ותשמש קהילה רחבה.

רכיבים:

שלושה פולי טונקה

חצי כפית בנזואין

עלים או שמן אתרי של ברגמוט

רבע כפית תמצית וניל

חופן שרף אלת המסטיק- מסטיקה בחניות התבלינים הישנות (או חופן עלי וזרעי אלה ישראלית מצויה)

לימון פרסי מיובש צהוב

קליפת תפוז או מנדרינה מיובשת

שורש גלנגל מיובש באורך 5 ס”מ

25 מסמרי ציפורן

כפית עלי סנה

חתיכת עץ הבושם ההודי (Agarwood)

עלים של Abre Camino (צמח המשמש בברוחריה לפתיחת שערים, מכאן שמו)

שן של אליגטור

חתיכה של אלמוג לבן

גנרטור קווארץ מצופה טיטניום

שמן חמניות או חוחובה

 

הוראות הטלה: לאסוף את החומרים בקערת נחושת, ארד או פורצלן זהובה. להעביר בקטורות של אלים ואלות האחראיים על עושר, דאגה למבוגרים ואהבה קוסמית. להכניס את הרכיבים לבקבוק מקושט, ולהוסיף חצי ליטר שמן חמניות. להעביר את הבקבוק עם השמן בקטורת פעם נוספת, לעטוף בצעיף זהוב או ירוק ולהסתיר במקום חשוך חמישה חודשים. לאחר חמישה חודשים, לתת מנחות בינוניות ואו גדולות בהתאם לחשיבות הפעולה של השמן, ולהשתמש.

הוראות שימוש: הצורה הפשוטה ביותר להעניק את השמן הזה לאחרים או לעצמך הוא לבחור צמח “ירקה מצויצת”,Chlorophytum comosum   צמח העכביש, ולבחור עבורו כלי שתילה מחרס נאה. את הכלי אפשר למשוח מבפנים בשמן, ולתת במתנה או לדאוג לצמח בעצמך. הצמח הזה ספציפית מביא עמו טיהור אוויר ומאפשר חיים קלים יותר. באופן אקטיבי יותר, ניתן להתאים את הנוסחה לקמיע, או למשוח את השמן על נרות זהובים, ירוקים כחולים או חומים ולהדליק ברחבי הבית, כדי לקבל את השלווה, והעזרה הדרושה.

ארדן, של הגן.

“