פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-12-21
“
מכשפה אחת הירבתה לעסוק בלחשים ובמעשי-כישוף, שיש שבהם כדי לשכך את חמת האלים, והתפרנסה מזה שלא בצימצום. אולם יום אחד הביאוה לבית-המשפט והעמידוה לדין על שהיא מחדשת חידושים בעבודת האלים. שם יצא דינה לחובה וגזרו עליה עונש מוות. אדם אחד, שראה אותה כשהוליכוה מבית-המשפט אמר: ‘הו, אישה, את שהבטחת להעביר מהאנשים את כעסם של האלים, כיצד שלא יכולת להטות אליך את ליבם של בני-האדם?’
*במשל זה אפשר להשתמש כלפי אישה פותה, המבטיחה גדולות ואין בידה לקיים אף אחת הדברים הרגילים.
שפאן,שלמה, משלי איסופוס, ירושלים: מוסד ביאליק, 2012, עמ’ 148 משל ש”ו.
“