פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-05-05

“

בעידן הקוד הפתוח, שנוצר על ידי דרך המחשבה הפוסט מודרנית, אין זה יוצא דופן שמישהו יסגוד לאלים מפנתאונים שונים, או יאמץ סגנונות התנהגות שונות. איזיס, קאלי, הקטה ואשו יכולים לשבת בהרמוניה על מזבח אחד. אז בעולם מזנון הסושי הנפלא הזה, היכן נמצאים הגבולות? ובכן, בשני מקומות, הראשון הוא- מקום הזהות התרבותי, והשני הוא מקום הזהות האלוהי. לאלים, רובם ככולם יש דברים שהם אוהבים ודברים שהם לא. אם תקריבו לארטמיס בשר צבי, סביר להניח שתקבלו תוצאה שלילית, כמו אם תניחו את איזיס וסת’ על אותו המזבח. אבל האלים יכולים לדאוג לעצמם ולדרכי התקשורת שלהם עם בני האדם. מה שיותר מדאיג זה אינוס תרבותי. ישנן תרבויות חיות עדיין, וכל שאילה מהן צריכה להיעשות ברשות ובצורה מודעת וברורה על כל ההשלכות. כיצד אעז ללמד שמאניזם של שבט הנאבחו, אם לא נחנכתי לאותו שבט? תהליך החניכה של השבטים האינדינים השונים הוא ייחודי, ומשתנה משבט לשבט. אימוץ של אנשים חיצוניים לתוך השבט, נתינה בידיהם של כלים רוחניים, פיסיים ולימוד של מדיסין זה או אחר, אינה יוצאת דופן. אבל לטעון לחניכה לשבט מסויים כאשר בבירור דבר זה לא קרה, היא פשע כמו גניבת זהות. כיצד אדם כזה יכול להעז וללמד את דרכי השבט? כאן חצינו גבול. ידע בטהרתו צריך להישאר בהקשר הנכון שלו. לבוא ולומר שהטארוט ריידר וויט נמצאו על קיר פירמידה- אינה הדרך הנכונה ללמד טארוט.

מה שנפגע בעיקר זה לא רק התרבות שממנה הידע נגנב ללא הקשר רוחני ולימודי מתאים- אלא גם הצרכנים שלו, שבזבזו כסף ומשאבים לקנות את אותו ידע חלקי מאותם סוחרים שגנבו אותו מהתרבות המקורית. אם ארצה ללמוד שאמניזם של שבט הנאבחו, עלי לנסוע לארצות הברית ולהכיר את השבט מקרוב. אחרי כמה שנים של שהיה, עזרה ועבודה עם השבט, הם אולי יציעו לאמץ אותי ואז אולי, רק אולי אוכל להיחנך לכמה “חברות פנימיות” שיש להן את המאגיה שלהן. ייתכן שעלי לשבת למשך יום על קן נמלים אדומות כדי לפתח עמידות לכאב. ייתכן שאאלץ לשחות עם נחשי ים ארסיים כדי לקבל את המדיסין שלהם לוורידים שלי, אבל הבינו, הטקס החברתי הוא רק הסיכום של החניכה- ולבדו, ללא ההכשרה הארוכה- אין לי את המדיסין הנכון. אותו דבר נכון גם בדתות ילידיות אחרות. אם יש רצון לאימוץ של מנהג או פרקטיקה, בקשו רשות. האנשים נמצאים שם- מולכם. אם האימוץ לא מתאפשר כי המנהג הוא ליבו של השבט (למשל, אני יכול ללמד מנהגי כשרות לנוצרים- אבל ביצוע שלהם לא יהפוך אותם ליהודים נכון?) אז אימוץ המנהג אינו פירוש אימוץ זהות שבטית.

אם החלטתם לאמץ אל או אלה, חשוב לברר מה המקום של האל או האלה בפולחן הדתי המקורי ולקרוא כל טקסט הקשור אליו ואליה- וזמין. אם החלטתם לאמץ משהו אחר, כמו מנהג טקסי למדו את ההיסטוריה שלו, את הסמלים שלו, והאם יש לכם הסמכות לבצע אותו. אישור שניתן לכם לאימוץ מנהג, אינו אישור לכל אדם לאמץ אותו. הסיבות יכולות להשתנות בנוגע ל-למה או מדוע, האם טוטם החיה שלכם הוא אחר משל אחרים? האם הרוח השולטת בחייכם היא ספציפית מאוד? תחושת ה”הכל מגיע לי” שמביא עימו הניו אייג’ אינה נכונה באופן כללי ויש לכך גם דגש במסורות קדומות. קסם השועל שלי שונה מקסם העורב וקסם הינשוף. אוכל אולי לקרוא לעזרתם, אבל הם לא הטוטם שלי ואקבל תוצאות שונות מאלו שהם כן הטוטם שלהם. אז אם אלמד את המידסין של השועל, ואקבל את הכוחות שלו, לא אוכל ללמד אותם לאחרים שאין להם שייכות רוחנית דומה.

לסיכום: במזבח הפרטי שלך? תעשה מה שאתה רוצה.

כשאתה מלמד רוחניות- תגלה רגישות לתרבות שממנה היא מגיעה.

זה הכל.

דרך ארץ קדמה לאורקל איפה.

ארדן,

של הגן

“