פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-02

“

זה השרביט השלישי בתולדות הבלוג הזה, אני לא יודע אם זה הרבה או מעט… הבלוג שלי כאן מ-2004, ובאינטרנט, כל מה שקיים יותר זמן מפעימת לב הוא עתיק. פרה-היסטורי כמעט 🙂 את השרביט הזה קיבלתי מ””נוכח במקומי“”, איש יקר שהייתה לי הזכות לברך אותו לתוך הקהילה הפאגנית.  ועכשיו לשאלות:

כולנו רוצים שהבלוג שלנו יצליח. מהי הרשומה המצליחה ביותר שלכם השנה (קישור בבקשה) ומדוע אתם רואים בה את הרשומה המצליחה ביותר?

אין לי שמץ של מושג. כל הרשומות שלי הן הבייביז שלי. בכלל, זה שהצלחתי לכתוב רשומות פה ושם, זה בכלל נס עם התואר השני, העבודה שלי וכו’.  מבחינת השקעה, והעברת ידע מאגי, הרשומה על הקמיעות היא המוצלחת ביותר. מבחינת ביטוי רגשי, הרשומה על האלה הסדוקה מבטאת אותי טוב יותר. קשה לי לחלק את הבלוג שלי לשנים… אני גם לא בטוח מה כתבתי השנה ומה בשנה שעברה. אלו מחזורים.

הסתכלות לאחור, עם יד על הלב, האם פרסמתם השנה רשומה שלא הייתה צריכה להתפרסם? אם כן – מהי ולמה? אם לא- ברכותיי.

אין לי כזאת. בבלוג יש לי שתי רשומות שלא פרסמתי, אבל רק בגלל חוסר עניין בנושא. הם יושבות להן שנים, וישנה אפשרות שאני גם אמחק אותן. אחת היא סיפור קומי קצר פוסט אפוקליפטי מתקופה שבה הייתה לי חברה שלא קיימת יותר, והשנייה… לא זוכר.

השנה ספגה הבלוגיה של תפוז מכה קשה בכך ש (השלים את החסר)

תפוז הייתה באופן כללי פעם יותר פתוחה וסובלנית לקהילות אלטרנטיביות. היו פורומים על מאגיה, פאגניזם, פיות ושאר דברים מעניינים. היום תפוז מתבוססת ב””אח הגדול”” ודברים שהם שוליים מעבר לפריק-שואו פעם ב… אין. אז תפוז מבחינתי פסה. אני פה בשביל החברים והזיכרונות….

מנהג הגויים הוא לקבוע החלטות לשינוי לשנה החדשה. איזה דברים תרצו לשנות בבלוג שלכם השנה?

הייתי רוצה רשומות יותר קצרות, ויותר תגובות. הן מעודדות אותי לכתוב, המחשבה והידיעה שאני תורם למישהו. עייפתי לראות מאות אנשים שקוראים רשומה, שאין להם שום דבר לומר עליה. אני כותב כדי לאתגר, אני כותב כדי לעניין ולפתח דיון.

מנהג היהודים הוא לבקש סליחה ממי שפגעתם בו בשנה שעברה.האם יש איזו בקשת סליחה הקשורה לבלוג שלכם?

בבוטות, הבלוג שלי הוא כמו התחתונים שלי. אין בכוונתי להתנצל על משהו שהוא כה אישי ואינטימי. כאשר כתבתי על אנשים שפגעו בי, נמנעתי מציון שמות או מהשפלה מכוונת. אבל אף אחד גם לא התנצל בפני. אולי זה קשור לעובדה שחברי הם פאגנים.

בעוד שנה, בראש השנה תשע””ד (בהנחה שנשרוד את סוף העולם הקרוב) מה תרצו לומר שקרה בבלוג שלכם במהלך השנה שחלפה?

אני באמת לא יודע. הבלוג שלי מאוד אורגני ומשתנה. אין לי רצונות מיוחדים בנוגע למה שיהיה בו. אני רק רוצה שהוא יישקף את הדעות שלי ואותי בצורה הטובה ביותר.

ורגע העברת השרביט:

לוויקטוריה, חברה ישנה וטובה.

לנוצה אפורה– למרות הכל

ולאריאלה פיקסלר אלון, האימא המאמצת שלי.

 

שירבוט נעים!

“