פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-11-12
“
זו הייתה שעת לילה, והנחל הדק, הזרים זרם דליל של מים… בין עשבי הנהר השתופף לו עכבר אפור ומטולא. במים חיכה בשקט דג. החתול היה קרוב, היה אפשר להריח אותו על פני רוח הלילה. הדג והעכבר לא זזו. החתול חיטט מעט בבוץ בחיפוש אחר סרטנים קטנים או חרקים, ובסופו של דבר, נפנה משם והלך. “”זה פשוט נורא!”” אמר הדג לעכבר, שהיה חברו. “”כל ערב אותו סיפור, כל ערב אנחנו ניצודים על ידי החתול הנורא הזה!”” העכבר הסכים וצייץ “”מה יש לעשות בנידון? הוא טורף ואנחנו טרף- זה דרך החיים!”” אבל הדג היה עקשן. “”יש חוזה עתידות מפורסם בעיר בשם מופה. אם נלך אליו, הוא יוכל לומר לנו כיצד נוכל לחיות חיים שקטים.”” וכך העכבר נשא על גבו את הדג, עד העיר- בדרך הדג פשוט נשנק, והתקשה לנשום מחוץ למים. חוזה העתידות יצא אליהם, והבין את מטרתם, כי מראם היה מוזר. “”בוודאי צורך עז הוא זה שמוביל דג מחוץ למים.”” מיד הוא לקח את הדג, והניח אותו בדלעת ממולאה במים. מיד הגיע מופה לעניין: “”עכבר, כדי לחיות חיים ארוכים וטובים, עליך לתת לרוחות מנחה של אלכוהול, טבק, אגוזי קולה, שתי עיזים ושלוש יונים לבנות””. העכבר ראה שזו מנחה גדולה מיכולתו. “”אבל מה עם חברי כאן?”” שאל העכבר את חוזה העתידות. “”אני וידידך צריכים לדבר בפרטיות- ולך יש מנחה גדולה להקריב. לך ותתחיל לארגן אותה.”” העכבר נעלב קצת והלך. הוא החליט שלא לתת את המנחה. “”מהר!”” אמר מופה, “”עליך למרוח את גופך בסבון ובעלי במיה. זוהי הגנה קסומה- והיזהר מחברך העכבר, כי הוא יבגוד בך.”” הדג היה קצת מבולבל, אך נתן את המנחות הרצויות. בזמן זה העכבר כבר חזר לנהר, ומופה שפך את הדג חזרה לנהר עם המים בדלעת. בזמן שהעכבר חיטט בין הקנים, תפס אותו החתול. “”הו! איזו ארוחה דשנה תהיה לי!”” העכבר צייץ באימה. “”אוי לא! אני רק עכבר קטן ומסכן, אין עלי בשר רב, מדוע שתאכל אותי?!”” החתול הביט בו וענה: “”חיפשתי מזון זמן רב, ואני רעב, אני אוכל אותך כדי למלא את ביטני.”” העכבר ענה: “”אבל אין עלי הרבה בשר, אולי… במקום לאכול אותי, תאכל במקום זה דג?”” העכבר סיפר לחתול על חברו הדג. החתול הבטיח לעכבר שאם יביא לו את הדג, אז הוא לא יאכל אותו, אבל בעצם חשב: “”מדוע שפשוט לא אוכל את שניהם ברגע שאתפוס גם את הדג?”” החתול התחבא, בזמן שהעכבר עמד על הגדה: “”היי! דג!”” הוא קרא. חברו הדג, הגיח מהמים. “”שלום עכבר! הנתת כבר את המנחות הדרושות?”” עכבר ענה: “”איני שומע אותך דג! התקרב נא!”” הדג התקרב מעט. “”האם זו תוצאה של המנחות, אובדן שמיעתך?”” עכבר ענה: “”התקרב עוד קצת בבקשה!””. הדג התקרב והיה בהישג ידו של חתול. החתול קפץ למים, אבל הדג גידל קשקשים חלקלקים בעקבות ההגנה של הבמיה והסבון שלא אפשרו את תפיסתו על ידי החתול. הדג הצליח לברוח, והחתול פנה לעכבר. “”עכשיו גרמת לי להתאמץ, ובגלל זה אני אוכל אותך לאט.”” ואכן, החתול אכל את העכבר לאיטו, מן הזנב עד האוזניים. המצב הורע במיוחד, בגלל שהעכבר ידע שהעונש מגיע לו, ומלבד זאת, חברו הדג לא יבוא לעזרה, בגלל שהוא בגד בו.
“