פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-09-26

“

את טקסט הסדנה הזה אני כותב אחרי שאלו שלא הצליחו להגיע לסדנה שלי בפסטיבל מאבון השני ביקשו שאחזור על המידע הזה באופן פרטי.  אני באופן כללי חושב שבין כל ספרות הניו אייג’ על הנושא, ובעיות מוסריות של שימוש בכוח מאגי, המידע המסודר והנכון על הכנת קמיעות שנובע אולי יותר מיחס של מאגיה כמקצוע, מאשר יחס של מאגיה “”חלק מתהליך גדילה רוחני אישי””, קצת נזנח. “”בעולם שבחוץ”” ובחברות מאגיות, המאגיה הגיעה לדרגת תחכום ועושר ומורכבות שכמעט לא מוכרת בקהילה הפאגנית המודרנית.  (ובוודאי לא זו הישראלית) זה עולם שאינו מוגבל על ידי מוסר אלא נשלט על ידי טבע אנושי פראי, שבו אין שאלה בכלל אם להטיל קללה על האויב שלך, או להשתמש בבושם שיוצר פרומונים מלאכותיים כדי למשוך בת זוג חדשה.  העיסוק היומיומי במאגיה לעומת זאת (והשתתפות במלחמות מאגיות עם המכשף שבקצה השני של העיר) נתנו להם עושר של ניסיון שלא ניתן לזלזל בו, וניתן ליישם אותו כדי למלא את החוסרים של הסטנדרטים במאגיה הניאו-פאגנית אישית, ובכלל.  רשומה זו נועד לתת באמת מבט קצת יותר מקצועי על הקמיעות שאנו נושאים, ועל דרך השימוש וההכנה הנכונים שלהם ממבטי, שאני עוסק בצורה יומיומית במאגיה ועוזר לאחרים כבר מעל ל-15 שנים.

השאלה הראשונה והבסיסית ביותר בזמן רצון והכנת הקמיע היא “”מהו קמיע?”” קמיע הוא בעצם חפץ שמיוחסים לו כוחות שמאפשרים לשנות את המציאות. הוא כמו סוג של גנרטור קטן של אנרגיה מאגית שמטרתו לפזר את האנרגיה בצורה מדודה ולאורך זמן. הקמיע שונה מטקס על ידי זה שהטקס יש לו מטרה יחידה וחדה, שהיא דומה לפיצוץ אנרגטי מהיר שמביא את המטרה הזו. הטקס לעומת הקמיע, מוצא את המטרה שלו (לדוגמא, ריפוי מערכת יחסים) ומתפוגג. כאשר מערכת היחסים תתחיל להתפורר שוב, נאלץ להשתמש בטקס נוסף. מרקחה, שיקוי או קטורת, שמנים ומשחות גם הם שונים מקמיע. הכוח שלהם לא פעיל, סגור בבקבוקון או בצנצנת עד שנפתח אותו ונאפשר לכוחו להתפזר ביקום. הייתרון של מרקחה הוא שהיא תמתין בסבלנות עד הזמן המדוייק שנזדקק לה. שמן המשיכה בבקבוק זכוכית-ענבר, לא אפקטיבי עד שלא נמשח אותו על צווארנו וחזינו כאשר נעמוד מול הגבר או האישה המיועדים- כדי למנוע משיכה של האדם הלא נכון. הקמיע הפשוט לעומת זאת ימשוך אנשים לנושא שלו כל עוד הוא ענוד או ננשא על ידי הנושא. לכל אחד מהכלים הללו, לחשים, מרקחות וקמיעות יש מקום אחר בקוסמולוגיה המאגית ולכן, צריך לבחור נכונה את הכלי המדוייק למטרה המדוייקת, ויש בכך גם אמנות.

אני מזהה חלוקה ראשונית וגסה של קמיעות, ולאחר מכן, חלוקה מעודנת בהרבה שיש לה פונקציה קצת שונה. החלוקה הגסה הראשונית היא בין קמיעות מאגיים נטו לקמיעות דתיים. יש קמיע שנועד להביא למטרה מסויימת ויש קמיע שנועד להוות סמל לקשר בין אדם לאל, אלה או אורישה. החלוקה הזו אינה גסה. קמיע לאג’ה שלוגה בוודו למשל, גם יחבר את המאמין לאורישת הממון וגם יאפשר רווחים גדולים של כסף. אבל לדוגמא, Eleke, שהיא שרשרת חרוזים פשוטה, בדוגמא ובצבעים של הישות האלהית, בדרך כלל אינה בעלת מטרה מאגית, אלא רק מסמלת מעגל רוחני שאינו נשבר בין המאמין לאל או לאלה שלו. אם כי, במסורות מסויימות מוסיפים חרוזי קריסטל או אבן כדי לאפשר לכוח של האורישה למצוא ביטוי יותר טוב במציאות. באלקה של אשו שלי למשל, יש חרוזי ג’ט ורובי, להגנה חזקה ורוחנית והענקת אנרגיה מאגית בלתי נגמרת לחלופין. הקמיע המאגי לרוב יכיל מטרה מאגית אחת, ודגש האלוהות יכול להיות שם, אבל הוא מינורי יחסית לקמיעות שאמורים לסמל את האלוהות על המזבח, כמו למשל, בתמונה הראשית. אלו קמיעות שנקראים נקיסי, והם עשויים לפי מסורת היורבה. הם מכילים צמחים, חלקי בעלי חיים, ואבני חן וגבישים מהאיכות הגבוהה ביותר כדי לייצג את אנרגיית האורישה על המזבח שלי.

החלוקה לקמיעות מאגיים בנוייה לפי שימוש, ולפי דרך עבודה של קמיע. יש חמש קבוצות עיקריות, ומתוכן עלינו לבחור אחת כאשר מדובר בעבודה מאגית עבור עצמנו או עבור אחרים:

1. קמיע חד-שימושי שאינו נטען. בסדנא אני הרמתי מהריצפה קשקש של איצטרובל אורן. הוא נועד באופן טבעי להגן על הזרע של הצנובר שמתחתיו. אז אני מעורר על ידי האנרגיה של הרצון שלי את כוחות ההגנה שלו על אדם מסויים. בסופו של דבר, האנרגיה תתפוגג והקשקש יחזור להיות זבל אורגני. בקמיע מסוג זה יש מספר יתרונות, הראשון הוא: שהוא מהיר וקל להכנה. מוצאים חפץ מתאים וממלאים אותו באנרגיה הנכונה והשני, שהוא יכול להתקבל טוב אצל אנשים שאין להם בעצם הבנה או הערכה למאגיה שרוצים להשתמש בכוח בצורה לא טובה. אם הקמיע הזה נטען מחדש או מטעין את עצמו, קל לאדם שאינו מכשף לנצל אותו לרעה. הקמיע מהסוג הראשון הוא בדיוק הקמיע של “”להרים קריסטל מקערת הקריסטלים שלנו, לטעון אותו באנרגיה כדי שיחזיק אותנו במהלך היום””. דוגמא נוספת הוא סולם מכשפות פשוט: שמרו סליל של חוט מכותנה לבנה. גיזרו ממנו חוט, נשפו עליו על המטרה שלכם, וקשרו תוך כדי אמירות, לחשים ושליחת אנרגיה את המטרה שלכם. מספר הקשרים לפי המטרה. שינוי זה 9, הגנה זה 4, שוב לפי המסורת שלי. אפשר להכניס אבנים עם חור טבעי, נוצות וחרוזים לקשר, אבל זה כבר עושה הכל מורכב ועמוס. הקמיע מהסוג הזה צריך להיות פשוט.

2. הקמיע השני הוא קמיע הניתן לטעינה מחדש. סוג הקמיע הזה פחות נפוץ היום בקהילות הפאגניות, אז הוא דורש הסבר. זהו קמיע המכיל חומרים וכלים שיש להם מטרה נקודתית יחסית, אבל שיש בה צורך לעיתים קרובות, לדוגמא, קמיע להגנה ממשיכת תשומת לב לא רצויה. אנחנו רוצים שישימו אלינו לב, אבל לא כל הזמן. במקרה הזה, הקמיע מפזר אנרגיה עד שהיא נגמרת ויש צורך “”להזין”” אותו מחדש.  והרי מתכון לדוגמא:  בשקיק כתום, יש להכניס מור ולבונה (כדי לייצג את האלוהי) שלושה עלי סנה- שהוא משלשל ומרחיק רעלים מהגוף, קמצוץ אבק בית קברות שנלקח בכבוד תוך כדי מנחה, מעט “”דם דרקונים”” שזה שרף שמשמש בכשפי הגנה, וחתיכת אוניקס שחור שיש לו אנרגיה סטורנית של מגבלות וחוקים. לאחר הקידוש (ראו סוף רשומה) יש להזין את הקמיע באבקת הרחקה: היא עשויה מאבקת עצמות עוף, סרפדים מיובשים, וורבנה רפואית וכמה טיפות שמן אתרי של פצ’ולי. גם, רכיבים מאגים סטורניים, שמסמלים הגנה וריחוק. הוורבנה משמשת כרכיב מעצים מאגית לתערובת. הקמיע הזה הוא אדפטציה לקמיע דומה שנמצא בספר: Sticks, Stones, Roots & Bones של סטפני רוז בירד.

3. קמיע המטעין את עצמו: הקמיע הזה פועל קצת אחרת. אם יש מטרה מאגית שצריכה להיות מופעלת תמידית על נושא הקמיע, אבל המטרה הזו בסיסית ואינה מתוחכמת (משמע, הקמיע לא צריך לזהות מטרות חדשות ולהשתנות לפיהן) זה קמיע שהוא הגנרטור הנצחי. לדוגמא: יש אישה הסובלת מאלרגיות תמידיות, ויש צורך ליצור חוצץ בינה לבין האלרגנים, אז סוג הקמיע הזה הוא הטוב ביותר. בקטגוריה הזו נכנסים קמיעות למשיכת ממון, יכולת דיבור מול קהל ועוד. הקמיע הזה בנוי משני חלקים: הראשון הוא “”הראש”” שאלו בעצם הרכיבים של הקמיע שמגדירים את האנרגיה שלו: לדוגמא במקרה של האישה הסובלת מאלרגיות, כל מיני צמחים המכילים אנטי היסטמינים טבעיים, גבישים אדמתיים מאוד כמו המטייט, חתיכות זכוכית כחולה המסמלות את הכוח החיובי של האדמה לרפא ולהגן, ועוד כיד היוצר. הרכיב השני שהופך את הקמיע הזה טוען את עצמו זה בעצם ה””לב”” שהוא הגנרטור שממלא אנרגיה את הקמיע. כאן יש רכיבים שיש להם כמות אין סופית של אנרגיה שיכולים לשבת: גנרטורים של קווארץ, לבבות של עופות מיובשים, יהלומים וכו’. הלב מעניק לקמיע נצחיות, ויכולת הזנה עצמית אין סופית. אופציה נוספת ללב זה להפוך את הקמיע הזה לקמיע דתי, ועל ידי מנחה גדולה שחלקה טמון בלב הקמיע, ליצור קשר בלתי נשבר על האלוהות שתמשיך להזין אותו עד שהוא פיסית יפורק ויחזור לאדמה. לדעתי הקמיע השלישי הוא אחד השימושיים ביותר לאלו בדרגת הכשרה נמוכה עד בינונית.

4. קמיע חי. יש כאן לא פחות מיצירת ישות. כאן יש צורך בחיזויים רבים, תיכנון מוקדם, איסוף חומרים מתאים ואין פשרות. הקמיע הזה נועד למטרה שכל הזמן משתנה. הגנה למשל: אם האויבים שלכם רבים או לא ידועים, או שהסכנה אינה ברורה, ואתם צריכים אזהרה מנטלית. או משהו אחר, שהלקוח הנכון יבוא לחנות שלכם ויקנה את מה שמתאים לו, ואילו אנשים שאינם יקנו דבר פשוט ימשיכו הלאה ולא יבזבזו את זמנכם. כאן כבר יש צורך בהכשרה וניסיון בינוניים ומעלה, וגם אם עדיין אין לכם את זה, מומלץ להמשיך לקרוא כדי לדעת מה תוכלו לעשות בעתיד. אתם יוצרים מאדמה או מחומרים אחרים את הקמיע, עם “”לב””, “”ראש”” ושם. לקמיע הזה יש פג תוקף, שלושה חודשים בדרך כלל ולא יותר. כאן יש שתי גישות עיקריות, מאגית ודתית. הגישה אומרת שאתם מחיים בכוח חייכם שלכם את הקמיע ומזינים אותו כי הגוף שלכם הופך להיות העוגן של קיומו. בעצם מכילים בתוכו קנוקנת מן הנשמה שלכם. הגישה הדתית אמרת בעצם שאפשר לפנות לאימא אדמה, בורא, בוראת או ישות אנרגטית גבוהה אחרת ולבקש לשאול ישות, או נגזרת של ישות שצריכה גוף בעולם הזה ושתשמש אתכם, עד שתסיימו. שוב, הדגש הוא לבוא בצורה מכובדת ובידיים מלאות, ולא ריקות. קורבן נאה יהיה להחזיר לאדמה דברים שנלקחו ממנה, פירות, יינות, אבני חן, ורצוי שילוב של כולם. ערכו חיזוי בנוגע למה שמתאים. צורה מסורתית של קמיע כזה הוא למשל שורש הדודא הרפואי: עוקרים את השורש אחרי חיזוי ומנחות של חלב ודם מהאצבע שלכם, בזמנים קדושים, מגלפים אותו בדמות אנושית (המנוגדת למגדר שלכם, למשל, נקבה תגלף זכר ולהפך) ואז נותני לו לצמוח שלושה חודשים במקום מקודש כמו בית קברות או אתר פאגני כלשהו. לאחר שלושת החודשים עוקרים אותו, מנקים אותו, ושוטפים אותו בנוזלים העשויים מצמחים רלוונטים למטרה שלו, אהבה, פיריון, הגנה וכו’, ושמים אותו בקופסא מהודרת במקום של כבוד בבית. את קמיע הדודא למשל, יש נטייה לשמור כמו קרוב משפחה ולא לפרק ולשחרר אחרי שלושה חודשים או בכלל, אבל כאן הוא יוצא מן הכלל.

5. הקמיע הנשגב ביותר, הוא חסר מהות פיסית. אם כל הקמיעות הקודמים היו צלמיות, שקיקים וכו’, הקמיע הזה הוא יושב על הכתף שלכם ללא מהות פיסית. הקמיע הזה הוא אלמנטל מלאכותי, משרת אנרגטי וישות רוחנית לכל דבר. הומונקולוס חסר גוף ועוד. את הקמיע הזה אנחנו יוצרים באסטרל, ואנחנו יוצרים על ידי כלים אלמנטלים שעל המזבח את המהות הרוחנית שלו ללא מהות פיסית. גם כאן הקידוש, נתינת השם, דומים לקודם, אבל הישות הזאת חופשיה מגוף פיסי העשוי משורשים, אדמה או חומרים אחרים. הישות הזאת עשויה לשרת זמן רב, או להגיע אליכם כבר מוכנה מן האלוהות, כמו שקרה לי. בכל מקרה, כאן הגבולות בין הקמיע הרביעי לחמישי, ולבין להתייחס לישות בעצם בכינוי של עצם, הוא כבר גובל בתחום אחר לגמרי של המאגיה, אבל מראש חלוקת הקמיעות הייתה אמורה לעזור לחשוב עליהם בצורה נכונה מאשר להגדיר אותם. הישות המלאכותית יכולה להיות גם מאוד לא מלאכותית כמו פמיליאר וישות קיימת ואפשר להתבלבל בינהם. יש כאן בישות המלאכותית אלמנט של התפתחות ואינטילגנציה ותחכום שנוצר עם הזמן, ולא מגיע אליכם מן המוכן וכאן טמון ההבדל. למשל, משרת כזה יכול להיות אלמנטל אש שנותן לכם אנרגיה מדודה להתמודד עם דברים ולהעשיר את המאגיה שלכם, או אלמנטל אוויר שמביא עימו השראה ורעיונות נוספים.

בשארית הסדנה, כל המשתתפים הביעו מטרה מאגית, והלכו למצוא “”אוצרות”” באדמאמא, באופן אינטואיטיבי, ולאחר מכן, הציגו מספר מן האוצרות שלהם, לשימושם המאגי. אני מצאתי באדמאמא כמה אוצרות משל עצמי, למשל, קן צרעות בוץ  ומספר צדפות. הסדנה נגמרה כאן, כי לא היה זמן מעבר לשעה וחצי. בשלב הזה, אני רציתי לדבר על קידוש, הפיכת חפץ למקודש או טעון. אנרגיה ומטרה אינה מספיקים בשביל זה, יש צורך לרוץ לעולם הטקסים והמרקחות, לייצר את התדר הנכון כדי למלא ולהכיל בקמיע. בוויקה מסורתית, מניחים את החפץ על הצלחת שעליה מצוייר הסמל הקדוש (לרוב פנטכל) ומשתמשים בסמלים של ארבעת היסודות לטהר ולקדש את הקמיע, לעטוף ולמלא אותו באנרגיה ישותית, או אלמנטלית ובכך מבחינה רוחנית להפוך אותו משקיק של רכיבים, לחפץ אחד עם עוצמה מסויימת. את הטקס הפשוט ניתן למצוא בכל ספר מאגיה בסיסי, ולפיכך אין צורף שאפרט אותו כאן, מה שכן אעשה זה לתת כמה עצות מועילות להכנת קמיעות:

1. במסורת שלי, הזקנים טווים את החוט שממנו אורגים את הבד של הקמיעות ביד, לפני התפירה שלו כשקיק. כן, יש אלמנט פדנטי בזה, אבל רצוי שלפחות תתפרו את שקיקי הקמיעות בעצמכם. תפירה זה לא קשה, וזו מיומנות נרכשת. ואם לא תדעו לתפור שקיק מאגי, איך תתפרו בובות רפואה?

2. עדיף לשים בקמיע מספר של חפצים אי-זוגי. ככה האנרגיה ממוקדת יותר. יש כאלו שאומרים שצריך לשים לא יותר מ-13 או 23. אני חושב שהשמיים הם הגבול, כל עוד אתם סופרים ומודעים למה שנכנס פנימה.

3. בזמן הרכבת הקמיע הבעירו קטורת מתאימה.  זה גם חלק מהטעינה. אם יש, מוסיקה מסוג מתאים גם טוב והכי טוב. כבר תפרתי יותר מקמיע אחד בעמידה תוך כדי שברקע התופים מתופפים לאשו, והישבן שלי מתנענע.  מדיטציה שקטה זה נחמד לזמן שבו אתם מנסים לשלוט במחשבות שלכם לא כשהידיים והגוף זז להכנת חפץ.

4. על המזבח שיהיה רוטיל-קווארץ. הוא מאפשר קשר לישויות של הצמחים ואבנים ובכלל לאלוהות. הוא לידי כשאני מרכיב קמיע ואני שומע את הרכיבים הנכונים נלחשים לי באוזן. תוסיף עלה לוטוס כחול, או עוד חתיכת ענבר וכו’.

5. שתהיה שקית או סל של דברים מעניינים שמצאתם בטבע וברחוב. תתגברו על בחילה מחלקי חיות מתות. המדסין שלהם בא לשרת אותנו. הם מתו בידי הבוראת כדי שתאספו אותן. אני עכשיו משתמש באבן עם חור טבעי שקיבלתי ממכשפה בחירה לפני מעל לחמש שנים כדי ליצור קמיע חיזוי עתידות מדוייק יותר. הכל שימושי.

6. מצאו את הזמן המתאים והמספרים המתאימים. יום שישי בערב של ירח מתמלא זה זמן נהדר לקמיעות אהבה וכסף. ראשון בבוקר בזמן ירח שחור לטיהור. יש גם את השטות של השעות הפלנטריות אבל זה לא זמין לי ואני מוותר. אבל אם זה עושה לכם את זה, תזרמו. קמיע של חמישה, או חמישה-עשר פריטים לאהבה וכסף זה מספיק טוב. תשעה פריטים לטיהור ועוד. לפי המסורת שלכם.

7. צאו ממנטליות הדג הגדול באקווריום הקטן. הבעיה שאתם מנסים לפתור נפתרה על ידי זקנים מכם, חכמים מכם שכבר חיו לפני אלף שנים בחברה שהכשירה אותם להיות מכשפים מהרגע שהם יצאו מהרחם. תקראו. תסתכלו על חברות מאגיות פעילות, ולא רק על חברות שבהן יש פאגניזם מתחדש.

8. סטריליות זה עקרות. המאגיה צריכה להיות ספוגה בנוזלי גוף: דמעות, זיעה, זרע, דם, ווסת, ועוד. כשאני חורז למשל מחרוזת טקסית, הזיעה שלי עוברת תהליך אלכימי להיות נוזל קדוש לאל/ה או אורישה שאני עובד עימה. הזיעה שלי נספגת בחוט הכותנה והופכת להיות חלק נצחי מאותה נוכחות אלהית בחפץ. יש דבר כזה טיהור ייתר.

9.  פלסטיק עשוי מנפט, נפט עשוי ממאובנים של בעלי חיים שמתו לפני מיליוני שנים. משמע, פלסטיק הוא קדוש. אל תחששו מ””חומרים לא טבעיים”” כי בעצם אין כאלו הכל מגיע מהאימא. הרצון ליצור קמיע מתכלה הוא נפלא וטוב, אבל, העולם מלא בפלסטיק. עשו בו שימוש.

 

מקווה שמאמרי היה יעיל עבורכם…

ארדן

של הגן.

 

 

 

 

 

 

 

 

“