פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-04
“
בתקופה שבאה מיד אחרי בריאת העולם, אומצה בטעות הגישה- שמלאכת היצירה תשב בידי האורישות הגבריות, בזמן שהנשים, ובראשן אושון תהיינה לא יותר מאשר מבשלות, מנקות, מגישות ויולדות ילדים. אושון ובעלה אורונמילה- אל הידע, היו כמו חתול ועכבר, והריבים שלהם היו ממלאים את החלל בארמונו של אורונמילה עד הבוקר- אם כי, אושון תמיד הייתה שקטה צנועה ואלגנטית. בזמן הזה, אושון החליטה לחבל במאמצים של בעלה- מכיוון שהיא לא הייתה פוריה בעצמה, היא גילתה על ידי כוחותיה העצומים כיצד למנוע פיריון מנשים אחרות, וכך, היא, נשות אורונמילה ולקוחותיו לא נשאו פרי בטן. אושון למעשה מנעה הריון לתקופה ארוכה מאוד כחלק מהמרד שלה במוסכמות. בהתחלה, אורונמילה הלך לאובטלה יוצר הגוף האנושי והתלונן: “”מדוע זה שאינך יוצר אנשים חדשים?”” אובטלה הסביר לאורונמילה בסבלנות שהוא יצר את האנשים, ושלח אותם מן העדן אל האדמה. הם לא הגיעו, וכנראה הם אבדו בדרך. אורונמילה הבין שאין ברירה אלא להשתמש בכוחו, חיזוי באורקל Ifa- וזו התוצאה שהוא קיבל:
“”מכתש עם מטריצה עמוקה
קמין עם חור בצורת תיבה
חיזוי Ifa עבור אושון
השולטת על ילדים מתחת לשרפרפה…””
לאחר הבדיקות התבררה הצרה: אושון מצאה נקודה קסומה באדמה- שם היא נעצה היטב את רגלי השרפרף שלה, ומתחתיו מוסתרים כל הילדים. הדרך היחידה לשבור הקללה של אושון היא להסיר את השרפרף ממקומו. אורונמילה החליט ללכת ולבקר בבית אשתו. הוא מצא את אשתו ישובה על השרפרף, והיא נופפה לו בידה. הוא היה מופתע כי היא לא קמה לברכו לשלום כנהוג, והמשיכה במלאכתה. לאחר סיום הביקור, הוא עזב את ביתה, כשהיא עדיין ישובה. אורונמילה עשה לעצמו מנהג להמשיך לבקר אותה, אבל השרפרף היה נעוץ היטב באדמה. לעיתים הוא בא עם אדם נוסף, כי לפעמים כאשר היא ברכה אותו בברכות פרידה, היא קמה ללוותו לדלת, ואם היא תקום, אז האדם האחר יסיט את השרפרף ממקומו. אבל, כאשר בא אדם נוסף אושון פשוט לא קמה ממקומה אפילו פעם אחת. אורונמילה אל החכמה היה חסר אונים. ולבסוף הוא הגיע למסקנה חדשה: ככול האורישות לאושון יש את הדברים שנוגדים את האנרגיה שלה ואסורים עליה. אושון הייתה כה מחמירה שהיא לא רק שלא טעמה את המאכלים האסורים אלא גם לא הריחה אותם. האיסור הגדול ביותר שלה הייתה הדורה שהיא זרע נאכל שגדל באפריקה. אורונמילה הלך מיד לשוק לקנות כד גדול של בירת דורה, ושם אותו על ראשו.
אושון שראתה אותו מפתח ביתה, הזמינה אותו להיכנס, הוא נכנס והתנצל- הוא הסביר לה שהוא לא רצה להיכנס בגלל שהוא נושא על ראשו משהו שאסור עליה. הוא דיבר איתה בעמידה, ואז הוא הסתובב, ועשה עצמו כנזכר בדבר חשוב לומר לה, מעד, ושפך את הבירה בצורה כזו שיווצר נהר גדול שזורם לכיוונה של אושון, אושון קמה והשרפרף שלה נפל הצידה. זעמה היה שקט, וליגיון שלם של משרתים עם אריגים ספגו את הנוזלים מכל מקום בזמן שאורונמילה התנצל ומילמל כינויי חיבה לאלה אושון. זמן קצר לאחר מכן, אושון, נשותיו של אורונמילה ולקוחותיו נכנסו להריון. הסיפור מסתיים בתפילה: אושון אורישה של הנהר, אל תנעצי את שרפרפך על ההזדמנויות שלי. אימנו, בבקשה, אל תשבי על ברכתנו…
“