פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-07
“
אחת האורישות שעצוב לי שלא עברה במלואה את המעבר המערבי:(שמו של מקום בו ערכו לעבדים צעדת מוות עד מקום שיעבודם החדש). על יווה יש לי רק סיפור אחד. סיפור מצמרר, סיפור אהבה. סיפור של כאב ודמעות וטראומה. יווה הייתה אורישה יפיפיה בגנה של אולודומרה. היא הייתה בתולה וטהורה ותפקידה היה אך ורק להיות גננית ולשמור את הגנים יפים ובמצב טוב. בזמן שהיא מטפלת בגנים, בביתו של לגבה, התעלולן והנאה באורישות, שאנגו, שתו לשוכרה אל תוך הליל. שאנגו התהולל שהוא שכב עם כל האורישות בשלב זה או אחר, ואין בתולות יותר בעולם האורישות או האדם. לגבה, ציין שדווקא יש אחת. שאנגו הכה בשולחן וציווה על לגבה לקחת אותו מיד לאורישה הזאת כדי “”לתקן את המצב””, ולגבה שיגר אותו ישירות לגנים המלכותיים של אולודומרה, בזמן שיווה גזמה שיח וורדים מטופח. שאנגו היישיר אליה מבט, ויווה העדינה וביישנית הביטה למטה. כאשר שאנגו הביט ישירות לעיניה בכל זאת, הוא כישף אותה בעיניו. יווה ושאנגו תינו אהבים בעוצמה ותשוקה על שיח הוורדים שיווה גזמה. לאחר האקט המיני שאנגו קם, הלך ולא דיבר על יווה יותר. חודשים עברו ויווה גילתה שהיא הרה. היא ידעה זאת על ידי בחילות הבוקר שהיא חשה. יווה ישבה על סלע, והחדירה לגופה את אצבעותיה ועקרה מעצמה את העובר המפותח. בעוצמת בושתה היא קברה אותו באותו מקום של שיח הוורדים שבו היא תינתה אהבה עם שאנגו. לעיתים קרובות אולודומרה שאלה על מצב הפרחים. לאחר כמה חודשים היא קראה ליווה ושאלה על הפרחים שוב: יווה סיפרה שחלקם פורחים ומטופחים, וחלקם מתו, אז היא נאלצה לעקור אותם כדי לפנות מקום לפרחים חדשים. “”ומה עשית עם הפרחים שעקרת?”” שאלה אולודומרה. “”זרקתי אותם”” ענתה יווה. אולודומרה שיודעת הכל שאלה “”ומה עם הפרח שפרח בתוכך””? היא שאלה ברכות. יווה פרצה בבכי, וביקשה סליחה שוב ושוב בזמן שהיא מרכינה את פניה על הריצפה ומכתימה את שמלתה הוורודה- ארגמנית. “”אני מבקשת להיות במקום שבו לא אצטרך להביט שוב על גבר חי!”” אמרה יווה. ולכן בעצב רב אולודומרה שמה אותה בבית הקברות עם אחיותיה אויה ואובה. יווה היא אורישת הריקבון, והיא האחרונה שנועדה להחזיר את הגוף חזרה לאדמה. החיות שלה הן תולעים, ובגלל שאינה רוצה שגברים יראו אותה, היא לוקחת את העיניים בראש ובראשונה. את יווה סוגדים בלבוש מלא, ללא רמיזה מינית קלה שבקלות. כל פרחי הנוי והוורדים שייכים לה. אותן תולעים שאוכלות רקמה חייתית, צמחית ואנושית הכרחית לגן הפורח שלנו לפיכך יווה היא גם אלת הקומפוסט, הריקבון המזין.
“