פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-02-03.

הגשם מטפטף על חלוני. מסגרת האורן חסרת העיניים היוקרתית שנקנתה בשנות השמונים עדיין מכילה ניחוח עדין כמו של חומר ניקוי כאשר תיפוף דמעות האלוה על המרזב נשמע כמו מחוגים רועשים במיוחד או תיפוף קל. אני מחזיק בידי את הגביע, אחד מכליה של המכשפה. זכוכית כחולה. אני בדרך כלל לא שותה חלב. אני טיפוס של מים, ואפילו לא של קפה או תה, ואני יודע שעלי לשתות לגימה מן החלב המעורב בדבש. הרוק שלי מכיל את האנרגיה שלי. אני חייב לחלוק את האנרגיה שלי עם האבות הקדמונים והאלים. בריג`יט עזרה לי המון השנה- בצורתה הוודאנית, לואה מאמן בריג`ט. היא המוות הטוב, שהורס את הדברים הלא חיוביים. תאי שומן, תאי סרטן, המזון של הצלחת, צמחי או חייתי- מת בשביל חיים. היא לא רק מוות, היא המוות שמדבר איתנו, שחי איתנו. שונה מגישת האלה האם, הנפחות והשירה של האירים.

שלושה נרות בוערים בדיצה, למרות שהחלון סגור, להבתם עולה ויורדת- שחור, לבן ואדום. תשוקה, חרשות ושירה. הקטורות הזרות מנגנות תווי ניחוח, ויש רגע של שלווה אמיתית ואיחוד עם הטבע במעגל הזה. החג הזה מסמל עבודה שלי, עבודה נהדרת שהגיעה ומילאה את המחסורים שלי. הרבה אמנות יצרתי במיוחד עבור המבקשים. אני מצייר סמלים מורכבים בעטים קליגרפיים, על אריג ערבי עבה שיתפר לקמיע. בוחר פנינים, יהלומים, כסף, עצי בושם ושרפים- אותם חומרים כמו פעם… דבר לא נשתנה. אלפי שנים עוברות הצרכים של אנשים הם אותו הדבר 🙂 ואילו חברים נפלאים יש לי בדרך! אימולג מסמל את בקיעת השלגיה (נטף שלג ועוד שמות, אחד הפרחים האהובים עלי!) מן מעטה הקרח. את ניצני האביב הראשונים. אני לא מוכן לאביב. החורף היא העונה האהובה עלי ושני האחרונים היו פוריים במיוחד. קפואים כמו נשימת המוות וממלאים את ליבי ונשמתי בעונג.

ארדן

של הגן