פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-10
“
לפני הרבה מאוד שנים, חיזוי עתידות הייתה אמנות שנשמרה אך ורק בידיו של לגבה. אורקל האיפה לא ירד לעולם הצעיר והאורישות רק התחילו לחקור את הכוחות והמקום שלהם בקוסמוס. אושון הצעירה הכניסה לעצמה לראש ללמוד את אמנות חיזוי העתידות. כאשר היא ביקשה מלגבה שיסביר לה איך להשליך את הצדפים ולקרוא אותם, הוא צחק בפניה. כועסת אושון הלכה ליער, במטרה לנקום. ביער היא פגשה קבוצת מכשפות- היא דיברה איתן והתייעצה איתן והבטיחה שאם הן תעזורנה לה ללמוד את סודות החיזוי היא תהפוך לפטרונית הלא מעורערת שלהן. המכשפות נתנו בידיה של אושון שיקוי ושלחו אותה לדרכה. אושון התלבשה בבגדיה היפים ביותר ורצה אל לגבה. “”לגבה, יו הו! יש לי משהו בשבילך!”” היא צחקה ורצה, שיערה המתולתל מתבדר ברוח: כאשר לגבה פנה אליה, הוא החזיק את צדפות החיזוי- והיא השליכה את אבקת הקסמים בפניו. לגבה התעוור והצדפות נפלו מידיו. “”אוי! איבדתי את צדפות החיזוי שלי! הן אבדו לנצח!”” זעק לגבה העיוור. “”זה לא בהכרח נכון”” ענתה אושון. “”תאר לי אותן ואני אחזיר לך אותן אחת- אחת. קודם כל, כמה יש?”” לגבה בכה: “”שש-עשרה צדפות! שש עשרה!”” הוא ענה. וכך היא שאלה על הצדפה הגדולה ביותר והקטנה ביותר ומה המשמעות שלהן בחיזוי בזמן שהיא שמה אחת אחרי השנייה ביידיו. לבסוף היא ידעה את משמעות כל הצדפות והשפעת השיקוי פגה וראייתו של לגבה חזרה אליו, בזמן שכל הצדפות אחוזות בידיו. כאשר היא גילתה לאביה אובטלה מה היא עשתה, הוא בירך אותה בזכות האלוהית להשתמש בכישרון החיזוי- והכריז עליו כרשמי. אובטלה שאל מדוע היא רצתה כישרון שכזה, אושון ענתה:””רק כי אני אוהבת אותך אבא, הכל מאהבתי אותך…””
“