פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2010-12-03

“

האוטובוס עוצר- בין לב המפרץ לאוניברסיטת חיפה. אני בדרך לשיעור יפנית פרטי במגדל אשכול.  דאי קאג’י גה ארו נו דה, באסו גם טומטה אירו. (יש שריפת ענק, אני אומר למורה שלי בפלאפון, ולכן האוטובוס עצר) היא עונה לי בקול מתנגן ובאיטיות בשל היותי סטודנט והיא היותה יפנית: ד’אי ג’ו בו. הייקו קימה. (הכל בסדר. בוא בהקדם) תוך כדי קריאת טקסט ותחביר יפני מורכב מזכירת החוג פורצת למשרד המורה, ואומרת שהאוניברסיטה מפונה מתלמידים. ענן העשן גורם לשמש להראות אדומה כמו דם. אני ותלמידתי שקבענו להיפגש ולערוך קניות ב””מזרח ומערב“”, היא רצתה דים-סאם וגיוזה עבור משפחתה ואני רציתי חומרים יפניים ואסייתיים לבישול שלי, נפגשנו ברציף האוטובוסים. היה ברור לחלוטין שאנחנו לא נתפוס אוטובוס עם ההמון המתפנה שהיה שם. כאילו כמלאך מגן, באה אלינו ידידה שלישית אלונה שהציעה להקפיץ אותנו. רק שמה- האוטו שלה חנוי במרכז שמורת הכרמל. אנחנו מגיעים לשם, ובדרך אוטובוס של סוהרים עובר במקום- “”מה הם עושים כאן, תמהני”” אני מציין לרותם לאחר שהאוטובוס כמעט דורס אותנו, כאשר אנחנו חוצים את כביש ההתאבדות הידוע לשמצה. בדרך אני כותב לעצמי בראש שיר בסיגנון יפני, לאו דווקא הייקו:

שמש אדומה לוהבת

שיירת נמלים,

יופי אינו נגרע במוות.

מולינו עוד זוג נשים שאיתי בקורס הליבה של תואר שני. השיירה עומדת במקום כחמישים דקות, ומולי ההר בוער. רק עמק אחד עומד ביני לבין תופת לוהטת. המשטרה משנה את התנועה, ואנחנו יכולים לרדת מהר האוניברסיטה. אני רעבתי לסושי- וגם בנות זוגי. הלכנו לאכול. ידידתי שאינה חובבת סושי הזמינה חזה עוף בפאנקו על אורז. אני וידידה אחרת זללנו סושי. בדיעבד התחרטתי שלא הרמנו ספל סאקה לכבוד החיים.

רצינו קינוח, וליד מזרח ומערב יש מקום עם בקלוואה. למרות שראינו פינוי נפגעים… לא ידענו שאותו אוטובוס התגלגל מן ההר ו40 אנשים מתו. כאשר זללתי את שארית הסברינה המבושמת במי הדרים- שילמתי וזזתי משם יחד עם ידידותי. ערכנו קניות במזרח ומערב, ולאחר מכן, נסענו לקניון לעשות שופינג. היא קנתה מעיל פרווה ושמלה שחורה קטנה ומהממת. ידיד פגש אותנו שם. גם הוא מכשף ושאמאן.

“”משהו לא בסדר עם העולם.”” הוא אמר. וצדק.

ארדן.

“