פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-08-02
“ונקודה אחרונה: המשתמטים לא אשמים במלחמת לבנון, ומעולם לא נטען כך. אבל המשתמטים מחלישים את החברה והמדינה. סודקים, שלא לאמר מנפצים, את שרידי הסולידריות בחברה הישראלית ומסכנים את המשך קיומינו הן כמדינה עצמאית והן כחברה אנושית.”
תגובה אחת מתוך אוסף שיטנה שנכתב לידידי שתמך במשתמטים.
אני אומר, אם הם מנפצים את החברה הישראלית, אז החברה הישראלית חייבת למות. אם חברה לא מסוגלת לאמץ ולחבק את שלל חבריה, ובשנייה שאחד מהם מחזיק דעה שלא חובבת חלק ממנה אז הוא מושלך לאלתר, ספרתי יותר מעשר קריאות עבורו לעזוב את הארץ (האמת, שאם זה היה כזה קל ונוח הרבה היו עושים זאת) אז למה להתגייס?
“כי כולם עושים את זה”- יופי, ריגשי. ומי שלא עושה את זה מוציא את כולם פרייארים. מי שבוחר ללכת לצבא צריך להיות שלם עם הבחירה הזאת (שמסתבר שאינה בחירה כלל, כי כולם מקנאים באותו משתמט ששם רגליים על ההדום הקטיפתי התיאורטי בביתו)
“כי צריך” אולי חמישים שנה זה מספיק ליצור מציאות שבה לא צריך להלחם כל שישי וחמישי, כי לבנות מדינה בארצות הברית או באירופה זה בלתי אפשרי (ב1800 שש עשרה אלף יכלו להכריז על מדינה בארצות הברית) וגם הלורד הירש קנה חצי ארגנטינה ויישב שם יהודים. חבל שהשיקול היה חייב להיות סביב מקדש חרב באמצע המזרח התיכון. אין לי מושג למה אבל עבור חומה חיצונית של בניין מתים לנו ילדים כל שני וחמישי, זה ועקרונות של טירות באוויר. ועכשיו לסיבה האהובה עלי:
“כי זה מחשל אופי” וללכת לאוניברסיטה זה עבור חננות חסרות אופי. אתם יודעים מה? עזבו, אני לא רוצה לימודים גבוהים, בדיוק החלטתי שחאקי הולך נהדר בקונטרסט עם עור הפנים שלי- ואני חושב גם לארגן “קייטנת הורים” עבור צמד האחיינים מזילי הריר שלי באותו שלב. בחלום הלילה. או ביעות.
לא לא ולא. כולם מדברים מתיכנות מוקדם בשלב הערכים התיכוניים. למה להתגייס? כי זה לא חוקי לא להתגייס, מצד שני גם לא חוקי לצרוב דיסקים. אז קדימה שיתמודדו. וזה אחרי שירות מלא בתור מאבטח שעבר טירונות קרבית משהו. כן, אני פרינססה אבל אני לא צריך להתנצל על זה שאני מפונק.
דבר אחרון שהרתיח אותי- צמד מילים שלא ראיתי בשום מקום אחר ביקום:
“חייב לתרום”
קלטתם? חייב לתרום- זה הולך ביחד כמו שמנת חמוצה ואספלט.
חייב מגיע מעניין של צורך- צורך בסיסי הכרחי כמו לישון, או לנשום או לאכול.
לתרום מגיע ממקום של הלב. אתה בוחר כמה לתרום, באיזו צורה וכדומה. המילים לא הולכות יחד בשום צורה או מהות.
עוד משהו: אנשים לא בנויים אותו הדבר. הצבא לא יכול לדרוש מכולם את אותו הדבר או את הנוכחות שלהם. יש כאלו שנולדו להלחם (מכיר כמה, חלקם היו מאהבים שלי) וחלק נולדו לשבת בבית לכהן במקדשים או להמציא תוכנות מחשב מהפכניות. יש אנשים שהצבא חנק אותם, שאב מהם כל שביב של תועלת והקיא אותם החוצה. בשביל מה? בשביל עיקרון? זה לא העיקרון שלי, אז לי לא איכפת.
ואתם יודעים, עוד קיללו את משה קרוי שניתח את איין ראנד על ערך היחיד בחברה, כן, אדם אחד חושב נעלה על עשרים רובוטים המגיבים לפקודות.
זמן סיפור:
שלושה ימים לפני הגיוס:
“אני לא מתגייס, הם רק יפגעו בי וישאבו בי את כל היצירתיות שבי”
אבי ששירת ביחידה מובכרת הביא אדם לביתנו שהיא אז (2002) אלוף במיל`. האדם ניסה לשכנע אותי, ולאחר הדגמה קצרה של יכולתי המאגית (עשיתי לו פריסה בקלפים וייעצתי לו לגבי עתידו) הוא אמר לאבא שלי- “עזוב את הילד, לא מתאים לו שילך לקב”ן” אימא שלי עדיין סירבה להכיר בהחלטה שלי. היא ניסתה לשחד אותי, בזה שהיא תממן לי את הלימודים הגבוהים עד סוף ימי חיי. היא הצליחה, היא קנתה את הצבא שלי בכסף, אני מודה שזה לא סיבה טובה ללכת לצה”ל מצד שני, ערכים ו”בגלל שאתה חייב” גם הן לא סיבות טובות. אז מילא. התגייסתי, הלכת לבקו”ם למפעל הבשר המזעזע הזה שנראה כמו מרפאה מודרנית להפלות ובית כלא בבניין אחד, חטפתי חיסונים ולקחו ממני דם (והמשכתי לדמם זמן רב לאחר מכן, עור עדין אתם מבינים) לקחו ממני טביעת אצבעות וצילומי שיניים כאילו הייתי אחד מהערסים הירודים שהתגייסו איתי בטבריה ולא מי שאני. זה לא הטריד אותי, כל מאמצי הסתובבו סביר הרצון שלי לסיים את זה כבר.
קבלת מרות בטירונות הלכה בקלות, הייתה לי מפקדת שמסתבר שהייתה וויקאנית ושאר ירקות. היצרתיות שלי לא נפגעה בצה”ל אבל צה”ל גם לא נגע בי, כמו קורבן אונס סגרתי את עצמי באגרוף מחשבתי ולא אפשרתי להתייחס למציאות הצה”לית כיותר מחלום.
כשקיבלתי נשק שאלתי את המפקדת שלי מדוע היא סומכת עלי איתו כאשר אני איני סומך עלי עם נשק.
היא אמרה שהכל יהיה בסדר. למזלי הכל באמת היה בסדר, אבל רק למזלי. סיימתי מצטיין בצבא, בלי תלונה אחת, שוחררתי הבייתה וכעת, גם ממילואים.
אני יושב אצל אחותי לאכול. “ומה יקרה כשהילד יגדל ויגיע לצבא?” אני מצביע במזלגי על אחיין בהיר עיניים.
“אתה תשתמש בקשרים שלך בצבא כדי שהוא יהיה ג`ובניק.” כן, בטח, אילו קשרים כבר רקמתי בזמן הקצר שלי בעולם החלום הזה שנקרא צה”ל? הכל נותק יחד עם עזיבתי את הצבא.
וכך זה ישאר חלום רחוק של חאקי, אפרוריות ומזון באיכות ירודה, צבא שהיה.
זה הכל.