פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-05-10
מכשפה זקנה פעם ייעצה לי- אף פעם אל תיתן עצה יותר משלוש פעמים. פעם אחת בשביל עולם הרוח, פעם אחת עבור האדם המדובר, ופעם נוספת כדי לצאת מידי חובה. את הפעם הרביעית משאירים לאלוהים (היא הייתה מכשפה יהודיה. אחת מוצלחת מאוד, שנפטרה לפני כמה שנים), ותמיד הקשבתי לעצתה. מכיוון שלפני מותה היא הפנתה אנשים הזקוקים לתחום המומחיות שלי כדי לטפל בהם, יש מעין אמונה שאני המחליף שלה.
ואז אחרי יום נוראי במיוחד, עם כאבי ראש, מבחן לא הוגן, ושיעוריים טיפשיים וריקניים מתוכן, היא מתקשרת. היא מבקשת שאבוא כדי לחזות בשבילה את העתיד. היא ד`, דוגמנית לשעבר, שיש לה בעל ושני ילדים- ועוד צרות. אני נאנח. אני מעדיף שלא לעשות את הטיול הזה. ייעצתי בעבר לאישה הזאת, פעם ופעמיים והיא לא הקשיבה. למה שהיום יהיה שונה? לא משנה. יש לי חובה לעצמי ואני הולך לכיוון ביתה. כאשר אני מגיע, גאות כאוטית של חושך ממלאה את החדרים. חונקת כמו שרשרת פלדה- כמו פנינים הדוקות על הצוואר. בחשכה אני שומע צעקות, ריבים, כלים נשברים על הקיר…
אני מתיישב. היא מספרת לי על ניתוח הסרת גידול משדה. היא מראה לי את הצלקת. אני פורס קלף. זה העתיד שבו היא עוזבת את בעלה- קלף “כוח” אישה ואריה. הסמליות ברורה- כוח אישי, חופש יכולת לבחור. אני פורס קלף שני, אס החרבות הפוך. מוות, הרס וחידלון. אני לא מייפה או מלבין את משמעות הטארוט. אני מוצא את זה כסירוס עצמי וחסר כל תועלת אמיתית. אני מנסה להסביר לה את המשמעות של הקלפים:
“אלוהים עוצר את החיים שלך. את מגלה גידול בשדך, וכאילו כל האוויר יוצא מהחדר. החיים, לזמן מה ניטלים ממך. זה אומר שאת צריכה לעצור ולהקשיב, מה את לא עושה בסדר בחייך? ואז אלוהים מסיר את העול הזה, שובר את השלשלאות, ומעניק לך לא פחות מחיים חדשים. האם תשליכי את המתנה הזו לפח או שתכבדי את החיים החדשים בהחלטות חדשות?”
האלה יודעת גודלו של כל פרי, ריחו של כל פרח, ואת מוטת הכתפיים של כל אדם, והיא לא תיתן לאף אחד דבר שכתפיו אינן יכולות לשאת.
היא מספרת לי שכל בוקר בעלה אומר לה “את אפס, אפס מאופס, ושום דבר את לא יכולה לעשות” ואז היא מתחילה לשפוך את פחדיה בנוגע ללעזוב את בעלה. אין לה כסף, היא לא יכולה להתמודד עם העולם שבחוץ עם שני ילדים… מה יקרה עם הילדים שלה יגדלו בלי אבא… לאחרון אני משיב שלוואי ואני הייתי גדל בלי האבא והמכות שהכה אותי רוב ילדותי. היא מספרת שבעלה מכה גם הוא את ילדיה. הסברתי לה שאני שומע את קולו טווי בקולה. היא צוחקת ומפטירה בזאת שהיא גרה עימו אז ברור שהיא נשמעת כמוהו. אני מספר לה שיש לה יכולת וכוח להתגרש ממנו לטפל בילדיה בעצמה. אם היא תפתח חנות בגדים בעיר סואנת במקום להיות נעולה בדירה חנוקה בטבריה. היא מספרת שהיא עשתה זאת פעם והצליחה בזה המון לפני שאחיותיה גזלו ממנה את העסק. היא שואלת מדוע לקחו ממנה מה שיש לה? הסברתי לה שזה בגלל שהיא נתנה שיקחו ממנה, בלי שהיא נלחמה על זה.
“הוא אומר לי שאם אעזוב אותו אני אהיה זונה, אקבל 150 שקל עבור זיון באוטו.” צחקתי וציינתי שזה מוזר שהוא מודע בצורה כה ציורית לתעריף. “עדיף שתהיי זונה,” אמרתי. “כשהלקוח קם ועוזב, הזונה ממשיכה הלאה, בלי להרגיש דבר, ועם כסף. כשאת קמה ועוזבת את המיטה את מדממת. היא מוכרת רק את גופה, את מוכרת את הנפש שלך והרגש שלך לחזיר שלא מעריך דבר אלא רק רוצה לשלוט ולשלוט עד שאת באמת תהיי אפס.”
כבר כמה ימים שהיא חושבת על להתאבד. אמרתי לה שהמוות שלה ישרת את ההפך ממה שהיא רוצה להשיג. אין במוות חופש אמיתי, אלא בריחה קבועה מבעיה זמנית שנגמרת על ידי שימוש בעורך דין, ועבודה נוחה בתל אביב. היא מרכינה את ראשה עלי, חושפת את שדיה. היא מנסה לפתותי מינית. אני לא כועס, זו הדרך שלה לומר תודה לגברים שעזרו לה בחייה. אני מסרב, לא מהסיבה שהיא לא מושכת- אלא בגלל שאני לא אנצל אישה במצוקה, וגם בעיקר בגלל שאיני נמשך לנשים. אימי תצחק על זה ותגיד שיכולתי לרכוש ככה ניסיון “אצל הזנזונת”. ציינתי שאולי באמת אימי הייתה זקוקה לבן סטרייט, ולא לנסיכה הקסומה גירסת הגייז.
אני מסיר את ידה של ד` מזרועי ואצבעותי עוברות על צמיד שהיא עונדת. זיכרונות בזהב מספרים על אימא וסבתא שענדו את הצמיד קודם לכן, אני שואל על זה- והיא מאשרת את החשדות. היא מסתקרנת ומסירה טבעת ענקית מהאצבע שלה ושואלת מהיכן היא. אני מרגיש צורה זורמת פחות- לא אישה. גבר, אינטלקט שמכוון לעסקים, והיא מספרת שמוכר תכשיטים נתן לה את הטבעת בליל אהבהבים שהיה לה איתו בזמן שבעלה עבד בחו”ל.
אני סוגר את הקלפים בקופסא. אני הולך. אני מרגיש שהיא לא תקשיב לעצה השלישית שלי. לא אבקר אותה יותר. היא לא תשמע ממני דבר על העתיד ועל השינויים שצפונים בו. סוף הקסם עבורה. אין לה אומץ לשנות את המצב בו היא חיה.
לא. רק מתנה אחת אחרונה. אני מטווה סמל אור כנגד מחשך האנרגיות השליליות. האנרגיות מתפרקות כמו גאות על הסלעים, מתפוררות לחתיכות שחורות ונעלמות, משאירות צחות לבנה. מעגל זהב נוסף משאיר יקשה את האלימות באזור זה… לפחות לזמן מה.
אני מקבל ממנה מספר עוגות והולך. לקבל ממישהו מתנה צנועה זו דרך להראות לצד השני שאתה אנושי, ולא יצור קר שאין לו שום צורך אמיתי בעולם הזה כמו שאנשים מקווים שאתה לפעמים.
ארדן,
של הגן.