פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-02-21
… מסביב למעגל של המדיטציה בערו נרות. זו לא הייתה מדיטציית רגיעה רגילה אלא כזאת של טיהור. היא דרשה כוח ולא הייתה נעימה כלל. יותר מידי סירקולציה- כמו צורך לעכל אוכל מהר מידי. אנרגיה זורחות שמחממות את הגוף החיוור שלי רק כדי לפתוח את החסימות במעברים, כדי להשלים את התהליך אני אזדקק לשקט מוחלט. בלי הפרעה בריכוז, אפילו המשרתות האנגטיות שלי מצוות לפעול במלאכות אחרות כשאני במדיטציה כזו. אני צריך ריכוז, אני צריך שקט, כי זה זמן שבו אני פגיע במיוחד. עשן השרף המטהר עלה בעצלתיים מהמחתה של הקטורת, ומלבד הנרות שנעו ברוח בלתי נראית, המדיטציה התקדמה לקראת סיום. אני מתעב מדיטציית להבה! אני יכול של מים ואוויר, אני מסוגל לשלוט בהם, אני יכול לתקשר עם האדמה בגלל החיבור שלי לאמהות ולנסיות, אבל את האש מעולם לא הבנתי. או סבלתי. אני פורח בחורף כשהכול קמל, ואפילו בעולם האסטרל, בזמנים שבהם נאלצתי להגן על עצמי, זרקתי כדורים של אנרגיית קרח במקום שבו מכשף אחר היה זורק כדורי אש. אני התחלתי לדקלם בקול עולה ויורד לחש טיהור שמסיים את המדיטציה. הקשבתי להדים של הלחש, מתפעל מהיכולת שלי לבטא את המילים באינטונציה כה מושלמת, ברכות אבל עם עוקץ. הדבר משלים לקליגרפיה דיבורית. ובדיוק בהברה האחרונה של הלחש,
ארדן אתה חייב לעזור לי!
אני שומע קול של נפש. גבר. הכשרה מאגית מעטה. סביר להניח שאמן. אני מדבר אליו בראשי. המילים נופלות כמו מסמרים בארון קבורה.
*איך אתה מעז להפריע את המדיטציות שלי?!* אני מסנן.
הוא אומר: אתה חייב לבוא! בוא איתי! הוא מצידו מתחיל לשיר צ`אנט שישחרר את הנפש שלי מהגוף כדי שאבוא איתו לגהינום יודע איפה! אני לא אתן לו את הסיפוק לפחות לא אחרי שהוא הרס מדיטציה של שעה. אני אאלץ לעשות את כל העבודה מחדש. אני שם כף יד אחת על השנייה שלי ומתחיל לשיר בקולי שלי:
North south east west
Spider wed shall bind him best.
גוש אנרגיה כחול כסוף נוצר בידי, אני פורס אותן בתנועה תקיפה ומצווה.
ארדן? מה, לא!
East west north south
Hold his limbs and stop his mouth
אבל… אבל, לא פגעתי בך או עשיתי כל רע!
מולי נפרסת רשת ענקית כמו של קורי עכביש, שזורחת באור כחול וחולני. זה לחש כבילה מסובך שישתק את רוב כוחותיו למשך למשך זמן מסויים. לעצור אותו כמו בקורי עכביש. שירגיש קצת חולשה לפני שהוא מעיז שוב להפריע לי, לא לפנות אלי כראוי, או לנסות להוציא אותי מגופי ללא אישור מפורש. השטויות והבירבורים שהוא אמר לא יעצרו בי להטיל את המילים האחרונות של הלחש שיביאו את הרשת האנגטית אליו ויכבלו אותו. אין לי כוח לאנשים שאין להם חצי בסיס באמנות המאגית. אני ארדן, מטריאך כבוד של הקטה. ואני אקבל את הכבוד הראוי לי. ואת השלווה הראוייה לי.
Seal his eyes and choke his breath
לא… זה לא קורה לי…
Wrap him round with ropes of Death
ודממה. הרגשתי את מהותו נפרדת ממהותי. כמו יתוש שמעכתם בצורה מהירה ולא הספיק לקלוט את רגע המוות, ואז נופל בעדנה. הוא משותק. הוא לא יוכל להשתמש בשם כוח שהוא במשך… חודשיים נגיד. שירגיש קצת מה זה חולשה, הוא יעריך את הכוחות שלו יותר אחר- כך. זה עונש חינוכי. אני תמיד מעניש בצורה חינוכית ופואטית. אני משלים את המדיטציה (או יותר נכון עושה אותה מחדש) ומספיק להכניס עוף לתנור לפני שאני מרגיש דיגדוג מחשבתי תיקשורתי נוסף. מה קורה עם אנשים היום לעזאזל? הם רוצים לסבול בכוח?אני כוהן של הקטה, לא איזה כוהנת צימחונית עדינה וחמודה של סלנה, או אפילו כוהן של גאיה שמתנשא על כל העולם בצורה עדינה כמו של אימא, אני כוהן של הזיקנה והמוות והמאגיה!! אני צריך את השקט שלי! ובראשי, מתהווה נוכחות עדינה יותר, כאילו שואלת האם לפנות. אני רוצה מהפגנת הרגישות והעדינות שזו אישה דווקא. אני מרגיש את המילים נוצרות לאיטן ובצורה בלתי פולשנית בראשי.
מטריאכית כבודה, אם יותר לי לקחת אך רגע מזמנך…
כן? מה זה הפעם? אני מקווה שתציגי עצמך כראוי ולא כמו השאמן המסורס ההוא שניסה לפלוש למחשבתי.
מטריאכית, עליך לסלוח לילד. הוא ניסה בסך הכל להביא את נפשך, אחד מאלו שאנו שומרים עליהם גוסס, הוא בפירוש ביקש כוהנת של הקטה שתשיר את לחש המוות ולידה מחדש עבורו.
אז? הרבה מתים. אין שום סיבה שמטריאכית של הקטה תבוא לשיר את לחש המוות. את שאמנית, המוות נגע בך פעמיים בחיים כבר אני מרגישה, לקח לך בעל וילד בתאונת דרכים, את יכולה לשיר את הלחש בשמי. למה האדם דורש אותי דווקא? ולמה עלי להענות?
מטריאכית… זה לא אדם. לפחות לא אדם בצורה שהיית מגדירה אותו.
אז?
הוא דרקון.
וכמו שבוודאי ניחשתם המטריאכית הכבודה הזו לא תפספס הזדמנות פז לפגוש דרקון. דרקונים היום נדירים בטירוף, מאז התקופה שבה עולם המאגיה נפרד כמעט לחלוטין מעולם האדם. חלק הלכו יחד עם העולם האחר, וחלק בחרו לחיות בקרב האדם. ומהם פילוסופים, ומשוררים ואנשי דעת רבים. הם לעולם לא הפכו להיות פעילים, ומעולם לא שינו את סדרי הדברים. מעולם לא בנו צבא, אלא חינכו את האנושות והאדם להיות נעלים יותר. והדרקון היה דרקונה. הייתי שם בנפשי וראיתי את האור. והעניים הכמעט כבויות. היא ביקשה ממני לשיר את השיר של המוות כדי שהיא תוכל להוולד מחדש בגוף אנושי. השיר יצא זורם כמו שצף נהר, בקשתה מגבירת הלידה מחדש התקבלה.
השאמנית הודתה לי ונתנה לי לחזור לגוף שלי לבד. השאמן ישוחרר עוד יום.. יומיים…
שלכם, ארדן.