פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-02-17
אתמול, הרגשתי את הצורך. הצורך המנדנד של אפרוח בקליפה שצריך להרחיב את עולמו בצורה כל שהיא. הוא לא יודע לאיזה עולם הוא יוצא, מה הבקיעה תגרום לו. אני מניח שהוא לא סקרן. כי הוא יצור של הטבע והוא מבין שהוא חלק מקולקטיב שיביא הגנה או מוות לפי הצורך. אז מה עשיתי? הורדתי את הבגדים, על כל צעד בחדר שלי (שהוא ענק כזכור לך) עד שהייתי ערום. הייתי צריך את החיבור שלי בלי ההפרדות של אשליות האנוש. ואז היא הופיעה, כרגיל אישה זקנה, לובשת שחורים, והפעם סכין בידה. כל מכשפה שלה יודעת מה זה. הסכין גדלה והתחדדה והפכה לחרב ענקית כסופה שחורה, עם עין זורחת באמרלד במרכז. החרב שחותכת אשליות. הסכין שחותכת את חבל הטבור. הפרדות, מוות. סיום. אז עשיתי את זה שי. חתכתי את הקווים הקרמתיים שלי ושלך. אין שום דבר יותר בינינו. זוכר את הטקס? הרעל? הכאב? הדברים שאנו חייבים אחד לשני? הכל נעלם. אין יותר. לא מצידי ולא מצידך. כל חוב שאתה חושב שאתה חייב לי התפוגגו כמו הערפילים שהיו מה שנותר מהחבלים שקשרו אותנו. עכשיו, עבורך אני כלום. שלא תטעה, אני עדיין חושב שאני צודק. עדיין יש בי כעס, אבל זה רק אד קל שיעלם עם הזריחה של היום החדש. אני נותן לך את החופש שלך.
אני בטוח שזה לא מעניין אותך מה שלומי. אז אם אני משעמם אותך למוות במה שנראה שהוא המונולוג האחרון שלי לגביך, אתה מוזמן ללכת. אין יותר מה שיחזיק אותך פה. רק הרצון האמיתי שלך. אני אשמח אם תביע התעניינות, אבל אני אבין אם לא תרצה לדעת.
לאחרונה טיפלתי בהרבה אנשים. אני מוצא את זה הומוריסטי כי בדרך כלל רוב המטופלים שלי הן מטופלות. גברים פשוט לא רגישים מספיק כדי לבקש עזרה. אתה יכול להיות אישה, לשחק כדורגל ולהיות חברמנית ועדיין תהיה אישה. אבל ברגע שאתה מפסיק להוכיח כל שניה שאתה “גבר” אז הערך שלך יורד. אין לך זמן להיות רגיש ועדין, ובהחלט לאנשים כמוני- ובכן, כולנו מוצאים את הדברים הקטנים שלנו שעושים אותנו מאושרים. אז אישה אחת הפתיעה אותי. אתה מכיר אותה, אבל אני בהחלט לא אציין את שמה כאן. בהתחלה חשבתי שהיא אישה רגילה, עד שהם פתחה את צפונות נפשה אלי. היא הייתה בשלב שאמני של המוות הקטן. הרגע שבו אנו שמים את כל העבר מאחור וממשיכים הלאה. היא גילתה אומץ ויופי כוח שאני יכול רק לקנא בו. ואני מאחל לה בהצלחה. הייתה ילדה שלא סגורה על עצמה. גרמתי לה להבין את העולם שלה, להרגיע אותה ולתת לה להמשיך הלאה. להבין. גם אותה אתה פגשת, הגבת בבלוג שלה גם אם אני חי בספק שידעתי שאני נוגע בחייה. היא החליטה החלטה לא קלה, לברוח מהבית, לעזוב את הסביבה שלה, ולראות את הדברים במצב אחר. אני הבטחתי לה בתמורה לתרגול של רגיעה והתעלמות מהקינטורים של אחיה, טיהור ושלווה. אלו יגיעו בהמשך. אני גאה גם בה, אבל אסור לומר לה את זה ישירות. היא עלולה להעשות רגשנית בצורה מזעזעת. עזרתי לגבר להבין את הכוחות הטמונים בו. לא בצורה החיובית ביותר בתחילה, אבל עצם הנוכחות שלי והעובדה שאני מוכיח לאנשים את המאגיה כל פעם מחדש גורמת להם להאמין בעצמם. אולי זו המטרה הגדולה שלי ביקום? אין לי מושג. אולי עצם המהות שלי היא כמו סופה של וויטמינים של אמונה, ואני אשמח אם אני אמשיך לתפקד ככה. זה מרגיש- נכון. מצאתי מכשפה טבריינית שהייתה מתחת לאף שלי. אולי הצלחתי לטעת בה ניצנים של אמונה מחודשת באהבה ישנה? זה רק הזמן יגיד. אבל העזרה שלי יקרה לכל אלו. הפסקתי כמעט לאכול שוקולד (זה היה תחליף לאהבה מסתבר) אני מוצא את עצמי אהוב בסביבה אחרת שי, סביבה שאף אחד לא מפקפק בי או ביכולות שלי. סביבה שאני בוחר לא לפרט עליה כרגע כי אני חושב שאתה לא תוכל להבין, אף אחד חוץ ממעטים יוכל להבין. רזיתי 4 קילו מאז שהלכת מחיי- וזה רק מהשבוע האחרון שבו השוקולד הפך להיות חסר הכרח. אז כרגע אני מאושר יחסית. אני שלם עם עצמי כמו שלא הייתי שלם עם עצמי זמן רב. אני מאחל לך את כל הברכות שאפשר בחיים הללו, שכל הדרכים הנכונות יובילו אותך בין מבוכי החיים הקשים והמסובכים- מאחל לך שהמטרות הטובות שלך לא יתקלו בקירות של עופרת (כמו ששלי נתקלו לא פעם) ושהחברה תקבל אותך כמו שאתה בלי לנסות לשנות או לעוות אותך בלי הרצון האישי שלך.
אתה חופשי.
דע שאם המאגיה, או הרצון יביאו אותך לטבריה, אל תהסס לבקר. הבית שלי תמיד פתוח בפניך כפי שאתה יודע היטב, גם השטיח שאהבת לישון עליו למרגלות מיטתי. אני אשמח לבשל את המאכלים האלו שאהבת (שכח מהקלוריות לרגע קל). תמסור להוריך היקרים את התנצלותי הכנה שלא אוכל להמשיך לשמש בתור המגיד עתידות שלהם. כוחותך שלך יותר פעילים ואינם חוצים את תחומי הראייה שלי, אבל אני מניח שאם הזמן והתנהלות תלמידתי היקרה וחברתך לשעבר תוכלנה לתפקד בעוצמה הדומה לשלי. היא גדלה מהר, ויחד עימה כוחותיה. אני גאה בה ובמסירות שלה למטרתה. דע זאת תמיד, תמיד שאני גאה בה. היא יקרה. אל תאבד אותה, או את חברותה.
להתראות רוקד-היקום.
שלך,
רון, ארדן, ו (לשעבר) גלי-עבר.