פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-04-07

לא האדום
ההוא,
כסומק לחיי
נערה חיוורת
ניקד את השדות
בעורמה, בתחבולה.

אלא שפעת פרגים
נהדרת, צמחה
מעל דם וגופה.
"ילדי, או ילדי.."
תזעק האם ביגון,

אלך אל השאול 
כאיננה,
אהובי- להחזיר 
מחיר השכול.

ובעולם דימדומים
גבירה אפלה.
תלעג היא, למחיר
השררה-
הרי בידכן האשם,
אימהות של מתים.
אתן שחינכתם
בערכים של שדים.

והעולם עוד יסוב,
אור, חשכה.
מעל המת והילד,
השררה העגומה.

הסיפור המיתולוגי, עם מסר חדש: איננה ירדה לשאול, וכשחזרה היא זעמה על תמוז בגלל סיבה עלומה עד היום (אומרים שהוא השתעשע עם המשרתים)- והשליכה אותו לשדים שלקחו אותו לשאול. אחותו של תמוז החליפה אותו בשאול. חצי שנה הוא שם, וחצי שנה אחותו. שריד להקרבה בעידן המטריאכלי. אז הנה עונת הפרגים הגיע, צמח האשליה והחלום. טילוטמה רקמה לעצמה בגדים מעשן דקיק של זרעי פרג, ארדן השתמש בו בתערובת להבאת בלתי נראות על עצמו. מדיאה השתמשה בזרע בלחשי שינה, וקירקה יצרה מקסמים של גנים שלמים מזרעיו של הפרג. אחד הצמחים היותר רבי עוצמה ביקום. בהחלט.

מקווה שנהניתם משירי.

למעוניינים כתבתי בפורום מאגיה מאמר עם עצות טובות למתחילים במאגיה.

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=122&msgid=50583661

>ארדן.</P>