פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-04-18
"הַיּוֹם אֲנִי גִבְעָה, מָחָר אֲנִי יָם. כָּל יוֹם אֲנִי תּוֹעָה כִּבְאֵר שֶׁל מִרְיָם, כָּל יוֹם אֲנִי בּוּעָה אוֹבֶדֶת בַּנְּקִיקִים. בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי סוּסִים אֲדֻמִּים סְגֻלִּים וְירֻקִּים, לַבֹּקֶר הִקְשַׁבְתִּי פִּכְפּוּךְ עַד אֵין קֵץ' קִשְׁקוּשׁ שֶׁל תֻּכִּים, הַיּוֹם אֲנִי שַׁבְּלוּל מָחָר אֲנִי עֵץ רָם כַּתָּמָר אֶתְמוֹל הָיִיתי כּוּךְ הַיּוֹם אֲנִי צְדָפִית מָחָר אֲנִי מָחָר."
כישופים, דליה רביקוביץ`
הגיע הזמן להראות לכם קצת מהצד האנושי שלי, נדיר אבל קיים. ארדן הוא המצאה, סיפור שאני מספר לעצמי מחדש כל בוקר שאני קם. אני לובש אותו כמו חליפה אבל בעצם אנשים שיסתכלו מקרוב יראו שזה מה שהוא, חליפה או לחלופין, מסכה.
היופי שבי, החסרונות שבי, הדברים היפים והדברים המכוערים כולם פרי עיצובי. אני מתנשא בצורה מושלמת? למה? כי זה מסוג החסרונות שחשבתי שראוי שארדן ילבש. יש לי דיבור זורם וקול שמשפיע על המחשבות כמו פורט במיתרים של אור וצבע, כי גם זה משהו שנראה לי ראוי שארדן יזדקק לו. מה ההיסטוריה של אותו ארדן?
ארדן נולד לא הרבה זמן אחרי שרון נולד. אם אוכל ממש לשים את האצבע אני אוכל לומר כיתה א`. רון היה ילד רגיש, הוא נפגע שילדים אחרים שנאו אותו. הוא תמיד הוקסם לא על ידי האבירים והמלכים והגיבורים- אלא על ידי המכשפות. כבר בכיתות צעירות הוא זכה לראות סרטים מצויירים על סיפורי האחים גרים (למרות שהספרות בבית נעדרה מאלו.) כמה רון רצה להיות אחד מאלו, אבל עם כוח חיובי שישפיע על העולם לטובה. {ילד שעדיין לא מבין שהוא לא יכול לשנות אנשים…} בקיצור, ארדן נולד בדיוק שם, בקצה החלומות. רון לא היה מודע לזה, אבל היום בהשפעת עשבי זיכרון ולחשי דיוונציה, הוא מסוגל לשחזר את הדרך- את המסלול. ארדן היה מת בדיוק אחרי בית ספר יסודי. אבל אבא של רון התעלל בו נפשית ופיסית. רון היה רגיש מידי בשביל זה, אז ארדן ספג את המכות. הוא ניזון מהן ומשינאת חבריו, הפך לגוש קשה בקיבה. לא היה לו עוד שם אז. לא היה צריך כזה. בכיתה ה` רון מצא בעיתון “לאישה” כתבה על צמחי מרפא. ארדן קרא את הכתבה דרך עיניו של רון והחליט שזהו זה. הוא יגמע כל טיפת ידע על הנושא עד שהים יבש. ואכן סבתו של רון שהתאבדה לפני שלוש שנים נתנה לו מתנת יום הולדת 12- ספר על צמחי מרפא שעומד עד היום ממורטט מרוב שימוש על המדף.
כשרון הגיע לבית ספר פרטי בכיתה ז` התחילה הפריחה הגדולה- הוא השיג ספר “מאגיה שחורה” שנכתב על ידי נוצרי הודי עם פוביות ומקורות נוספים לנושא צימחי המרפא. שנה לאחר מכן בפני רון ניתן כלי מאוד חשוב. האינטרנט. מפה ועד אמזון. קום וספרי מאגיה הדרך הייתה מאוד קצרה.
ארדן קיבל את השם שלו בכיתה ט`. הוא עוצב לחלוטין ובסוף הזמן- הוא הפך להיות מי שהוא. מי שהבלוג הזה שייך לו, המסכה של רון. השם רון צורם באוזני היום. הוא זכר לילד שהייתי ולפחדים הישנים שזנחתי. רון פוחד מהחושך, ארדן פורח בו כמו קקטוס מלכת הלילה שזורח בניחוח יסמיני ובאור לבן וחיוור.
אולי זו הסיבה בעצם למה קל לי לעטות ולהסיר מסכות. אולי זו הסיבה שאני אוהב מיסתורין ואמיתות חבויות ואת השקרים והמסכות שעוטים אותם. אולי זו הסיבה שאני משחק טוב- משקר טוב, או בונה את האמת בדרך הרצויה לי.
הרי אמת זה דבר יחסי כי העולם בנוי מרסיסים של אמיתות שונות. סביר להניח שזה שהיופי הכי גדול שבי, או החיסרון הכי בולט שבי, וסביר להניח ששניהם. כמה דברים בעולם הם לא אמביוולנטיים? דו ערכיים? רון וארדן לא קיימים זה על חשבון של זה, זה במקומו של זה. אלא ביחד. אין ארדן בלי רון ואין רון בלי ארדן.
הידע על מי שאני נותן לי כוח. וחמלה.
אז היום אני גבעה, מחר אני ים...
כישופים- והפעם של ארדן ורון ביחד.