פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2004-03-23

התמונה הבאה* צולמה על ידי גיסי, תומס שימקו. הוא אדם יקר. נחמד מאוד, אנחנו חולקים טעם משותף בהרבה דברים: מחשב, אוכל, אמנות… אין לו הרבה זמן לשטויות שלי, למרות שהוא כמעט כמו אח גדול שמעולם לא היה לי. לפעמים נדמה לי שהוא לוחץ חזק מידי, מגונן חזק מידי, ואז אני תוהה… האם הוא ארדן שלי? כל התחושות ששי תיאר, של דאגה מפורזת, האם זה קורה פה?

שי, אני לא כזה חונק שחושב מה שאני אומר זה נכון? נכון?… שי….

זה סתם חרדת נטישה שיצרתי לי. תומס הוא אדם טוב, והוא מנסה. שזה הכי חשוב. אני ועוד אחרים עוד מחכים שהוא יגיע לפספרקטיבה אמנותית. תמיד היה לו קשה לבטא את עצמו וורבלית, או פיסית. אנחנו רק נחכה ונראה. והפרח האחרון שהוא למד מהוא הוא האירוס. מלך הפרחים הישראליים שהפך לסמל שמורת הטבע בארץ.

ארדן.

*לצערי לא הצלחתי למצוא גיבוי של התמונה בשום מקום