פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2004-03-23

אני טיפוס של חורף. קפיאה. שי יודע את זה. בקיץ המזגן כה חזק עד שחדרי הופך לארמונה של מלכת השלג לפיו. אבל גם לאביב יש נגיעה בי. הזמן ללכת להשתולל בטבע, כשהכל פורח בעלומים.

הנה אחת היצירות שאני הכי אוהב: פרימוורה של סנדרו בוטצ’לי. זה הכל על אישה אחת. אותה אהובה שלו. אם תסתכלו מקרוב תראו אותה. אותם פנים. אז מה יש לנו שם? בהתחלה, מימין, איש צעיר וכהה אוחז בצעירה, שמפיה יוצאים פרחים. זוהי פרספונה, אלת האביב הפרחים והשאול. האדס חטף אותה, ולאחר שיפוט של זאוס, הוחלט שהיא תחיה חצי שנה על האדמה, בזמן האביב והקיץ, וכאשר היא מתחת לאדמה, דמטר אימה מבכה אותה בחורף, ובסתיו. לאחר מכן עומדת דמות בדד בהריון. זוהי מריה הקדושה. (הלבוש בכחול ואדום מסגיר אותה) אבל היא עומדת בגן של סמלים פאגנים. אני תמה. למה סמל נוצרי שם? אני מניח שזה ניסיון להשוות את מריה לאימא אדמה, האם הגדולה של הטבע, שבה אני מאמין. במידה מסויימת היא כזו. היא החליפה את גיאה בתור האם הדתית.

הלאה: שלוש האלות רוקדות הלוא אלו הרה, ארטמיס/דיאנה (לא משנה אחת משלושת הבתולות הנצחיות, והגירסאות משתנות עם הזמן) וכמובן אפרודיטה. שלידם הנער שקוטף תפוח הוא הנסיך פריס. הסיפור הוא כזה: באחד הנשפים אריס אלת המדון זרקה תפוז מוזהב להיכלי האולימפוס שעליו היה כתוב “ליפה מכל” שלוש האלות רבו על מי היא היפה מכל, זאוס שלח אותך לבן תמותה. וכל אחת מהן ניסתה לשחד אותו. אבל הוא קיבל את השוחד של אפרודיטה, שהוא היה הנערה היפה מכל. זו, היא הלן מטרויה. וכך פרצה מלחמת טרויה מכיוון שזו הייתה מאורסת לאחר. הכל על תפוח. מראה על יהירות האלים, ועל טיפשות האנשים. המנצחת האמיתית הייתה כמובן אריס, שזכתה למנת הריב שלה, זאוס שניצל את העדרה של הרה כדי לבגוד בה עם כל נמפה באולימפוס (וגם כמה בנות תמותה על האדמה) ורק אחר כך פריס, והלן כמובן הייתה כלי. זה מראה כבר את הפניה הפטריאכלית של הפאגניזם, ותחילת השוביניזם.

בקיצור, תמונה יפה מאוד, וטעונה מאוד. אחת האוהבות עלי ביותר. חשבתי שאני רוצה לחלוק אותה עמכם.<

ארדן