פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2004-09-21

הקדירה השחורה ביעבעה בזמן שידיו העדינות פיזרו פנימה אבקה ריחנית. ההרמוניה והכוח התאחדו, והנוזל העכור שמכיל פיטריות יער…. “תומס די כבר אם אגוז המוסקט! אתה תהרוס את הפטוצ`יני שלי לגמרי!” וכך בערך עבר היום: אתמול המחשב הפסיק לפעול (והאימה, יום כיפור בלי מחשב האימה!!!!) ואני משתחרר מהצבא המצחיק שלי ביום שלישי, ואיך אני אבכה… תהיה מסיבה גדולה והכל… ואין לי מושג מה לעשות עם עצמי.

אני מכיר את עצמי, אני אקבור את עצמי בבית, ואלמד מאגיה, ויותר מאוחר פסיכולוגיה, ו… משהו יהיה חסר. ואם הוא ימשיך להיות חסר הוא יפער לי חור בנשמה ואז לא יוותר כלום. לאט לאט אני אאבד את זה. את עצמי, את מי שאני יוצר תחליפים אמינים של אהבה כלפיהם, וכמו הר שכרו ממנו את הזהב, איוותר רק קליפה מרירה של חוסר מהות. אני אראה ניצוצות אור שלא אוכל באמת לקבל כי הם יהיו של אחרים, וגם עצב אני לא ארשה לעצמי להרגיש. אבל זה עבורי לפתור ולמצוא תרופה. שום נחמה חיצונית לא תעזור, ויעברו מחזורים שלמים של פריחת סחלבים עד שהבור ימולא.

הסיפור על החייל והפיה (שהשתנה לבלדה ואז למחזה) יעלה לבמה חדשה ברגע שיהיה לי אינטרנט בבית. וכולל שיר מהמם שכתבתי על הסתיו. כי אני באמת במצב רוח סתויי למדי.אז…

לשי, מריאנה, מורן, ואחרים שלא ראויים להזכר פה, מאבון שמח. גם לך תמיר, שיווין הסתיו הוא זמן לשינויים. ולמי שלא יודע, זה חג של מכשפות שמסמל את שיוויון היום והלילה. אה והמצאתי ליפ גלוס מכושף שנקרא נשיקת הצפע. אחד מסוכן. זה היה מספק. אה, והיה לי סירוס מאגי אחד השבוע בסמוך לברכה בשבוע שעבר.

ברכות לכולם!.

ארדן.