למצוא כדור בדולח זרוק ברחוב

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-03-09

אני בעצמי לא מאמין לסיפור הזה. אם מישהו אחר היה מספר לי את זה, הייתי טוען שהוא בעצם משקר. אבל אני לא משקר. אלו שמכירים אותי, יודעים שאני משתדל כל יום בשבוע לעסוק בהליכה ברגל של שעה, ארבעה ומשהו קילומטרים. בעצם יש לי מסלול קבוע שאיני חורג ממנו כזרת- כבר כמה שנים. מצאתי דברים מעניינים בעבר ליד פחי זבל וכאלה, אבל לא משהו כזה. כעת, אני בעצם הולך עם אימי- שנהגה ללכת ברגל אבל המנהג שלה הופסק. העיסוקים הבלתי פוסקים, העבודה ואירגון הבית לוקח ממנה את כל האנרגיות שלה. אבל אם אני הולך איתה ומונע ממנה שיעמום, אז בעצם ההליכה יותר נסבלת עבורה. אנחנו צועדים בשעת הדימדומים, השמש שוקעת, אימי פוגשת אנשים שהיא מכירה ברחוב ומדברת עימם, בסופו של דבר, אנחנו עוברים ליד בית נטוש. הבית הזה שייך לבעלים שגר בחיפה שמסרב למכור, או להשכיר אותו. הבית נבנה על ידי סולל בונה ועומד בשלמותו, סגור ומחליד, עם עבודת תחרים של בטון צבוע- שהיה נפוץ בעשורים אחרים- נשכחים, עומדת שלמה ונוצצת בקסם הוינטג’ שלה. הבית מתהדר בגינה ענקית, פרועה, עם עצי גויאבה, כליל החורש והדרים ופריחת יסמין צהובה. הגינה גם נטושה, והכל עומד בעזובה מחרידה באמצע אחת השכונות המפוארות של טבריה.

בחדרה של הגינה הזו, מכוסה ליכלוך, זפת וסימני חריכה עמד כדור בדולח. בהתחלה חשבתי שהוא סוג של כדור גומי שקוף- מהסוג שנמכר בזול בחנויות צעצועים זולות. אבל כשהרמתי אותו היה ברור מה הוא. הוא גם לא היה כדור זכוכית פשוט- בדולח, “קריסטל” הוא בעצם תערובת של זכוכית ועופרת כדי שיהיה אפשר לחרוט בה בקלות, בתהליך שהומצא בעיר נובי-בור בצ’כיה. הכובד היה אינדיקטיבי לזה. הכדור היה גדול, בדיעבד, התברר לי שהוא שוקל ארבעה וחצי קילו. הנחתי את הכדור בכיור שמחוץ לבית, קירצפתי אותו ושרתי את שירי הטיהור. התברר שהכדור פצוע, וסדוק. כבר שניקיתי אותו, הוא קשתות הופיעו בתוכו וגם עננות עשן. משהו נעשה עם הכדור הזה. נכנסתי הבייתה והכנתי מים קדושים והשרתי את הכדור. אבל לא הייתה לי קערה עמוקה מספיק בבית. והבית שלי והמטבח שלי מבוסס, אז זה רק מראה כמה הכדור גדול. כדורי קווארץ יקרים ונדירים- אבל הם מכילים קירות, בועות וצורות שונות בתוכם שמקלים על חיזוי. כשמישהו קונה כדור בדולח שעשוי זכוכית קריסטל, ולא קווארץ, הוא חלק וקשה לראות בו דברים, ומישהו לא יפצע את הכדור היקר סתם בשביל לעשות אותו טוב יותר. כאן היקום עשה לי את העבודה והביא לי כדור “מוכן” מראש.

הנחתי את הכדור במרפסת יחד עם עוד דברים שרציתי לטעון: זה היה כבר יום שבת (יום שישי בערב) והיום של אושון. הבערתי את הגחל, הנחתי את הקטורת לאשו והעברתי בה את הכדור, לגרש את כל הדברים הרעים שהוא מביא עימו. קיבלתי חיזיון: הכדור היה שייך לאישה מבוגרת מחבר העמים ששמרה אותו יחד עם דברים אחרים שיש להם שימושים מאגיים. היא שמרה את זה כסוג של תצוגה, לא בתור משהו בשימוש. הפנים שלה הופיעו בתודעה שלי. הבן שלה יחד עם חברים שלו, לקחו את הכדור כאשר האישה לא הייתה בבית, ישבו במקלט ועשו סיאנס. הם ראו משהו מפחיד והם החליטו לנסות להשמיד את הכדור, אבל חיזוק העופרת הפריע להם. הם נטשו את הכדור בגינה של הבית, והלכו. האם זה באמת היה ככה? האם קרה משהו אחר לחלוטין? אין לי שמץ של מושג. זה רק מה שראיתי. מצאתי תחליף מהיר למחזיק לכדור שלי, ועטפתי אותו באריג מוסלין שחור. שינוח. אחר כך אני אקרא לרוח שרוצה לגור בכדור לגור בו, כדי לעזור לראייה שלי. לא ציפיתי למצוא חפץ מאגי שכזה ברחוב, בטח לא כזה שיכול לעלות אלף שקלים ויותר- אבל הטבע מלמד אותי שיעור כאן, על שפע שנמצא אם אנחנו רק יודעים איך לחפש.

ארדן

של הגן

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.