מדוע יש צרות בעולם?

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-03-09

האישה הזיעה ודיממה… המגיפה הנוראה קרעה את גופה. אופון הביט בה, בזמן שהיא מכוסה שמיכות. למרבית המזל, לא היה נר לרגליה. זה אמר שהוא יכול היה להציל אותה. הוא קרא לילדה הקטנה ששיחקה בחוץ. “”את אנאנאגו הבת של האישה החולה הזו?”” הוא שאל. היא הנהנה. “”האם את אוהבת סוסים, ילדה? הסוס שלי אוהב ילדות קטנות. אנא לכי להביא את התיק שלי מהסוס כי איני רוצה לעזוב את אימך. הוא לא יפגע בך.”” הילדה מיהרה להביא את התיקים מהסוס. השמש מיהרה לשקוע. הילדה הביאה שני תיקים שהיו קשורים לסוס כי היא לא ידעה לאיזה התכוון המרפא. הוא הוציא צמח מסתורי וניקה את גופה של האישה באמצעותו. החום נשבר מיד והיא נרדמה לשינה מרפאה. המרפא לקח בד לבן ואסף את הצמח שמכיל עכשיו את המחלה, כי הוא היה מיודע במלאכת הכשפים ורצה לכלוא את נשמת המחלה הזו לנצח כדי שלא תרוץ בעולם ותפגע באנשים. הוא הכניס את הבד המגולגל לתיק השני.

לפני שנים רבות, איקו (מוות) סבתו של אופון פנתה אליו ולקחה אותו לטיול מסתורי ביער. היא לקחה אותו לפני עץ אירוקו גדול, ואמרה: “”כאן האלים ירדו פעם ראשונה לעולם. כאן הכוח שלי עלה ונשבר וכאן אנו נעשה את העיסקה שלנו.”” אופון המתין להסבר. “”הנה אני מוסרת בידיך צמח מופלא שגדל ליד עץ האירוקו, ולמרות שכאן הוא בצורתו הקדושה ביותר, הוא צמח נפוץ וגדל בכל מקום. אם תשתמש בו כדי לנקות את גוף החולה, ואפילו יהיה זה חולה אנוש ביותר שכל שאר המרפאים יכשלו בריפוי שלו, אתה תצליח לרפא אותו.”” אופון לקח את הצמח והמתנה הנפלאה, אבל לא בטרם איקו סיפרה לו על התנאי הנורא. “”יש אנשים שהם שייכים לי והם צריכים למות. אלו הנדירים, אתה תראה נר לרגלם, ואותם לבדם, אסור לך לרפא.””

האישה שאופון ריפא נעה והתעוררה. היא הודתה לו בחום ואמרה לו שאין לה איש בעולם, ואם השכנים שלה לא היו טובי לב ונדיבים וקוראים לו, היא הייתה מתה. האישה הניחה את ידה על אופון וביקשה ממנו שיהיה הסנדק של ביתה אנאנאגו. הוא הסכים, וכך שתי המשפחות אוחדו. אופון, אנאנאגו ואימה. הזמנים היו קשים מבחינה כלכלית, ובכפר הקטן, אימה של אנאנאגו לא מצאה עבודה. היא שקלה זאת מול עצמה ופנתה לאופון: “”אני רוצה ללכת לעבוד, אבל אני חוששת שלא אוכל לקחת את ביתי עימי. האם תשמור עליה בזמן שאני מחפשת עבודה במקום אחר?”” אופון אמר לה: “”אני מכשף, אני יכול להשתמש בכשפים עבורך, או להתפלל לרוחות הטבע עבורך.”” אימה של אנאנאגו ענתה: “”אין לי צורך בכשפים או בתפילות. יש לי צורך בעבודה.”” אופון השתכנע והסכים לקחת את אנאנאגו תחת חסותו. האם והבת נפרדו, ושלושתם בכו מרה על הפרידה. הבת ארזה את חפציה ועברה לביתו של אופון.

ביתו של אופון היה גדול משל אנאנאגו וביתה. אופון פנה אל אנאנאגו: “”בבית זה יש שני חדרים אליהם אסור לך בתכלית האיסור להיכנס. מלבד זאת את רשאית להיכנס לכל מקום: המקום הראשון הוא חדר השינה שלי. אני לא בעלך, וזה יהיה לא יאה אם תיכנסי לשם. והשני זה חדר הכשפים שלי. את לא עברת חניכה ויש שם דברים שאת לא תביני ושעשויים להזיק לך.”” אנאנאגו הבינה והבטיחה שלא לבוא לחדרים אלו. בלילה הראשון, בזמן שאנאנאגו ישנה, היא שמעה קולות, נשים, גברים, ילדים קוראים בשמות ואומרים דברים, מתחננים שישחררו אותם. אחד הקולות היה חזק מכל האחרים, היה זה קול אישה והוא קרא בשמה “”אנאנאגו! שחררי אותי! קורים לי דברים איומים!”” אנאנאגו ניעורה, והלכה לכיוון הקולות, שנבעו בעצם מחדר הכשפים של אופון. היא הצמידה את לחייה לדלת והקולות נשמעו חזק יותר, והיא חשה חום ורטט. “”שחררי אותנו! הוציאו אותנו לחופשי!”” היא הבינה את מעשיה וחזרה מיד למיטתה. היא נרדמה והחליטה לחכות לבוקר ולהסביר את שקרה לאופון.

אופון שמע בתדהמה את סיפורה. “”אז הם יודעים את שמך? זה לא טוב. אינך יכולה להישאר בבית הזה אם הרוחות הללו יודעות את שמך. את ילדה קטנה וזה יכול מאוד להזיק! אני אצא אל הכפר, ואשכור שליח שימצא את אימך כדי שתחזור לקחת אותך.”” אנאנאגו התעצבה וסירבה לקבל שזה בעצם לטובתה. כאשר אופון הלך לכפר לשכור שליח, הוא לא ידע שאימה של אנאנאגו חשה חרטה כה מרה, וגעגועים כה רבים לביתה עד שכבר הייתה חצי הדרך חזרה אל הכפר והשליח לעולם לא יגיע אליה. כאשר אופון יצא שנית אל הכפר, הקולות נשמעו שוב, חזקים וברורים יותר.

“”אופון לא אמר שאיני יכולה לפתוח את הדלת… הוא אמר לי שאסור לי להיכנס, זה הכל- הצצה קטנה לא יכולה להזיק!”” היא פתחה את הדלת. החדר היה חשוך, אז היא הדליקה מנורת שמן קטנה. החדר היה קטן, וכל כולו היה מכוסה בבדים לבנים. על הריצפה היה אריג פרוס עליו היו עשבים מיובשים. רוח מילאה את האריג ונראה שהוא מכסה אישה עירומה. “”אנאנאגו!”” היא קראה. “”הוא כולא אותנו ועושה לנו דברים נוראיים! שחררי אותי, שחררי אותנו בבקשה…”” רחמיה של הילדה נכמרו עליה. היא לקחה סכין ונכנסה לחדר, וקראה את האריג שתחתיו ה””אישה”” הייתה. כאשר היא קרעה את האריג, האריגים כולם בחדר התחילו להיקרע, ורוחות רשע שונות יצאו ממנו ושאבו ממנה את דם חייה והרגו אותה.

אופון חזר הבייתה ראה את האסון, נפל על ברכיו ובכה. בנתיים אימה של אנאנאגו באה לבית וראתה את גופתה של ביתה. “”אתה מכשף אפל לב ומפלצת! אתה רוצח ואיש רשע. אני אדאג שכל הכפר ידע על האכזריות שלך! היא ירקה בפניו של אופון, לקחה את גופתה של אנאנאגו והלכה. הם לא התראו מאותו יום, וכל המגיפות, הרעב, סבל ומוות נפוצו בעולם. אופון סיים את חייו במרירות, אפלה, צער ועוני אבל מגיפה אחת שהוא כלא לא השתחררה- חוסר התיקווה, ולכן, לא משנה כמה סבל יהיה לאנושות, תמיד יהיה להם תקווה לעתיד טוב יותר.

 


Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.