שובה של הקדירה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-18

אוי, כמה שהאימאז’ הזה מקסים אותי, מכשפה שמערבבת קדירה. בכלל לי יש אובססיה אספנית לבקבוקים, קופסאות וכלי קיבול. אני אוהב את הקונספט עצמו עד שיש כלי כזה שמוצא חן בעיני, ואני קונה אותו. אחד מהדברים שאיכזבו אותי בניאו-פאגניזם הישראלי שאני נחשפתי אליו הוא היעדרה של הקדירה. שימוש בקדירה בנוכחותי אירע פעמיים בלבד, פעם אחד כאשר הקאוון שלי לשעבר בישל תבשיל לסוף שבוע באחת, ופעם שנייה בסדנת אור וצל אצל רינה קסם שבה כל אחד הכניס חומר עוצמה מאגית לקדירה עד שהיא מלאה בקסם מבעבע ושתינו את תוכנה. אבל מלבד זאת? יצור הברזל המגושם הזה אינו קל לתפעול: טיפת לחות והיא מחלידה, הכובד שלה הופכת אותה לאי-אטרקטיבית בטקסים בטבע- שם באמת אפשר להדליק תחתיה אש ולהרתיח בה דברים, ומלבד זאת, מדוע שנרקח גלון של שיקוי כאשר כמה טיפות מעודנות מבקבוקון מספיקים למלא את החלל בריח, אנרגיה ואור? לפיכך הקדירה נזנחה עבור כלי אמייל נוחים על הכיריים- ובמקרה הטוב, כלי חרס סיני למרתחי צמחים. בכלל בימינו מעטות המכשפות שבאמת בוחרות ללמוד את העיסוק בצמחי מרפא במציאות. גם אלו שכן, תבחרנה אולי להשתמש בהם בקמיעות או בשמנים אתרים שנוזלו מראש ואין צורך ביצור הברזל המאיים. ואם זה לא מספיק, אז מרתחים וחליטות לא מחזיקות מעמד מעבר לכמה ימים- אז מדוע לא לבחור השרייה בשמן, או אלכוהול? בואו נודה בזה, הקדירה יצאה מהאופנה וזהו. צריך לקבל את הגזרה. נגמר. או שמא?

הקדירה כמו כל כלי קיבול מסמלת רחם. היכולת שלה להתחמם מסמלת בעצם את הגוף האנושי, להתחמם ולפעום עם הנוזלים שבתוכה, צבעה שחור שהוא צבע האדמה… יש עוצמה רבה בלהמתין לצמחים וחומרים שונים להפוך למשהו אחד בתוכה. הבחישה נעשית בה באמצעות כלי פאלי, שנראה כמו איבר מין זכרי. האם היא לא הסמל המושלם לבריאה, אפילו יותר מגביע שבצורה טקסית נכנס לתוכו להב? בוודו, הקדירה היא בעצם כלי של אוגון. היא מכילה את כלי הנשק שלו, כלי חקלאות- את המצ’טה, שיותר מכלי שהורג או חותך צמחים בג’ונגל, הוא מסמל הגנה מכוחות טבעיים ועל טבעיים מסוכנים. באפריקה הלהב הקדוש של המצ’טה הורג ערפדים ולא יתדות עץ. זה מעניין להסתכל על הקדירה כרחם שמכיל בתוכו את הכלים הללו, שיש להם כוחות אדירים- ומכילה אותם. האם בקדירה אני אכניס גם כשפים שכוחם יגדל עד שאזדקק להם ובאצבעות חיוורות אוציא אותם כאשר הרגע הנכון יגיע? מעולם לא היה בכוונתי לוותר עליה. לפיכך אחת גדולה מברזל יושבת בחדרי עד היום, מאכזבת באי יעילותה.

פתרון הבעיה בא ממורתי: המורה שלי שלאויה החליטה לקנות קדירה קטנה, בגודל של רבע (המידות קיימות לפי הכמות של העופות שיכולים להתבשל בפנים: קדירה של רבע תבשל רבע עוף בנוחות לדוגמא) בגלל גודלה הקטן שלה הקדירה, ניתן לבשל בתוכה דברים עם מניחים אותה על צלחת שעליה נר-תה חימום פשוט. כמה עצות קדירה: הראשונה היא, להרתיח עליה מים, “”סתם”” ולשפוך אותם כדי להיפטר בליכלוך מראש, וכחלק מהקידוש שלה, מורחים אותה בשמן, או במסורת שלי, חמאת דקלים אדומה, שנותנת לה ברק ומגינה מחלודה. זה בעצם גם סוג של קורבן לאוגון שחובב מאוד שמן דקלים. לאחר הבישול באמצעות נר, יש לנקות את הפיח השחור מתחת לקדירה- שזה מלוכלך, אבל כרגע החיסרון היחיד, והפיח יכול לשמש בידיים של מכשפה יצירתית ליצירת דיו. בקיצור, כל התהליך יכול לשרת את העבודה המאגית.  בהתחלה לא האמנתי, אבל התמונות הוכיחו את עצמן:

68916_468

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.