הנפח, ביתו וארבע היתדות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-12-15

לפני הרבה מאוד שנים ביהודה היה נפח. חייל רומי בא אליו והזמין ארבע יתדות מתכת- ונתן לו כמה ימי עבודה. הנפח הכין את היתדות, אבל הבת שלו חלמה חלום איום נורא, והתחננה בפני אביה שייתן לחייל רק שלושה יתדות מתכת. הנפח הקשיב בסופו של דבר לביתו, וארז שלושה יתדות באריג ונתן אותם לחייל. אלו היתדות ששימשו לצלוב את ישוע הנוצרי. היתד הרביעי נועד לבקע את ליבו, ובשל חוסרו, ליבו של המשיח הנוצרי נותר שלם. “הפרס” שהנפח קיבל זה שהוא וכל ילדיו רשאים לגנוב בכל עת, מבלי לקבל ענישה רוחנית מאלוהים. ובשל החזון של ביתו, צאצאיו קיבלו את יכולת חיזוי העתיד. ילדיו אלו הם ה”רומה” הצוענים שנודדים, גונבים וחוזים את העתיד עד היום הזה.

הערות: הסיפור הזה דומה מאוד לסיפורים אחרים שקשורים למיתולוגיה הנוצרית. כל שלב ושלב בדרך אל הצלב, מהאישה שאפתה את הלחם לסעודה האחרונה- דרך המצורע ששכב בדרך, ועד הפושע שנצלב מטר לידו, כולם הפכו לסוג של איקונות מיתולוגיות. בוודון, ישוע היה סך הכל עוד פנים של אובטלה, אורישת האור הלבן שניסה להטיף לאהבה אנושית סובלנות ולהעלות את הרמה של המין האנושי לדרגה גבוהה יותר. הדת שנתגבשה סביבו מעוררת חלחלה בדיוק כמו הדת שנתגבשה סביב משה, אברהם ויעקב. הסיפור גם מתרץ גניבה ועיסוק בפעולות “לא חוקיות” מבחינה ארצית ורוחנית ומאשר אותן לקומץ נבחר. האם זו אגדה שצועני מספר לבנו כדי להסביר למה מדוע לו מותר לגנוב בזמן שהנערים האחרים, אסור להם? האם זה סיפור שסך הכל מתרץ את קיומם של הצוענים באירופה? לא ברור לי. גיסי הצ`כי שגדל בכפר קטן ליד פראג מספר על הפחד שלו מהצוענים, ועל השינאה שלו אליהם. “הם שיכורים אלימים, שלא שולחים את ילדיהם לבית הספר.” הזרמים הרומנטים מילאו את חייהם חסרי הדאגות לכאורה את הספרות- מי לא זוכר את אזמרלדה, הצועניה המקסימה של הגיבן מנוטרדם- שהוויה את שיא דוגמת הספרות הרומנטית של זמנו? המכשפים האמריקאים שומרים לעיתים פסלי חרסינה של צוענים על המזבח כדי לסמל את הרוח החופשית והכוחות הטבעיים שנתקבלו להם. אפילו הניו אייג`ים מחזיקים בצוענים לעיתים באותה אהבה שהם מייחסים לילידי אמריקה.

הרובד הנוסף: נפחים הם לא סתם עוד מקצוע. נפחות משוייכת לאימאז` של האל הנכה: לוחם שנפצע, נשאר עם הנשים בכפר ובסופו של דבר למד מלאכה שימושית לטובת חבריו. האם הצועני המקורי הוא אל פגאני בתחפושת? עד היום מסמרי ארונות קבורה, יתדות מתכת (כמו אלו ששימשו להכנת מסילות ברזל של פעם) ופרסות סוסים משמשים בצורה רחבה מאוד כקמיעות וכלים מאגיים. בוודון האל הזה הוא אוגון- שלמרות שאינו נכה, מכיל פגם בנפשו (הוא שכב עם אימו ימיה ולפיכך הוא מקולל לעבוד קשה לנצח). האם ביתו של האל הנכה היא נביאתו? האם בעצם ייתכן שמדובר בעוד סיפור פגאני עתיק שקיבל בעצם מהפך מונותאיסטי והפך בסופו של דבר למקור לגיטימציה? האם מאחורי כל השנים הללו, הצוענים הם סך הכל שבט בחזקת אל נכה כלשהו? אין לי את הכלים לקבוע.

 

ארדן,

של הגן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.