הנסיכה והצפרדע- הדמויות החיוביות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2010-06-05

ברשומה הקודמת ציינתי ניתוח בסיסי של הדמויות השליליות בסרט- עתה רצוני לדבר על הדמויות החיוביות. כמובן שמאגיה בסרט, לא יכולה לקבל ייצוג חיובי מושלם אחרי שהפחידו את הילדים עם דמותו המרושעת של “איש הצללים” שנכשל להיות קומי פעם אחר פעם- ומייצג את לגבה ואת הברון סמאדי. הדמות החיובית הראשונה היא דמותה של המלצרית. טיאנה היא מלצרית שעובדת קשה, עם חלום: היא רוצה לפתוח מסעדה משל עצמה, שכל האנשים יבואו לאכול שם. בשביל זה, היא למעשה נמנעת מכל מה שנעים וטוב בחיים- ריקודים, מסיבות, חברות… ובזמן שהיא אכן נצמדת למורשת של העבודה הקשה, היא מתעלמת מהמורשת הצנועה שאליה היא גדלה וחולמת חלומות של עושר- כמו שידידתה מלאת הסוכר והחלומות לוטי, חולמת. אבל לוטי הלבנה והעשירה יכולה להרשות לעצמה לחלום חלומות ולקנות אותם בכסף. (מדוע היא אינה מלווה לטיאנה כסף לפתוח מסעדה ומאפשרת לה להחזיר אותו אחרי שהיא מבוססת? הלואות יודעות) טיאנה שמתכחשת למסורת שלה, מתכחשת גם לרוחניות שעומדת מאחוריה. היא חסרת אונים כאשר מדובר בוודו. (שפירושו נפש, וזו הדת ששייכת לעבדים ולשורדי העבדות- כמוה, כמו אימה וכמו אביה) וכאשר היא עומדת מול הנסיך המקולל, היא לא מזהה את סיפור הילדים שהיא שמעה בילדותה- ומעזה לקחת את תפקיד הנסיכה בדרמה שאינה שלה.

דמותה של טיאנה היא חסרת אונים מול הלחש. זה רחוק מן המציאות- בכל קהילה שכזו יש מספר כוהני וודו שקיימים ונמצאים שם כדי לעזור להם- בתוך הקהילה. היא כמובן חסרת אונים, עד שתנין אומר לה שיש מכשפת וודו מאוד חזקה ומפחידה בתוך הביצה. וזו כמובן, מאמא אודי. מאמא אודי מבוססת בצורה תלושה על דמותה של מלכת הוודו מארי לאבו. מארי הייתה ספרית של העשירים והלבנים. היא ישבה במרכז התרבות הנשית של ניו אורלינס ושמעה את כל השמועות וכל הדברים הקשורים לאריסטוקרטיה הצרפתית/מולטאית של האזור. היא יצרה קמיעות, שיקויים, ורבים משמני המצב והחומרים שמשמשים היום את כוהני הוודו בעבודות מאגיות. מאמא אודי לובשת לבן כי היא למעשה עובדת עם הלואה של אובטלה, הלואה של הריפוי, החלכאים והנדכאים של החברה- וגם מלך הבד הלבן. אלו הבאים לטיפול של כוהן לובשים לבן כדי להראות שלא משנה מאיזה מקום הם בחברה הם מגיעים, הם שווים בפני הלואה.

למארי היה גם נחש מחמד שהיא כינתה אותו זומבי, המת החי מכיוון שיש לו יכולת להשיל את עורו- גם למאמא אודי יש נחש מחמד בשם ג`וג`ו (מאגיה בשפת הקונגו בנטו) אבל בניגוד למארי לאבו המכובדת, היא מוצגת כשרלטנית, לא שפויה, זקנה ובסופו של דבר, כאשר היא פוגשת את הגיבורים היא מוכיחה את עצמה ככזאת שלא מוכנה לשבור את הלחש שיש עליהם- כי “זה מה שהם רוצים, לא מה שהם צריכים”. ואז השירות היחיד שהיא מעניקה להם מלבד שיר ג`אז גרוע, זה לגלות להם, איך יש סיכוי זעיר שהם יחזרו לאנושיות שלהם- סיכוי שנכשל בכל מקרה. היא מוכיחה את עצמה ככוח לא לטוב, ולא לשינוי, אלא מלכת ההטפות במקרה הטוב וחסרת אונים במקרה הרע. אם איש הצללים שולח משרתים להזיק לגיבורים, מדוע היא אינה שולחת משרתי אור לנגוד את החושך, עם כל כוחה וגילה (160 שנה) היא רק מסוגלת לומר להם, שהם לא באמת צריכים מה שהם רוצים וזורקת אותם מחוץ לדלת. בנוסף, היא מתייחסת לתנין שרוצה להיות אדם כדי לנגן ג`ז כאילו הוא משהו שהושאר מחוץ לדלת שלשום ונרקב בשמש- יחס שמארי לאבו האמיתית לעולם לא הייתה עושה- כי היא הייתה קשובה לכל המטופלים שלה. ואם מישהו רצה משהו לא ראוי, הוא קיבל אותו כדי ללמוד לקח.

סך הכל, גם איש הצללים וגם מאמא אודי עדיין מנציחים את הסטריאוטיפ של המכשפות הרעות והטובות בהוליווד ובדיסני: חסרות תועלת, חלשות, ומטיפות אם היא דמות חיובית, רעות, חזקות, וטיפשות ואכזריות אם הן רעות. מה זה משליך על אנשים אחרים שקוראים לעצמם מכשפות? או כוהנות וודו? או אלו שלא אמורים להיות בתוך החברה עצמה? איני יודע.

ארדן

של הגן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.