פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-04-23
בסופו של דבר אני חי חיים מעניינים למדי- למי שאוהב את הטיפוס של חיי אקדמיה אמנותיים ותזזיתיים. אני ישן על הספה אצל אחותי והמרחב האישי שלי מסתכם במזוודה מרופטת ופתוחה, וארגז.
אני קם בחמש, היום זה היום האחרון לשיעורי היפאנית והמבחנים המאיימים באים לבקר, והבטחתי בקלות דעת ופזיזות שכזו, שאכין סושי לכיתה של 14 איש פלוס סאנסאיי בהריון. כמובן שזה דרש ממני לקום מוקדם, ואחרי שאחותי היקרה שאצלה אני דר החליטה לעשות כביסה בארבע, כבר הייתי ער בכל מקרה- באמצע העבודה המפרכת האחיין היקר החליטה להרטיב את האורז ולהרוס חצי מהסושי שהכנתי. אני חושב שמדובר בטראומה לדורות מבחינתו- התגובה שלי: התיאטרליות חסרת הפניות שלי שהביאה לדמעות, דממה וצער.
אני שונא ילדים.
ולאחר מכן, סדר פאגני- סידור פרחים של שושנים לבנות בבדולח עם נרות צפים- ברור שזה יהיה במרכז להזכיר לכולם שמדובר בטבע אביבי ונקי ולא בעבדות- חירות ושאר שטויות. מי בכלל יודע מי זה רבן גמליאל?
רשע- מה הוא אומר? פאגניזם זה יותר מגניב מיהדות, יש לנו יותר אוכל וסקס.
הילדים שונאים את הריטואל הכפוי- העירנות בשמונה בערב.
לפני כן עבדתי עם ישויות שגרמו לי לרחף בצורה נעימה- ההידרות וילדיהן, בממלכת דמבלה, הייתי זקוק לעזרתם בלחש הגנה שהטלתי עבור ידידה. במקום שלי, בגן שלי שיש בו פתח לכל העולמות האחרים- זה האגם- שבו משתקפים מראות יפים ומפחידים מכל עולם שהוא, אני מרחף מעליו, שרוולי הגלימה מכסים את כפות ידי- ומתמקד על העולם הרצוי- עולמו של מלך הנחשים. זה מדהים כמה זמן לקח לי ללמוד בליבי שנחשים זה לא סמל הרוע האולטימטיבי: אבל ככה זה מונותאיזם, לוקחים כל דבר טוב והופכים אותו לרע.
גלימה לבנה זורחת באור יקרות, ואני מגיע לעולם הנחשים- עולם אדמה קריר, שבו מלך הנחשים פורס גלימה קרירה ויבשה- נוחה ונעימה, עבורי כל הנחשים בכל המיתולוגיות בכל העולמות.
אני דן, מעניק ולוקח ומשאיל את ההידרה המיתולוגית. היותה יצירה של הקטה בקדירת הקסם הנצחית עזרה לטובתי. בערב מאות נחשים קטנים ילוו את זו שאני מנסה להגן עליה.
ולאחר מכן, התעוררות מגושמת בחדר שמריח בצורה חריפה מצמחי מרפא, גבישים צהובים אחוזים ביד ארוכת אצבעות- האנרגיה המיותרת חוזרת אליהם, הגבישים מונחים כלאחר יד בקערה צלולה של מי מלח לטיהור. הלחש הוטל.
ישנם אלו שמטילים ספק ביכולתי. זה בסדר, זה לא כואב לי כבר כל ההטלת ספק הזאת. שיטילו- שיגידו שיש ישויות שניזונות ממני, שיקראו לטכניקה שלי טקסית ומיותרת- אבל אני משיג את התוצאות שלי. אני גם חוזר למקורות- ואני מרגיש שבלימודי המאגיה תמיד יש חזרה למקורות: אני התחלתי לקרוא את סידרת “Witchcraft & Magic in Europe” שזו סידרת ספרים מלאה במאמרים בנוגע להיסטוריה של המאגיה- כולל במזרח התיכון, מסופטמיה, בבל וכו`.
הסידרה מסתיימת במאה ה-20, והפלא? כל הסידרה ממוקמת בספריית אוניבסיטת חיפה. יש לי טקסטים משלי בנוגע להיסטוריה העתיקה והמודרנית של המאגיה.
ספרו של אליפז לוי הארכאי אבל המאוייר היטב ומסופר בניתוח קבלי מרתק, ספרו של בריאן ליבק The Witchcraft Sourcebook שיש בו טקסטים על המאגיה בהיסטוריה ובדרמה וניתוח מעמיק של דמות המכשפות בהערות שוליים, וגם כמובן, עבור המאגיה המודרנית The truimph of the Moon על הוויקה המודרנית וחיפוש השפה הדתית שהובילה לגדילתה החדשה של דת המכשפות.
זו למידה תמידית, כל הנושא של המאגיה, הפאגניזם וכו`.
אירחתי ידידה אחרת- מדריכת טיולים טבעונית ושמחתי לגלות כי עדיין יכולתי להאכיל אותה בדברים טעימים. היא הביאה לי עטלף מיובש ולטאה מיובשת לאוסף החומרים המאגיים הבלתי נגמר שלי- עטלף משמש ללחשי הימורים, הגנה והליכת חלום- לטאה משמשת לקללות ולריפוי.
אני מהרהר על מדע. האם זו לא הדת החדשה? ליטורגיה של מדענים כוהנים- דוגמה של הסקה לוגית ופולחן הניסוי? וכמה אנשים מתו בשם המדע? מזכיר לי קצת מיסה נוצרית. מוסיקה מפורקת למספרים- אמנות דרך מדידה של גוונים וסיווג, סיווג, סיווג. השמנה היא מחלה הידעתם? גם זיקנה ומוות. אלו מחלות. התהליכים הטבעיים מכיוון שאינם נוחים או בגלל שקשה לנו לשחרר בתודעתינו את קיומם, נחשבים למחלות.
גיסי אינו מסכים. אימי מסכימה.
הסמליות, המהות דרך המחשבה- הכל אותו הדבר.
אנשים מחפשים דבר להאמין בו והמדע מספק את זה, כמו שהדת מספקת את זה.
ארדן.