פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-06-10
יין השזיפים עדיין מתוק על שפתי, מרגיש כמו אור שמש מותך שזורם בגרוני. זוהי כוסית לכבוד יום הולדתי בתאריך העשירי לשישי, משמע, מחר. היין היה זול יותר מהיין הרגיל ולפיכך מאיכות ירודה יותר, זה לא צ`ויה המפורסם- אבל עדיין היה מענג עבורי. אני חושב על התקופה הזו שעוברת- פורום מאגיה שלי פורח בזכותה של אחת שלה אני חייב לא מעט (לטם) ואני מצליח פחות או יותר לצאת מהעירפול החולני וחוסר הסבלנות שלי ללימודים שתקף אותי לפני מספר שבועות וסירב לשחרר עד כה. אבל עכשיו נכנסתי לתקופת הלידה שלי- אנרגיה בסיסית וחזקה של יצירה מתחזקת ומתחילה- ממתיקה את דמי, מעלימה מסחפים של עייפות, וצער ודברים שלא עלו יפה.
והלימודים אתם שואלים? יש לי הרבה שמות שמסתובבים בראש. אתמול עשיתי רפרט על וודו. רקע יפה וקלוע, וכתיב אדום בוהק, תמונות- תמונות תמונות כל אלו היו במצגת שהרכבתי עבור זה. סיפרתי שוודו זו דת כמו כל דת ופירוש שמה הוא “רוח”, סיפרתי על הקוסמולוגיה המורכבת, על הסיבה מדוע היא שרדה לה באמריקה. סיפרתי על הכשפים של תורת המאגיה שלה הHoodoo הזקן והמכובד ששואב מכל מיני מקורות (כולל קבלה!) דיברתי על זומבים- על המרקחת של השורשים ומעי הדג שמביא למצב הזה- הקראתי ציטוטים של לואיסה טיש, הקראתי ציטוטים של מרגריט, עבדתי ולימדתי. ואני חושב שקיבלתי ציון טוב. דיברתי על בובות וודו, על מאות סוגיהן וכמה מטרתן לרפא ולהגן- וגם לא הסתרתי- את כלי הנשק הניסתרים שהוליווד החליטה לשווק, את אדמת בית הקברות, את הקללה שגורמת לבעלי חיים לגדול לך מתחת לעור…
זיכרוני לוקח אותי רחוק יותר, אני הולך ברגל במסלול קבוע בעירי. אני עומד לחצות כביש, חש את התמונה מפלחת את תודעתי- רכב שחור מאחורי- כמו כלב שחור שמזהיר מצרות. האם המחשבה על האוטו יצרה את האוטו במציאות שלי, או שמא זה חיזיון מוקדם? אני מהרהר בתוגה בערב החם והלח. לזמן את האוטו כדי שיספק את הצורך שלי בחיזוקים רוחניים סתם- דורש הרבה אנרגיה שלא הוצאתי עכשיו, אבל אולי במקום הזה, בנקודה *הזו* האנרגיה הייתה זמינה והתגבשה לצורה שהתכוונתי אליה? האם אי פעם תהיה לי תשובה חוששני שלא. נדירים הדברים שבנמצא תשובה חדה וחלקה כלפיהם.
אפילו הצלחתי ליצור דיון פורה ולא אלים או נורא בפורום פאגניזם בנוגע להגדרה של הפאגניזם. גיליתי שיכולת ההנחייה שלי לעיתים טובה מיכולתי להשתתף בו. אולי בגלל שדעותי משונות לעיתים קרובות. עכשיו זה הזמן המוזר, ידידים שלי עוברים תהליכים משונים- אחת מקריבה דם לאלה החביבה עליה, אחרת משנה צורה למשהו אלים וחסר מעצורים בכוונה תחילה כסוג של תרפיה. אחר קיבל עין מאגית חדשה (ממני) ומסתגל אליה, רביעית מחלימה לאיטה מחוליים שהם לא פחות ממשהו שהיא זימנה לעצמה. אני רואה את עצמי כצומת של אנשים כאלו, מאגיים, משונים, חזקים, גאים וגם מאוד מאוד יוצאי דופן בצורה טובה, בתחומים שונים- וכל זאת בזמן שאני מנהל דיון וויכוחי משהו על כמה אליסטר קראולי היה באמת חשוב (לדעתי, לא מאוד) וכמה הוא היה רוח וצילצולים (הרבה).
אני חושב שבסך הכל השנה שעברה עלי הייתה שנה טובה. לא היו תהפוכות. לא הפכתי את העולם על פיו, יצרתי קצת, למדתי הרבה- גיליתי דרכים להתקיים בתוך האקדמיה עם מעט זמן חופשי, קיבלתי מזרן חדש ושנת לילה מושלמת, מעט תפוזים מתוקים מהעץ הקדוש- אבל כל אחד מהם מושלם ומתוק עד תוך תוכו. יצרתי חברים חדשים, לא נפרדתי מישנים- שזה תמיד מצויין, ועברתי אירועים שמספקים פיצוי על ילדותי הריקה מחברים.
והנה- התעכבתי בפרסום הרשומה וכבר הגיע היום הזה- שבו השנה ה25 שלי מתחילה.
הנהרות שוצפים, האסמים מלאים- חוקי הבית מתבצעים במלואם, מעלה אינה זקוקה להכרה.
שעת הנחש.
ארדן.