פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-08-02
חגים פאגניים הם הדבר שהיה לי הכי קשה לקבל בדת הוויקה. אני לא וויקאן אלא פאגן אבל בכל זאת שמונת השבתות של השנה נראו לי מרחוק הגיוניות משהו, סמל להשתנות גלגל השנה מקרוב הן נראו חסרות ומוזרות. לונאסה למשל, זה החג שהיה לי הכי קשה לחגוג- חם נורא, לח ואני לא מבין מה השינוי כאן. לפני כמה ימים קיץ, (עוד חגגנו אמצע קיץ!) עוד כמה שבועות של קיץ מצפים לי ברקע ואני לא בדיוק מבין מה אני לעזאזל חוגג!
כן, באירופה של פעם הקיץ היה חשוב כי יש פירות ולא מתים מקור. לא, בקיץ הישראלי השמש פירושה מוות ואני עובר לשלב שבו אני חי בלילה כי השמש ביום פשוט זוועתית. כן, באנגליה הגאלית יש אל בשם לו (lugh) שמיוחסים לו כשרונות רבים ומגוונים. בנוסף לזאת כאילו להקשות יותר במקור זה חג קהילתי שבו יש שוק, תחרויות סוסים וכדומה. אז איך לעזאזל מכשפה לבד חוגגת חג כזה? מאיפה לאכול את הדבר המוזר כ”כ?
חגיגות להקטה לא קשות. מדליקים נרות וקטורת איכותית, שמים ארוחת ערב למתים וממשיכים הלאה. צנוע, פשוט ואלגנטי. המיתוס הכנעני הקרוב יותר לכאן מספר כי כרגע תמוז אז נשלח לשאול על ידי איננה האלה וכרגע סובל בלב השאול בזמן שהשדים תוקעים בו מקלות חדים. אולי אני אחגוג את זה? נו למה לא.
האל סובל בשאול? נאכיל את השדים! הכנתי צלחת עמוסה בכל טוב, שזיפים, אגסים, תאנים טריות, ענבים אדומים, גבינות יוקרתיות, נקניק בקר, ביצה קשה ושני מקלות קטורת וורדים יפאנית יוקרתית למדי. הנחתי אותה בצומת הדרכים. אמרתי שהמזון שייך למתים, לשדים ולאלים שחפצים בו. התשורה נתקבלה. עברתי הלאה. בנוסף עשיתי נסך של יין לבן. בין כה וכה לפי מסורת הוודון אני אמור לתת מידי פעם מזון לאבות הקדמונים כדי לשמור על קשר רב עוצמה עם עולם הרוח, וזה לא משנה מה הסטטוס שהאנשים נותנים להם: שדים, אלים, רוחות אלו רק תארים. אז ביקשתי מלו הנחייה לכשרונותי השנה, והענקתי לתפוז ולשדיו מעט מזון בשאול. אולי הוא עדיין יתענה בשאול, אבל אולי, רק אולי, שוביו ישמחו בקערת מזון ויפסיקו לרגע רק כדי להמשיך לאכול….
לונאסה שמח לכולם!
ארדן.