גורל

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז:  2008-09-17

אני זוכר שאימא שלי נהגה לפני כמה שנים טובות, עדיין עם התספורת המנופחת של שנות השמונים שגרמה לה להראות מגוחך, והיא עדיין עישנה. “תשמע, הגורל זה מכתוב.” (עם כ` דגושה ושווא) “כשקוראים לך לשמיים אתה פשוט הולך. אין לך שליטה על זה.” וככה זה- בחברה של מכונות ועובדים- כשמגיע זמנך, כשנשחקת, כשהמיץ הוצא ממך וכל מה שנותר זו קליפה אנושית יבשה וזקנה, ברור שפילוסופיה כזאת רווחת. אני היום יודע יותר טוב מזה.
 
יש סיבה מדוע הגורל הוצג וצוייר על ידי היוונים ותרבויות אחרות על ידי שלוש נשים טוות. החוט יכול להתקיים רק אם יש לו התחלה וסוף. אחרת הוא גוש צמר. מה שבא בעבר, או התוצאות של העבר הכרחיות כמו ההבטחה של הטוויה העתידית. אחרת אין חוט. יש סיבים. מה שהיה בעבר משפיע על מה שיהיה בעתיד- זה לא “מכתוב”, זה הגיון פשוט. אין באמת עונש או פרס מעבר למה שהחברה האנושית מייצרת- וגם זה מנגנון מלאכותי. אולי גם אימא שלי הבינה שהגורל ביידים שלה. היא הפסיקה לעשן ולמלא את חייה ברעל, מצאה שלוות נפש והתקדמה.
 
עוד מושג: היבריס. כולנו למדנו בבית הספר שמדובר ב”גאווה ייתרה” אבל זה לא נכון. הפירוש המילולי של ההיבריס הוא “פגיעה”. אותה פגיעה יכולה להתפרש כמגיעה מ”גאווה ייתרה” או במקרה של פדרה “נשיות ייתר”. בדרך היבריס מגיע מאנשים ממעמד גבוה, אלים, מלכים וגיבורים. הגורל עצמו שולח את נמסיס, נקמה להעניש. הקטה אלתי יושבת לצידו של זאוס ומחליטה על הגורל- או תוצאות המעשים של בני האדם. זה לאו דווקא עונש, אבל האלים הם בסך הכל פנים אנושיות לפעולות טבעיות שאינן אנושיות. אין כאן עניין של צודק או לא צודק. הצדיק הטהור ביותר, אם יקפוץ מצוק יאלץ לחיות עם התוצאה של הבחירה הזו- התרסקות על הקרקע.
 
זה נכון בעיקר כלפי המיומנות הבסיסית ביותר שאנו כמכשפות לומדים- חיזוי עתידות. לרוב אנחנו בוחרים בקלפי הטארוט, רונות או כלי ויזואלי אחר. היום אני עדיין שובר את הראש בעבודה עם כדורי בדולח ומראות שחורות. החיזוי בהם מסורבל וקשה, אבל עדיין הרבה יותר עמוק מבחינה סמלית מאשר קלף או סמל מצוייר או מודפס מראש. פילוסופית אני יכול לחזות את העתיד לשנה הקרובה ואז לבחור לסיים את חיי או לעשות מהלך לא צפוי- ואז החיזוי שביצעתי הוא רלוונטי כמו קליפת השום. כשהנבואה נכשלת היא הופכת למטאפורה- בנוגע לדברים שהיו יכולים להיות. כשהמטאפורה נכשלת- זה הופך לעוד רעיון מפוספס בספר צללים של איזו מכשפה. זה גם קל לדעת שתכונת אופי מזיקה תזיק- קל לקשר לזה את הגורל שהוא בסך הכל תוצאות מעשינו.
 
ולמה? למה אני מתעסק בגורל, מתעסק בכל זה? יושב, מגדיר- עובד עם, ממדר ולומד? כי זה כוח נוסף שמשפיע על חיינו. על איך הם מתנהלים, על זרימתם כנהר. זה חלק מהתפקיד שלי להבין את הכוחות הסודיים של הטבע ולרקום עימם רשת. אחד הדימויים העתיקים ביותר לאלה הוא עכביש. עכביש היוצר רשת בה הכל מחובר- אני עשוי מאותם חומרים שהיקום נוצר מהם לפני כמה מליוני שנים. אני מחובר לכל דבר אחר ביקום הזה כי אני עשוי מאותם חומרים- כרוב שגדל בסין, גביש בלב האדמה- צמח הפורס את עלעליו בשמש הקופחת, אייל שנולד באמצע יער קריר באירופה- הכל מחובר באותם קורים בלתי נראים שאותה טוותה האלה העכביש. הנה- עוד טוויה, עוד ביטוי מיתולוגי של גורל.
 
ככוהן של הקטה- שנמצא תמיד במקום שמדבר על המוות אולי הלקח החשוב ביותר עבורי זה הלקח האחרון של הגורל. בין שלושת אלות הגורל ישנה אלה אחת- בשם אטרופוס. היא האלה הזקנה. כאשר אנחנו מסתכלים על הגורל ורוצים למנוע את מה שנמצא בהמשך הדרך, כי אנחנו רואים איזה סוג אפל ונורא של חוט אנחנו טווים לעצמנו- הדבר החשוב ביותר שניתן לעשות זה לחתוך את החוט הזה. וזה מה שאטרופוס עושה. היא מנתקת את חוט הגורל (וחוט החיים). הניתוק הזה הוא אולי הקשה מכל, אבל הרי- אם אנחנו רוצים לשנות את העתיד, עלינו להסיר את ההשפעה השלילית שאנחנו חיים בה. במקרה של אימא שלי הפסקת עישון הייתה חלק מזה, והתחלת הליכות בריאות מספר פעמים בשבוע היה חלקי. מה אתם מנתקים? מה אתם יוצרים?
 
אני עובד על הידע המאגי שלי עכשיו. קורא ספרים מתקדמים, רוקח- לומד, מתרגל, ואני תוהה, מה הטכניקה של הקוראים המנוסים אצלי בהטלה אסטרלית? רינה קסם מספרת שהיא לא מכירה מכשפות שמטילות אסטרלית. אפילו בוויצ`קאמפ לא מדברים על הנושא הזה. ייתכן שיש דיסוננס בין המכשפות לבין המכשפות שעוסקות בטכניקות השאמניות הללו. מדיטציה באוטובוס העניקה לי מספר טיפים- אבל אני זקוק לעוד. טכניקות קלות. אם אתם מכירים או התנסיתם- יש לכם במה כאן לחלוק איתי. וזה יוערך מאוד.
 
ארדן.
 
נ.ב, להשאיר את הפונט שחור? לשים גון בהיר יותר? מה מתאים כאן?

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.